אור ברסלב
מהרש חלק א סימן ז

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן ז

סימן ו

שוכט"ס לכבוד הרב הגאון הצדיק המפורסם חו"פ בנש"ק כקש"ת מוה' משה (שליט"א) ז"ל אבד"ק בארדיוב במדינת הגר יצ"ו:

בדבר שאלתו אשר בעיר א' נולד חשש על שו"ב שלא נמצא אצלו טריפות רק א' בעתים רחוקים ואז ביקשו אנשי העיר וגם הרב אב"ד מכהד"ג לבוא לשם ולחקור על הדבר וליתן פס"ד עפ"י ד"ת. והנה נסע לשם ועמד על המחקר והי' נראה לו כי יש באמת ריעותא על השו"ב ונתן פס"ד שחלילה לשו"ב הנ"ל לשחוט בלי בודק מומחה שיראה שאין על השו"ב שום חשש הן מחמת, קלות ומשום חסי"ד אזי יוכשר שחיטתו. ובתחלה קיימו הקהל הפס"ד. ועתה השו"ב שוחט לבדו נגד הפס"ד וכ"ג התרה בו שיקיים הפס"ד והשו"ב לא שמע לקול כ"ג. זה תורף שאלתו. וזה תשובתי בס"ד:

(אות א) הנה כת"ה כ' ב' טטמים להחמיר. א) כיון דעכשיו שכיח טריפות דגם מדינא טריפות הריאה חשיב מיעוט המצוי. ב) עכשיו שמחמירין בהרבה חומרות בטריפות בודאי שכיח טריפות וכמ"ש השג"א שאסור לשחוט בהמה ביו"ט דעכשיו ליכא רוב כשרים וחשיב ס' שחיטה שלא לצורך ואף שהשג"א שם כ' דכיון דעכ"פ מה"ת רובא כשרות א"כ אף דלא אכיל לי' מ"מ שייך הואיל:

והנה באמת כ' המפורשים דבאיסור דרבנן דאם דעתו לאוכלו באיסור אז חשיב א"נ דאף דבאיסור ד"ת אף בדעתו לאוכלו באיסור אפ"ה ל"ח א"נ רק חשיב צורך למ"ד דס"ל מתוך וכמ"ש בתוס' ביצה (דף י"ב) אבל באיסור דרבנן מהני אם דעתו לאוכלו באיסור אפי' באיסור דרבנן ל"ח א"נ וא"ש. וחזינן דבזה"ז רבו הסירכות וטריפה ועי' שו"ת פמ"א ובפמ"ג הל' טריפות שכ' דבשאר ח"י טריפות אם נתוודע אח"כ א"צ כפרה דחשיב אנוס אבל בדיקות הריאה כיון דצריך בדיקה עכ"פ מדרבנן שוב עכ"פ ל"ח אנוס וצריך כפרה ומקורו מהא דקי"ל דשימשה שלא בשעת וסתה אנוס ובסמוך לוסתה אף למ"ד וסת דרבנן עכ"פ ל"ח אנוס וצריך כפרה ועי' בבעה"מ שם א"כ עכ"פ היכי דחזינן שלא נזדמן אצלו טריפות כפי הרגיל איתרע נאמנותו ואף שי"ל דהא כיון דהחליטו כמ"פ דאף דע"א לא מהימן נגד ח"א מ"מ נגד רוב מהימן א"כ שוב יש לו נאמנות לומר שלא נזדמן לו טריפות יותר ובפרט לשיטת הרא"מ דבמוחזק בכשרות נאמן אף נגד חזקה בשלמא לדידן דס"ל דנגד חזקה לא מהימן רק ההיתר משום שבידו לשחוט וכמ"ש הרשב"א דעפ"י הרוב אין קלקול יוצא מבן דעת והראי' דבאמת בתש"ו כ' הפמ"ג סי' א' דל"מ אחד רואה:

ואות ב) והנה נלע"ד לומר בהא שכ' התוס' חולין (דף ג) ד"ה דליתי' קמן למבדקי דמשמע דאי ידעינן דלא גמיר ל"מ א' רואה ובדף י"ב כ' בש"ס בראה ששחט יפה ופריך אי דידעי דלא גמיר פשיטא דראה מותר ונלע"ד ליישב דנודע שיטת רש"י שפי' בהמה בחיי' בח"א עומדות בחזקת אמה"ח ובתוס' כ' משום חזקת א"ז. והרשב"א כ' בשיטת רש"י משום מחזיקין מאיסור לאיסור ומשום דיש ס' במעשה המתיר וזה תלוי אי וזבחת הוי עשה. וכבר נודע מ"ש המפורשים דפליגי בזה מ"ד בש"ס. ואנכי בחידושי כתבתי דא"נ דהוי עשה א"כ חשיב ח"א גמור ומש"ה בלא בדק בסימנים מטמאה במשא דכיון דחזקה מברר הס' דודאי נתנבלה ממילא יש טומאה ומ"ד השני ס"ל דבאמת וזבחת אינו רק תיקון הלאו א"כ באמת ליכא ח"א גמור ורק משום דהו"ל ס' במעשה המתיר א"כ לענין טומאה אדרבה בחיי' לא הי' בו טומאה ולזה מוקמינן בחזקה הראשונה. א"כ לפ"ז א"נ דל"ח ח"א גמור א"כ שפיר ע"א נאמן דל"ח מעיד נגד חזקה דהא איסור אמ"ה כבר אזדא:

והנה בהא דסמכינן ארוב מצוין הוקשו המפורשים דנימא סמוך מיעוט לחזקה. אך א"נ דל"ח ח"א גמור רק הסברא משום דיש ס' במעשה המתיר וכ"ז בס' השקול אבל רוב מהני א"כ י"ל דהני מ"ד דפליגי אי סמכינן ארוב מצוין פליגי בזה אי וזבחת הוי עשה. א"כ א"ש הכל דבדף (יב) דס"ל לר"נ דסמכינן ארוב מצוין וע"כ דס"ל דוזבחת ל"ה עשה א"כ ל"ח ח"א גמור א"כ פשיטא דגם בידע דלא גמיר מ"מ מהני בא' רואה ואף שי"ל דלא מהימן נגד ח"א וכמ"ש הפמ"ג מ"מ לדידי' ל"ח ח"א גמור ושפיר מהני באחר רואה. אבל לפי"מ דס"ל השתא דבליתי קמן אפ"ה בליכא אחר רואה אסור וע"כ דלא סמכינן ארוב משום דהוי נגד ח"א א"כ ממילא בודאי אינו יודע הלכות שחיטה ל"מ א' רואה דל"מ ננד ח"א רק בליתי קמן דאז רוב וע"א מהני נגד ח"א וא"ש הכל בס"ד:

(אות ג) נחזור להנ"ל דבשלמא בעצם השחיטה חשיב בידו דעפ"י הרוב אין קלקול יוצא מבן דעת אבל לענין טריפות י"ל דאף דנאמן נגד הרוב מ"מ זה רק במברר המיעוט מתוך הרוב וכמ"ש בשו"ת ח"ס (סי' ב) די"ל דע"א לא יהי' נאמן אף להאכילו תרומה דרבנן דהוי כמחדש דיש עוד מיעוט כהנים עיי"ש. א"כ הכא ג"כ י"ל כיון דעכ"פ בזה"ז שכיח הרבה טריפות א"כ הוי כמעיד דבר שהוא נגד הטבע דרק בדבר מקרה שדנין עליו י"ל דנאמן אף נגד הרוב אבל כאן דמעיד ע"ד תמידי שלא נמצא אצלו טריפות שהוא נגד הטבע י"ל דאין לו נאמנות וכמ"ש כמ"פ דתיקון שעושין צריכין לתקן גם המיעוט ועי' בס' ישוע"י יו"ד (סי' טו וסי' לט) א"כ הכא דרואין של"ש אצלו שום טריפות א"כ י"ל דהסברא דרוב מצוין איתרע דנהי דבכל בהמה יש חזקת כשרות ועכ"פ חזקה דאתי מכח רובא מ"מ בכוללת הוי שכיח שיזדמן טריפות וא"כ בודאי צריך לברר עכ"פ והוי כמו שמפורש בש"ס שליף ואחוי ואף דשם אומר בודאי שיראו השרץ מונח על הטהרות מ"מ גם בזה כיון שרואין השתנות מגדר הטבעי והוי כנולד ריעותא א"כ שפיר צריך לברר. ויפה הביא כ"ג מהמעשה שהי' אצל הג' מוהרש"ק ז"ל אודת השו"ב מבארדיטשוב ועי' שו"ת משיב כהלכה יו"ד (סי' א) דאף להחולקים עליו שם יען שכבר הי' עע"ג ולא נראה שמץ פסול ורק שהג' רצה לפסלו מטעם אומדנא במה שא"א לברר הפסול בזה שפיר כ' דא"א לפסול אדם ולהוציאו מחזקתו עפ"י אומדנא. וגם דלפסול שו"ב הוי איסורא דפתיך בי' ממונא וכמ"ש כמ"פ דבעי קבלת עדות בפניו ואף דשיטת המאירי בב"ק (דף ק"א) דבאיסורין מקבלין שלא בפני בע"ד מ"מ זה הוי כפתיך בי' ממונא אבל הכא דאין פוסלין אותו עדיין רק רוצים לברר הדבר בודאי ע"י אועדנא צריך לברר וכדמצינו בש"ס כתובות (דף כו) דע"י קול אחתינהו ואחר שנמצא תו"ת אסקינהו וכ' רש"י ז"ל דמוקמינן לי' בחזקת כשרות דקול לאו עוררין. וחזינן דאף דקול ל"מ להוציא מחזקת כשרות אף בצירוף תו"ת מ"מ מהני הקול לכתחלה שצריכין לפוסלו עד שיתברר ה"ה הכא נהי דאומדנא ל"מ לפוסלו לגמרי מ"מ מהני עכ"פ לענין שצריכין לברר אי חזינן שיוצא מהטבע. ובאמת חזינן דבמידי דל"ש לא סמכינן אפי' בדבר שהוא בח"ה כמפורש בש"ס חגיגה (דף י"ד) לענין בתולה שעיברה מאי לכהונה וקאמר שמואל ל"ש וחזינן אף דחזקת כשירה לכהונה מסייע לה מ"מ לא תלינן במידי דל"ש. יעי' בש"ס מכות (דף ו) דקאמר באם העידו עדים שהי' בצפרא בנהרדעא והרג את הנפש ובאו עדים והעידו שבפני' הי' בסוריא אי יוכל לילך מצפרא לפני' לאותו מקום אין נהרגין ואם לאו נהרגין ול"ח לגמלא פרחא ומוכח דאף בכ"מ קיי"ל דמתרצין דברי העדים שלא יהי' כמוכחשין וכמפורש בש"ע (סי' ל) וגם דהכא הוי להצלת נפשות וקי"ל ס' נפשות להקל ואף רוב ל"מ לס"ד דהש"ס סנהדרין (דף ס"ט) והטעם דרוב ל"ח בירור ובד"נ בעי תורת בירור וכמ"ש בשו"ת עט"ח ובהג"ה אמ"ב לאה"ע דחזקה דיליף מנגע ל"מ בד"נ א"כ חזינן דלענין הצלת נפשות סגי ס' כל דהו אפ"ה ל"ח לגמלא פורחא. חזינן דדבר דל"ש ל"מ אף בהצלת נפשות ועי' תוס' יבמות (דף קטז) א"כ מכ"ש הכא דלא תלינן במידי דל"ש ובודאי דצריכין לברר:

(אות ד) הנה לענ"ד י"ל דיש עצה לשלוח אותו על נסיון לאיזה מקום שיש שו"ב מובהקים. ואדרבה שם בהמעשה דבארדיטשוב הי' ידוע שהוא אומן גדול ורק הי' חשש שעושה בשביל חימוד ממון שפיר הוצרכו עע"ג אבל הכא בעיר קטנה דלכל היותר הי' צריך להיות ט"ו י"ח טריפות א"כ בשביל הרוחת סך קטן לא נחשוד ישראל המוחזק בכשרות להכשיר טריפות ורק שאפשר שאינו בקי בבדיקת פנים כהוגן ואף שנטל קבלה מ"מ י"ל שמא שכח ולענין זה הי' מהני לשלוחו על נסיון ויתברר אם הוא בקי בבדיקה וד"ז הי' נקל להשו"ב לקיימו דהי' תלוי בידו לבדו. ועתה לפי פסק כ"ג הדבר אינו תלוי ביד השו"ב דהא ראשי הקהילה אינם רוצים לשלם להבודק מקופת הקהל ומה לו לעשות. בקיצור הדבר לענ"ד נראה שיותר נכון לשלוח על נסיון אך אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובודאי כ"ג יודע שתיקון זה לא טוב ובודאי יפה עשה:

(אות ה) עתה נדבר מענין הב' שכבר קיבלו הקהל את כ"ג עליהם לדיין והסכימו על הפס"ד א"כ רצה כ"ג לדמות לדמות ד"ז א] דכיון שקבלו לקיים פסקו א"כ הוי שאחד"א דחכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ויש בזה ב' טעמים א) משום שאחד"א ב) משום כבודו של חכם. ולטעם דשאחד"א י"ל כיון דגם לפי פסק כ"ג עכ"פ לא נחשד על השחיטה רק דאיתרע נאמנותו בענין בדיקות הריאה וזה הוא רק מדרבנן ובדרבנן לשיטת כמ"פ ל"א שאחד"א:

ובזה י"ל קושית השטמ"ק כתובות (דף ט) דהא ס' א"א שזינתה הו"ל ס' סוטה ול"מ ס"ס. ולפמ"ש בשו"ת מבי"ט דס"ס ברה"י טמא רק מדרבנן ושוב בדרבנן ל"א שאחד"א. ובזה י"ל ג"כ קושית התוס' שהוקשו דהא אכתי יש ס"ס בקיבל בה אביה קידושין שמא באונס ושמא כשהיא קטנה ותירץ דשם אונס חד הוא. וקשה לפמ"ש הפמ"ג הפמ"ג בסי' ק"י דמה"ת ס"ס משם א' ג"כ מהני א"כ בדרבנן ל"ש שאחד"א. ולפ"ז א"ש דרק במקום שגם בס' א' לא הוי רק ס' ולשיטת הרמב"ם מותר מה"ת אז נהי דלדידן ס' אסור מה"ת מ"מ כיון דל"ח רק ס' איסור מצרפין ס' הב' אף כשהוא משם א' אבל הכא דבאמת הו"ל ס' סוטה והוי ס' כודאי א"כ נהי דמה"ת מהני ס"ס מ"מ ס' משם א' ל"מ דהא ס' א' הוי כודאי איסור וז"ב ונכון בס"ד:

וגם נודע שיטת המהרי"ק דהיכי דגם לפי דברי האוסר יש לו תקנה ל"ש שאחד"א א"כ גם הכא אף לפי דבריו ג"כ לא הי' על השו"ב שם ודאי איסור דהא ע"י עע"ג יוחזר להכשירו א"כ בודאי לש"ל בזה שאחד"א. ואי משום כבודו של חכם י"ל דהשו"ב סבר שכ"ג לא יקפיד ע"ז כיון שהפו"מ אינם רוצים לשלם להבודק. ועתה נבאר מצד דנימא דהקהל שקבלו פס"ד הוי כקבלו עליהם שלא ישחוט רק בודק ידוע דאם שחט אחר שחיטתו אסורה והטעם כיון שעבר אחרם בעניני שחיטה חשוד לאותו דבר. הנה בש"ע מוכח דבמומר אף לא' משאר עבירות מ"מ אף בשל אחרים א"נ ולפלא על שו"ת נוב"י קמא סי' א' דמשמע לי' דלשיטת הש"ך עיקר החילוק בין בשל אחרים הא באמת ז"א דלכ"ע במומר אף בשל אחרים א"נ ורק בחשיד במידי דטירחא לא מהימן וגם כיון שהוא נגד ח"א א"נ. ובפרט הכא דחשיב חשיד לאותו דבר א"כ בפ"א ג"כ מיפסל ונהי דלהש"ך נאמן בשל אחרים מ"מ כ' הנוב"י דאינו מטריח בבדיקת הסכין ובפרט דשחט כמ"פ באיסור אך התב"ש כ' דאם לא אסרו בפירוש מה שישחוט אחר יש להקל בהפ"מ דחשיד אחרם לא מיפסל לשחיטה. אך מש"ה אין להקל בנ"ד א) דעבר כמ"פ וצריך בדיקת סכין לשיטת הרמב"ם וכ"ז אי נעבד התקנה בחרם אבל הכא דלא אסרו שחיטתו בפירוש וגם לא נכתוב בחרם שלא ישחוט א"כ י"ל דלא נאסר שחיטתו. ואף שי"ל כמ"ש כ"ג דהתב"ש והפר"ח לא מיירי היכי שנולד ריעותא על השו"ב רק למיגדר מלתא תקנו אבל היכי שע"י חשש שעל השו"ב עשו התקנה הוי כקבלו עליהם באיסור שחיטתו ז"א דאף שאדם יכול לאסור את המותר הוא מדין נדר וקבלה בלב ל"מ דבעי לבטא בשפתים ועי' או"ח סי' תקנ"א ובט"ז סי' תקס"ב ובפרט דמפורש שם דבתקנת הקהל אי אח"כ ביטלו את התקנה השו"ב חוזר לכשרותו. ולפמ"ש בשו"ת ד"ח ע"י פתח יוכלו להתיר ונכשר שחיטתו גם למפרע ועי' שו"ת מ"כ סי' א' וכיון שמצד חכם שאסר ל"ש כאן דבדרבנן ל"ש שאחד"א וגם לא הי' איסור ודאי ורק מצד תקנת הקהל וכיון שלא אסר שחיטתו בפירוש ולא נעשה בחרם י"ל דמותר בדיעבד לכ"ע וגם כי הי' קבלה בטעות שהשו"ב סבר שהפו"מ ישלמו להבודק ועתה אין רוצים לשלם ומ"ל לעשות:

בקיצור אי יתברר עתה שהוא מומחה אין לאוסרו אף ששחט קודם שנתברר שהוא שו"ב מומחה. וגם די"ל אמ"ל דהי' מומחה ולא הי' צריך בדיקה וכמ"ש הצל"ח ביצה דף ו' בעגל שנולד ונשלם ז"י ביו"ט דמותר לשוחטו ול"ח מוקצה כיון שאמ"ל שלא הי' נפל ואף שמדרבנן נאסר עד יום ח' מחשש נפל ולשיטת הדג"מ גם מה"ת נאסר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ אמרינן דעתה נתגלה שמוקצה בטעות הי' וכמ"ש בתוס' יבמות דף מ"ב דהיכי דא"צ לידע רק מה שהוא באותו שעה חשיב ראוי ליבום הואיל שאפשר להתברר ע"י אליהו. ועי' תוס' מנחות דס"ד ותוס' יבמות דצ"ט:

ולפ"ז י"ל בהא דבפודה בנו בתוך ל' ונתאכלו המעות דפליגי רב ושמואל וכ' הריט"א לשיטת רש"י דהטעם דאין פודין בתוך ל' הוא מחשש נפל א"כ נימא בזה אמ"ל. ולפ"ז א"ש דכבר כ' המל"מ דמש"ה ל"מ כלו לו חדשיו דגזה"כ דלא נסמוך אשום ידיעה רק אידיעות חודש א"כ גם ע"י אליהו ל"מ כיון דא"א לומר עתידות א"כ לש"ל אמ"ל דלא עדיף מידיעת כלו לו חדשיו אבל לענין עגל חולין שייך לומר אמ"ל דהוי כידיעת כלו לו חדשיו. א"כ ה"נ כיון דל"צ רק ידיעה שהוא מומחה וכשר א"כ י"ל בזה אמ"ל וז"ב בס"ד. ע"כ אם יתברר שהוא מומחה ויר"ש יוכשר בודאי למפרע אך בלי בירור אין להתיר משום דעכ"פ נולד ריעותא וצריך לברר ע"כ אם יראה כת"ה שא"א בבירור אחר רק בבודק עע"ג בודאי מי יוכל להרהר אחר פסקו שהי' במקומו ועשה למיגדר מלתא ולדעתי יש עצה לשלחו לאיזה מקום על נסיון ויתברר הדבר ע"נ ומי כמוהו חכם יודע פשר דבר. ויש להאריך בזה הרבה. היום יום ד' תשא תרנ"ט ראדאמישלא.

הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל

בהמשך התשובה להרב הגאון הנ"ל בעיקר הדברים נגד השו"ב נפלאתי על קהל קורמא איך ירהבו בנפשם לסרב ע"ד כהד"ג ולהכניס א"ע בס' טריפות ובאיסור תמידי ובאם הוא חשוד להאכיל טריפות א"ל נאמנות על עניני שחיטה ועי' תוס' כתובות דף ב' ותוס' גיטין די"ז שכ' דבשביל שלא תשב כל ימיו תחתיו באיסור חששו אף למידי דל"ש וי"ל לפמ"ש בתוס' קידושין דף נט דבחומר א"א חששו אף למיעוט מקדשי והדר מסבלי וכמו שחששו במשאל"ס מפני חומר א"א וכמ"ש הר"ן ביומא דכמה זיתי נבילה חמיר מאיסור שחיטה בשבת. ועי' בש"ס יומא דף ל"ב ובתוס' גיטין דף ל"ה ובתוס' כתובות דף כ"ח וברא"ש נדרים דף צ' ובתוס' יבמות דל"ו ובתוס' בכורות ד"כ ובתוס' ע"ז ד"מ ובשו"ת ח"צ ועי' רמב"ן ברכות דף כ' ובשאג"א שם ובשו"ת נוב"י סי' ל"ה ובשו"ת ד"ח סי' ל"ה ונראה די"ל בין איסור מקרה ובין איסור תמידי. א"כ י"ל כמ"ש התוס' דבאיסור א"א חוששין למיעוט ועי' רש"י חולין דקל"ד ובפמ"ג בפתיחה להל' טריפות באיסור תמידי דחמיר עוד מאיסור מיתה י"ל אף למידי דל"ש. א"כ בשו"ב נהי דיש רוב מצוין וחזקת כשרות מ"מ בכה"ג דחשיב נולד ריעותא דהא יצא מהרוב דברוב שו"ב דעלמא שכיח טריפות א"כ נהי די"ל דעכ"פ לא נוכל לחשבו למאכיל טריפות בודאי מ"מ אף אם הוא בגדר מיעוט מ"מ יש חשש על כל שחיטה ושחיטה שלו ול"ד לחשש חי' טריפות דשם אנו דנין בכל בהמה ובהמה ע"ד פרטי ושפיר י"ל היתר מכח רוב דהוי בכל בהמה איסור מקרי אבל כאן דאנו דנין על השו"ב ואם א"ל נאמנות יש חשש על כל שחיטה ושחיטה שלו בכה"ג צריך לחוש אף לחשש רחוק ודעכ"פ צריכין לברר הדבר וכמפורש בש"ס עד שיוודע לך במה נשחטה ושיטת הרמב"ן דאף בנאבד הסכין לאח"ש טריפה דעכ"פ ל"ח נודע במה נשחטה. ושיטת הרשב"א דכיון דליכא ריעותא בסכין חשיב כידיעה וודאי שנשחטה כהוגן ועי' רי"ף חולין דף י"ב שהקשה אהא דמהני רוב מצוין מהא דבהמה בח"א עומדות עד שיודע לך במה נשחטה. ומחלק דשם נמצא ריעותא בסכין אבל הכא כמאן דאתוודע במה נשחטה. והכונה עפמ"ש הג' מלייפניק דחזקה דאיתרע נהי דילפינן מנגע מ"מ ל"ח בירור ול"מ בד"נ וא"כ ממילא כיון דל"ח בירור א"כ ממילא ל"ח נודע במה נשחטה אבל הך רובא חשוב כודאי. א"כ בכה"ג דעכ"פ איתרע כח הרוב ועכ"פ ל"ח בירור א"כ בודאי ל"מ דל"ח נודע במה נשחטה ויש להאריך בזה הרבה. בקיצור הדבר בודאי כ"ז שלא יתברר בבירור גמור שאין עליו שום אשמה ואופן שיהי' נראה לכהד"ג שחוזר לכשרותו בודאי מי יוכל להכניס את ראשו בס' איסור טריפות ולפגל את נפשו. ועי' שו"ת ד"ח לזקנו הגה"ק ז"ל שכ' דעיקר שנתרבו הפושעים במדינת אשכנז לפי שלא הי' להם שו"ב כראוי ונתפגלו באכילת איסור. ועי' שו"ת טוב טעם ודעת מהד"ת סי' ק"ה שהאריך דמי שמסרב נגד דברי הרב שרוצה לאסור שו"ב האיש הזה גורם להאכיל טריפות. ועי' שו"ת טוטו"ד סי' צ"ט ואם אמנם כי אנכי מבחוץ ואין רצוני להצטרף לאיסור כי יראתי ח"ו לקפח פרנסת איש מישראל עכ"ז כת"ה יען שהוא מבפנים ורצונו להציל נפשות מישראל מאכילת טריפות בודאי יפה דן כת"ה ויפה הורה ומי יוכל לסרב נגד פסקו:

והנני ידידו אוהבו דוש"ת בלונ"ח. הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל,

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה