אור ברסלב
מהרש חלק א סימן טו

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן טו

סימן יד

להרב המאה"ג חו"ב המפורסים הירו"ש וכו' כש"ת מוה' מרדכי יעקב בוימעהל נ"י מוצד"ק ליסקא יע"א:

בדבר שאלתו בבתולה אחת שעשתה שידוך ובטרם הגיע זמן הנישואין בקשו מהחתן לעשות הנישואין קודם הזמן ונתרצה לזה ואחר ה' חדשים לנישואין ילדה בן ולא התחילה להניק והיא אומרת שנתעברה מאחד וברצונה לתבוע את הבועל בדא"ה לשלם לה עבור בנה והמניקת ששכרה אין לה רק מעט להניק ומובטחת כי אם תשיג מעות מהבועל תשכור מינקת טובה והבעל אין רוצה בהפרשה ורצונו או שיתירו לו לדור עמה או שתקבל ממנו גט והאשה אינה רוצה לקבל גט גם אין בידה ממה להתפרנס זה תורף שאלתו:

והנה רו"מ הביא מ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ק חחה"ע סי' י"ח להקל במזנה כבר נשא ולסמוך על שיטת הפוסקים דמקילין במזנה הואיל שהי' הנישואין בשוגג ויש ביטול פו"ר והוא עני. והנה בגוף הדבר א"נ דלשיטת הר"ש הזקן כמו דגרושה מותרת להינשא משום דלא משתעבדא להניק ה"ה דזונה מותרת דלא משתעבדא להניק. ולפמ"ש הנוב"י י"ל דזונה עדיף טפי דבגרושה עכ"פ חל עלה שיעבוד קודם שנתגרשה דל"מ אם ילדה קודם שנתגרשה דחל עלה שיעבוד קודם שנתגרשה נהי דבשעה שנתגרשה פקע שיעבודה עכ"פ כיון שכ' הרא"ש דסתם אם מניקת את בנה ולא תפקיע השיעבוד א"כ נשאר עלה שיעבוד הקודם ואף בילדה אחר שנתגרשה מ"מ לפי"מ דנראה משיטת הפוסקים דיש להעובר זכות בהשדים אף קודם שנולד. והטעם או די"ל לשיטת הפוסקים דבירושה הבא מאליו יש זכיה לעובר ועיין בש"ס ב"ב דקמ"ג ובש"ס יבמות דס"ו ועיי"ש ברא"ש או דלשיטת הפוסקים דבהוכר עובר חשיב דבר שבא לעולם ועיין ברמב"ם פ"ז מהלכות אישות ובא"מ סי' מ' ובקצה"ח ובנה"מ סי' ר"ט:

ובזה ישבתי בתשובה קושית הרמב"ן דאמאי ל"ק בש"ס יבמות דמ"ב הטעם דמש"ה אסורה לישא תוך ג"ח דשמא מעוברת היא ויש בזה ס' איסור מעוברת חבירו ועיין בשו"ת בי"ש סי' ט"ז שכ' דל"מ אי לא שהתה עם בעלה י"ש ולא ילדה יש רוב גמור דמתעברות ואף בשהה י"ש ולא ילדה דבזה כ' התוס' דל"ש בי' רוב עכ"פ ס' גמור הוי. אך עפ"ז ניחא דבאמת עיקר איסור דמניקת לפי שיטת כמ"פ והמקור מתוס' סוטה דכ"ו בשם הירושלמי דהוא מדין מערופיא. ואף דבהא דמרחיקין מצודות הדג עיקר הטעם משום דיהבי סירייהו עיקר הטעם משום דהוי בטוח שילכדנו כמ"ש כמ"פ והכ"נ סתם אם מרחמת הוי כבטוח שתיניקנו. ובפרט שראיתי לגדול א' שכ' סברא לזה דכמ"ש בתוס' גיטין ד"ס דמש"ה בעני המנקף בראש הזית מוציאין מן השני דהראשון המציא את ההפקר ע"י טרחתו. ונודע שיטת כמ"פ דבהא דב"ב דנ"ד הואיל שהראשון המציא את ההפקר ע"י נתינת מעות שלו שייך בזה דין עני המהפך אף לשיטת הר"ת ונודע שיטת המהרי"ט לענין מלמד שאסור להשכיר עצמו במקום שיש מלמד אחר לפי שנהנה מטרחתו של ראשון א"כ הכ"נ לשיטת הסוברים דדם נעכר ונעשה חלב. א"כ העובר המציא מציאת החלב בוודאי דאסור לקלקל זכותו עכת"ד ה"ג הנ"ל:

אך כ"ז בכבר הוכר עוברה אז י"ל דכבר זכה העובר בהשדים דהחלב ישנו אז בהדדים וא"כ אסור לקלקל זכותו אבל שנאסור ג"ח הראשונים שמא היא מעוברת ז"א דכ"ז שלא הוכר עוברה אין לו זכות בהשדים ול"ש ענין השגת גבול. עכ"פ בגרושה אם הוכר עוברה קודם שנתגרשה כבר הי' זכיה להעובר אבל בזונה מעולם לא נשתעבדא א"כ י"ל כמ"ש הנוב"י דזונה עדיפי מגרושה וא"כ באמת הכריע הב"ח דבגרושה שלא התחילה להניק מותרת ולא כהכרעת הש"ע שכ' בשם הריב"ש דאף בגרושה שלא התחילה להניק אסורה כמ"ש הב"ש שם ואף להטו"ז שחולק מ"מ עכ"פ בכבר ניסת גם הט"ז מודה שיש לסמוך על שיטת הר"ש הזקן ועל הרשב"א ז"ל דמתירין עכ"פ באינו מכירה. והנה במזנה לכמ"פ עדיף כמ"ש בהג"ה מרדכי יבמות בפרק החולץ דבגרושה הבעל יכוף אותה אבל במזנה מי יכוף אותה וגם עוד טעמים שכ' הפוסקים להקל במזנה משום דל"ש או דאף אם לא נתירה להינשא מ"מ תתעבר בזנות. אך באמת כמ"פ אסרו במזנה אף לשיטת הר"ש הזקן דהתם יש לו אב אבל הכא אף אם הבועל מודה מ"מ כסיפא לה לתבוע את הבועל כמ"ש הנמ"י שם ועיין בשו"ת צה"ב שבסוף ספר בי"מ סי' ה' שהאריך בזה. עכ"פ בדיעבד בכבר נשא הקיל הנוב"י לסמוך על הפוסקים המקילין במזנה ובפרט בלא התחילה להניק דיש בזה הרבה מקילין כנודע. ועיין בשו"ת ה"ג רח"כ ז"ל סי' י"ד שהביא שיטת המתירין בלא התחילה להניק והוכיח דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כשיטה זו א"כ נהי דבזה רבו האוסרין אבל עכ"פ במזנה שלא התחילה להניק וכבר ניסת יש לסמוך אהמקילין. ואף דבשו"ת נוב"י מהד"ת סי' ל"ז בתשובת בנו הג' הר"ש אינו מקיל במזנה אף בכבר ניסת ואף שהי' שם כמה סניפים להקל. אך באמת שם מיירי שכבר הניקה בעצמה את הילד ששה חדשים וגמלתו אז שפיר אסור דחוששין שמא גמלתו כדי שתוכל להינשא. ועיין בשו"ת הג' רח"כ סי' י"ג מ"ש בדברי רש"י ז"ל אבל בלא התחילה להניק י"ל דבמזנה עכ"פ בכבר ניסת בשוגג יש להקל ואף דבשו"ת ח"ס סי' ל"ג וסי' קמ"ח משמע דחושש גם במזנה וכבר ניסת להחמיר ועיין שו"ת בי"ש סי' כ"ו שהביא בשם הג' רעק"א ובשם הבר"א להתיר במזנה שלא התחילה להניק. ולעומת זה הביא בשם הצ"צ להחמיר וגם בשו"ת צה"ב סי' ה' מחמיר מאוד. וחוץ לזה בעי עכ"פ שתשבע המניקת עד"ר שלא תחזור וכמ"ש המרדכי שם דבאם לא נשבעה המניקת א"צ לומר האיסור משום לא פלוג דהא יש חשש סכנה באותו הילד רק בנשבעה אז ליכא הטעם משום לא פלוג ורק בהא דריש גלותא אית להו קלא:

אבל בלא נשבעה המניקת אז ליכא שום צד היתר ולשיטת כמ"פ בעי שהמניקת תהי' פנויה ותשבע עד"ר שלא תינשא כנודע מ"ש הנוב"י ואף להבי"מ דמקיל מ"מ עכ"פ בעי שתשבע עד"ר והכא כפי הנראה ליכא הני צדדים להקל דנראה שהמניקת אין לה להניק ובפרט באם נתנה למניקת נכרית מחמיר בשו"ת בי"ש סי' י"ט דלא סמכינן על שבועתה. אך באמת כמ"פ מקילין אם עושים עמה התקשרות בערכאות א"כ עכ"פ בלא התחילה להניק וכבר ניסת הי' אפשר לסמוך אהמקילין כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' קמ"ח שמי שרוצה לסמוך על הנוב"י אין מוחין בידו. ובפרט אם תמסור למניקת טובה ותעשה עמה התקשרות בערכאות וז"ב. והנה כת"ה העיר על הנוב"י שכ' דמשום ביטול פו"ר מקילין הא עי"ז שנימא שתתעבר עי"ז נתחזק האיסור:

הנה לא אבין דבריו דעיקר הטעם דסמכינן בדיעבד על שיטת הסוברים דבמזנה לא חל האיסור א"כ באמת הוי כרוב שתתעבר דהא רוב נשים מתעברות רק דבדיעבד אמרינן דליכא איסור כלל דלא חל עלה שיעבוד וא"כ משום מצות פו"ר סמכינן ע"ז ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' ל"ה שהשואל רצה לצדד להקל באיסור מניקת היכי דהבעל לא קיים עוד פו"ר ונהי שהנוב"י דחה דבריו דלא דמי להא דהתירו לישא תוך ג' רגלים ועיין בשו"ת בי"ש בסי' כ"ט מה שדחה את דברי החס"ל בסי' ט'. אך כ"ז בשביל ביטול פו"ר אין מתירין איסור מניקת אבל בזונה ולא התחילה להניק וכבר ניסת עכ"פ כיון דבשוגג סמכינן דדי בהפרשה א"כ יתבטל מפו"ר א"כ עכ"פ הוי זה לסניף לסמוך אהמתירין בזנות. אך כת"ה כ' איזה חששות ע"ז א) שי"ל דל"ח שוגג דהי' לו לחקור מדוע מקדימין הנישואין. ב) כיון דיש לגבות שכר הנקה מהבועל א"כ ליכא תועלת להתינוק בהנישואין. ג) כיון דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות וכ' הב"ש בסי' ס"ח דצריך לקדשה מחודש א"כ שוב הוי לי' כלכתחילה ושוב לא מקילין במזנה להינשא לכתחילה עכת"ד:

הנה חשש הראשון בוודאי מוקמינן לי' בחזקת כשרות דלא הי' רוצה לעבור אאיסור מניקת חבירו דלרוב הפוסקים גם במזנה שייך האיסור ובפרט בעודה מעוברת לשיטת כמ"פ גרע וגם להר"ש אסור בגרושה וה"ה במזנה אף להמתירין בימי מניקתה מ"מ אסור בימי עבורה כמ"ש הנוב"י שם א"כ שייך ח"כ. ובפרט אף דלפמ"ש הה"מ פ"א מאישות דע"כ ביאת פנויה אית בי' איסור ד"ת דבדרבנן ל"ש החזקה דאאעבב"ז דכמה לא זהירי בדרבנן וא"כ י"ל דלענין איסור מניקת חבירו דל"ח רק איסור דרבנן דנהי דכמ"פ מחמירין בספיקו משום דנוגע לחשש סכנה אבל עכ"פ ל"ח רק איסור דרבנן. אך נודע מה שהקשו על הה"מ דהא גבי ריבית מפורש דבסתמא תולין במתנה משום ח"כ אף בריבית דרבנן. אך באמת גבי קידושין דיש ח"פ כנגדו א"כ החזקה דאאעבב"ז צריך לקלקל הח"פ לכך בדרבנן לא אלים החזקה כ"כ ול"מ נגד ח"פ אבל במידי דא"צ לקלקל חזקה אחרת שפיר אמרינן ברוב בני"א א"ע אף אאיסור דרבנן ושוב שייך הכא הח"כ ולא עלה על דעתו לחוש שזינתה ולהוציאה מח"כ דעברה אאיסור נדה ומפורש בש"ס גיטין די"ז דר"ל ס"ל דזנות ל"ש ונהי דלר"י תיקנו זמן משום זנות נודע שיטת הרמב"ן דהיכי דתיקנו תקנה צריכין לתקן אף המיעוט אבל הכא שדנין על אשה פרטית בוודאי זנות ל"ש ולא הי' לו לחקור ועיין תוס' כתובות ד"ג שכ' דבאונס דל"ש כלל כ"ע מודים דיש אונס דלא הי' לו לאסוקי אדעתא א"כ פשיטא דאין לחשבו למזיד. ומה שהעיר כת"ה דהכא כיון שאפשר לגבות שכר הנקה מהבועל א"כ ליכא תועלת להולד במה שתשאר תחת בעלה. הנה אף דבשו"ת ח"ס סי' ל"ג כ' סברא זו דיש להחמיר בכה"ג. מ"מ י"ל להיפך דהנה באמת להמתירין בגרושה אפ"ה בזונה כ' הנמ"י דיש להחמיר דבגרושה תתבע את האב אבל הכא כסיפא לה לתבוע את הבועל. אך הבי"מ בצה"ב שם כ' דהיכי דהבועל מודה י"ל דתוכל לומר לו קח לך הילד:

אבל עכ"פ בנ"ד שכבר תבעה מהבועל וחזינן דלא כסיפא לה מילתא לתבוע אותו וחזינן דהבועל רצה לפשר עמה א"כ י"ל דעדיף טפי מהא דגירשה דשם כ' הפוסקים די"ל דכיון דאסור לה לתבוע אותו רק עי"ש א"כ יש חשש שמא לא תתבע אותו אבל הכא דיכולה לתבוע אותו בעצמו רק דשייך הסברא דכסיפא לה לתובעו והכא שכבר תבעה אותו עכ"פ לא גרע מגרושה ובגרושה שלא התחילה להניק מקילין הפוסקים עכ"פ בכבר ניסת וה"ה הכא ממ"נ אם לא יגבו מהבועל א"כ זכות הוא להולד אם תשאר תחת בעלה ואם יבוא לידי גביה א"כ יהי' לו ממה להתפרנס ושוב תוכל למסמס בבעי וחלב וכמ"ש הבי"מ בסי' י"ג להקל אף במניקת שיש לה בעל משום דהוא תתבע שכר הנקה עיי"ש א"כ גם מטעם זה אין חשש. עתה נדבר מחשש ה"ג דכיון דהוי מקח טעות וצריך לקדשה מחדש א"כ הוי כלא ניסת עוד ושוב לכתחילה אין מתירין להקל במזנה והנה כת"ה כ' דהא דהוי מקח טעות דוקא אם הקפיד ע"ז ובא לב"ד לטעון דג"ד שקפיד בכך אז שפיר הוי מקח טעות אבל בלא בא לב"ד לטעון ונתרצה ממילא חלין הקידושין מעיקרא וכמו במום במקח דאם נתרצה דא"צ קנין מחדש. הנה באמת הדבר מבואר בב"ש סי' ל"ט ס"ק ב' בתירוץ השני דהיכי דלא קפיד חלין הקידושין למפרע:

ובאמת עפ"ז יש ליישב קושית התוס' כתובות ד"ב אהא דפירש"י ז"ל שמא תתקרר דעתו ולא יבא לב"ד והיא נאסרה עליו. והוקשו דבאשת ישראל ליכא איסור דאף אם יבא לב"ד תהי' מותרת מטעם ס"ס. ונ"ל דהנה בש"ס שם ד"ט אהא דפריך הש"ס ואמאי ס"ס הוא הקשו השטמ"ק והפנ"י דהא נגד ס' לאו תחתיו יש חזקת הגוף המסייע דוודאי תחתיו זינתה וא"כ ס"ס נגד חזקה ל"מ. אך באמת י"ל דהנה ההפלא"ה ז"ל העיר דנגד חזקת הגוף יש ח"פ המסייע דלאו תחתיו זינתה וא"כ כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות וא"כ כיון דנגד חזקת הגוף יש ח"פ ונהי שכ' בתוס' כתובות דע"ו דח"פ לגבי חזקת הגוף ל"ח חזקה מ"מ עכ"פ איתרע החזקת הגוף ושוב מועיל הס"ס. אך כ"ז אי יבא לב"ד לטעון פ"פ מצאתי ונראה מזה שמקפיד וא"כ ממילא אי לאו תחתיו זינתה הוי מקח טעות א"כ יש ח"פ המסייע דלאו תחתיו זינתה והוי נגד חזקת הגוף א"כ שפיר מועיל הס"ס. אבל אי לא יבא לב"ד לטעון פ"פ מצאתי שוב י"ל דלא קפיד וממילא ל"ח מקח טעות ושוב ליכא ח"פ נגד חזקת הגוף וממילא ל"ח ס"ס ושוב ממילא תשב תחתיו באיסור ומיושב קושית התוס' ע"ד החידוד וז"ב:

עכ"פ סברת כת"ה מפורש בב"ש דבלא בא לב"ד לטעון פ"פ מצאתי אז ל"ח מקח טעות ושוב א"צ לקדשה שנית ושוב יש להקל בדיעבד. וחוץ לזה כיון דבעל אותה ל"מ הכא שבעל אותה אחר שכבר ידע שהיא מעוברת א"כ בעל לשם קידושין ואף די"ל כסברת כת"ה דעכשיו כבר הי' מזיד אפ"ה כיון דכבר קידש אותה בדיעבד יש לסמוך אשיטת המקילין במזנה שלא התחילה להניק ואף שי"ל דלפמ"ש הרדב"ז הובא במלמ"ל פ"י מהלכות גירושין דאם בא עליה בנדתה ל"א חזקה דאאעבב"ז כיון דע"כ עבר אאיסור נדה וה"ה הכא כיון דעכ"פ עבר אאיסור מניקת שוב ל"ש החזקה דאאעבב"ז ושוב הוי כלא נתקדשה ושוב א"א להקל במזנה. אך באמת חוץ מזה דבשו"ת הרשב"א לענין מחזיר סוטתו משמע דאף בכה"ג שעובר איסור אפ"ה אמרינן חזקה זו דעד שנאמר שעבר ב' איסורים נימא דלא עבר רק בחד איסור. ועיין בא"מ סי' ל"ג מ"ש בשם הש"ג דלענין מחזיר גרושתו דכיון דבבעולה בלי קידושין ליכא איסור לאו א"כ שוב אמרינן דלא קידש כדי שלא יעבור אאיסור מחזיר גרושתו אבל היכי דחד איסור עבר בוודאי שוב אמרינן דלא רצה לעבור אאיסור השני. ועיין בשו"ת תה"ד סי' ר"ט שכ' דבנשוי אשה ל"א הך חזקה דאאעבב"ז והכוונה ג"כ דכיון דבזנות לא עבר אחדר"ג א"כ א"נ שקידש א"כ יעבור אחדר"ג ומי יודע דאיסור ב"ז חמיר לי' שמא חדר"ג חמיר בעיניו. אבל הכא איסור מניקת חבירו הוא אף בזנות כמ"ש הפוסקים דנהי די"ל דסתם מזנות מתהפכת אבל הכא תחת בעלה לא תתהפך כמ"ש בשו"ת נוב"י סי' י"ט ושוב אמרינן דלא רצה לעבור ב' איסורין:

ובפרט שי"ל אף לשיטת הרדב"ז דבנדה ל"א הך חזקה ש"ה דעבר אאיסור נדה דבכרת אמרינן דחשיד על החמור חשוד על הקל אבל הכא דעכ"פ איסור מניקת אינו חמור מאיסור דב"ז שוב קיי"ל חשוד לדבר א' אינו חשוד לד"א ושוב אמרינן דלא עבר אאיסור דב"ז ועיין בספר חידושי הרי"ם ריש כתובות ובשו"ת בי"ש סי' קמ"ז ועיין בשו"ת תורת חסד סי' כ"ב שהאריכו בזה הרבה. ובפרט הכא דא"נ דבעל לשם קידושין גם בדיעבד נסמוך אשיטת הסוברים דליכא איסור מניקת במזנה ושוב לא עבר אאיסור כלל ושוב יש ח"כ דלא עבר אב"ז ודוקא בנדה דעכ"פ עבר איסור נדה א"כ איתרע הח"כ וי"ל דלא בעל לשם קידושין אבל הכא א"נ דבעל לשם קידושין שוב בדיעבד אמרינן דלא עבר כלל אאיסור מניקת ושוב אוקמינן בח"כ. ובפרט דשיטת כמ"פ דבזנות ליכא איסור מניקת א"כ נהי דעבר על ס' איסור מ"מ עכ"פ וודאי איסור לא עבר ושוב אמרינן דבעל לשם קידושין ושוב בדיעבד אין מוציאין. ובפרט שכ' ההפלא"ה דאף בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוי מקח טעות מ"מ אם בעל אף קודם שידע מהטעות מ"מ אמרינן דכיון דבעל א"כ לא רצה ליכנוס לבית הס' ובוודאי בעל לשם קידושין או דאחיל לתנאי דלא גרע משאר מומין דקיי"ל בבעל צריכה גט ועיין בשו"ת גבעת פנחס סי' י' שכ' דבבעל אמרינן דבעל לשם קידושין ואינו יכול לגרשה בע"כ ועיין בשו"ת בי"ש סי' ס"ז שכ' דעכ"פ כיון דאף בבעל מ"מ אמרינן דאין לה כתובה דלענין ממון אמרינן דנשאר בתנאי הראשון ושוב יוכל לגרשה בע"כ עיי"ש שהביא מ"ש המרי"ט ז"ל ומ"ש הגבעת שאול הובא בשו"ת ח"ס סי' קמ"ח ומסיק דאם בא עלי' אחר שכבר ידע שהיא מעוברת פשיטא דא"י לגרשה אח"כ בע"כ:

אך באם לא בעל אותה אחר שידע שהיא מעוברת חולק על הגבעת פנחס הנ"ל. ובאמת גם בח"ס סי' קמ"ח מסיק דיוכל לגרשה בע"כ אבל עכ"פ כיון דבבעל צריכה גט שוב חשיב דיעבד ויש לסמוך אהמקילין במזנה בכבר ניסת ועיין שו"ת ד"ח ח"ש סי' ל"ג נחזור להנ"ל דהכא הוי ככבר ניסת ויש לסמוך על הנוב"י. והנה כת"ה הביא דברי הש"ס יבמות דל"ו בהא דקאמר רבא ר"מ ור"א אמרו ד"א ואביי קאמר עד כאן ל"א ר"א רק הכא דקפגע באיסור א"א ד"ת. ולכאורה לפמ"ש הש"ש להוכיח מש"ס חולין ד"ט דאביי ס"ל ס' ד"ת מה"ת לקולא א"כ לא עבר כלל באיסור ד"ת. ואף די"ל דעכ"פ ס' איסור ד"ת יש אף למ"ד דס"ל דרק מדרבנן לחומרא מ"מ חמיר מאיסור וודאי דרבנן כמ"ש הפמ"ג בהנהגת או"ה אות כ"ז ואות כ"ח. חוץ לזה י"ל עפמ"ש בשו"ת דברי אמת קונטרס ד"ס סי' ב' דבאיסור לאו גם באיקבע הוי מה"ת לקולא ורק באיסור כרת ואיקבע לכ"ע הוי מה"ת לחומרא ולמ"ד דס"ל דא"צ חתיכה א' מב' חתיכות ס"ל באיסור כרת אף בלא איקבע הוי מה"ת לחומרא א"כ א"ש דאביי ס"ל דרק באיסור לאו הוי מה"ת לקולא אבל הכא הוא לר"א ור"מ דס"ל בכריתות די"ח דל"צ חתיכה א' מב' חתיכות ושפיר ס"ל הכא באיסור א"א דהוי איסור כרת ס' מה"ת לחומרא. וא"ש הכל בס"ד:

והנה כת"ה העיר אשיטת הר"י דאורליינש דבקידש מניקת א"צ לגרשה כיון דכלה בלא ברכה אסורה א"כ לא יעבור אאיסור כלה בלא ברכה ובתוס' שם דחה דבסוטה יש איסור ד"ת. והעיר מש"ס תענית די"ז דמוכח דאף ביום שנהרג גדלי' בן אחיקם דהוי ד"ק ול"צ חיזוק מ"מ אם יום זה נאסור מחמת מגילת תענית וצריך חיזוק. ונשמע דאף ביש ד"ת ודרבנן בדבר א' צריך חיזוק וכת"ה כ' דיגע ולא מצא הערה זו בשום אחרון. הנה עיין במפה"י בתשובה שניה שכ' לה"ג הח"ס ז"ל שהעירו בזה. ועיין בשו"ת בי"ש סי' כ"ז שכ' לתרץ הערה זו דדוקא לענין מגילת תענית יהי' מיחזי כחוכא אם נאסור לפניו שבכל יום מגילת תענית והכא לא נאסור לפניו אבל הכא עיקר החשש דכיון דעבר ונשא מניקת א"כ יש חשש ויזלזל באיסור זה א"כ כשיש איסור אחר עכ"פ יפרוש מחמת איסור אחר וגדולה מזו דעת כמ"פ דלמ"א גם באבלות דש"ס כתובות ד"ד אפ"ה כיון דאסור לשמש מחמת דם בתולים שוב מותר לייחד ועיי"ש ברא"ש ובמהרש"א. עכ"פ קושותו לק"מ. ועיין בשו"ת תורת חסד סי' ו' שהעיר ג"כ מתוס' דיבמות שהביא כת"ה מש"ס דתענית. עכ"פ מ"ש כת"ה די"ל דאם תהי' נדה יוכל לייחד עמה:

באמת ז"א כמ"ש כת"ה דכוונת התוס' הוא רק לענין שסגי בהפרשה אבל עכ"פ אסור לייחד דנהי דבנדה מותר לייחד היכי דיהי' היתר אחר שתספור ותטבול בימים מועטים אז מותר לייחד אבל הכא דתהי' אסורה כד"ח בוודאי דאסור לייחד. ובפרט לפי"מ דדחו הפוסקים דדוקא בסוטה דמאוסה בעיניו אז אין חשש שתעבור אבל בנדרה הנאה ל"מ וכמ"ש הפוסקים. וה"ה אף אם תהי' נדה ל"מ ע"כ היתר זה אין לצרף. אך עכ"פ יש כל הני היתרים דלעיל. ע"כ בוודאי דהכא חשיב ככבר ניסת וא"כ במזנה שלא החחילה להניק בכבר ניסת מקיל הנוב"י ובפרט הכא שכבר תבעה את הבועל א"כ י"ל דעדיף מגרושה א"כ אם באמת יש בזה תועלת להיתום אם תשאר תחת בעלה ואם תשכור מניקת טובה ויעשו עמה תוקף בערכאות אז יש צד גדול להתיר. אך עכ"ז יען שכמ"פ מחמירין במזנה וכמ"ש הצ"צ והבי"מ בצה"ב סי' ה' ובשו"ת ח"ס סי' ל"ג וסי' קמ"ח ובשו"ת בי"ש סי' כ"ו ובשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ל"ז:

לזה מתירא אנכי להכניס ראשי בדבר חמור כזה אשר יש בזה חשש סכנה להמורה וכמ"ש בשו"ת זכרון יוסף סי' ג' וסי' ד' ובספר בני אהובה ובתפל"מ. אך אם יבין כת"ה שהוא דבר נחוץ ויצטרף לזה רב מובהק אחד אזי יוכל לצרף דעתי להתיר והש"י יצילנו משגיאות:

בעה"ח א' ערב חג השבועות תרס"ג לפ"ק פה"ק ראדימישלא. והנני ידידו דו"ש הק'

שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה