אור ברסלב
מהרש חלק א סימן ו

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

סימן ו

סימן ה

להרב הה"ג חו"ב בכחדר"ת המפורסם צמ"ס ירו"ש היוחסין וכו' כש"ת מוה' נחום נ"י אבד"ק דאמבראווא יע"א:

בדבר שאלתו באחד שקנה פרה אצל עכו"ם אחד משרת אצל האדון ונתן לו דראהן וגם עשה האנדשלאג והותנה שבשבוע הבע"ל יבא עם מותר המעות ויקח הפרה והעכו"ם א"ל שהיא מבכרת גם א"ל שיעבור עוד איזה שבועות עד שתלד והישראל בא בזמנו ורצה ליקח הפרה אשר הי' נראה לו שהוא שלו והעכו"ם הראה לו בהמה אחרת ואמר שהבהמה אחרת מכר לו וכבר ילדה זכר. עכת"ד שאלתו:

והנה כת"ה כ' כמה ס' להתיר א) שמא החליף את הפרה ולא הוא זו שמכר לו ב) שמא כבר בכרה ג) כיון שא"ל שיש עוד כמה שבועות עד שתלד א"כ י"ל דהוי כמקח טעות וכהא דקונה גרוטאות ומצא בהן ע"ז ד) כיון שלא ראה את הפרה בשעת הקני' שמא ילדה עוד מקודם שקנה ה) שמא לא הי' לו רשות מהאדון למכור ו) שלא הי' משיכה. והנה כת"ה העיר דל"מ מכירת השליח כיון דאשל"ע. והנה א"נ דכסף לחוד קונה א"כ ל"ש לומר בזה אשל"ע דעיקר הקנין נגמר בשעה שקיבל האדון המעות מיד המשרת וכמ"ש בש"ס קידושין דכ"ג כסף קבלת רבו גרמה לו ועי' בס' מח"א הל' מלוה ולוה שכ' בהא דמפורש בש"ע חו"מ סי' קפ"ג דלך וזבין לי מהני וכ' המפורשים דאם המוכר הוא עכו"ם ל"מ עפמ"ש בתוס' ב"מ דע"א דבממון בעי שליח של הנותן ג"כ וא"כ כיון שא"י להיות שליח של המוכר ל"מ משיכת השליח. אך אם הדבר נקנה בכסף לחוד אמרי' כסף קבלת רבו גרמה לו ועיין בנה"מ סי' קפ"ט וגם אם שלח המעות ע"י קטן מ"מ מהני דהשליח מעשה קוף בעלמא קא עביד ובשלח לו מעות ע"י הבי"ד ג"כ חשיב קנין כסף ועיין באה"ע סי' ל"ה וסי' קמ"א לענין אי עכו"ם יוכל להוליך גט לישראל שיהי' הישראל שליח דיש אוסרין ויש מתירין ונודע מ"ש הפוסקים בשליחות גט ע"י הבי"ד ועי' במ"ל פ"ה מהל' מלוה ולוה שכ' דאף לשיטת רש"י דרבית עי"ש מותר מ"מ כשלוה בעצמו אסור ליתן הרבית אף עי"ש כיון דכבר נעשה לוה שלו שוב הקפידה התורה שלא יתרבה ממונו ע"י הלואה זו וגם בשלח לו ע"י קוף אסור. אך העיקר שי"ל א"נ כשיטת הפוסקים דכסף אינו קונה אף בישראל מעכו"ם א"כ שוב נהי דנימא דקנין סטימתא מהני מ"מ לענין זה י"ל דל"מ שליחות כיון דהאנדשלאג לא עשה רק השליח והוי כמו משיכה דל"מ ע"י עכו"ם שליח ועיין שו"ת שו"מ מה"ת ה"ג סי' ז' שכ' דקנין סטימתא מהני אף בשליח עכו"ם:

אך באמת י"ל דז"א דבשלמא במשיכה שהוא קנין מצד חוקי התורה י"ל שפיר דל"מ עי"ש רק היכי דהשליח יש לו כח הבעלים או כשיטת המפורשים דהפעולה מתיחס להמשלח או עכ"פ שהשליח יהי' עומד במקום הבעלים א"כ בעכו"ם ל"מ אבל כאן באמת ז"א קנין רק מצד המנהג והוי כהותנה שזה יעשה קנין ובאמת קיי"ל דל"מ תנאי מדבר שאינו קנין לעשותו קנין ונודע שיטת הש"ך בסי' קצ"ח דגם בישראל שהותנה לקנות בכסף ל"מ דהוי כמתנה ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין ועי' בס' מח"א ובשו"ת עט"ח. ובאמת י"ל בזה עפ"י פלפול קושית הקצה"ח סי' ס"ו על שיטת הש"ך דבשטרות אף בלי כומ"ס יש מ"ש והקשה דא"כ בהא דמפורש דמוכר אדם שטרותיו בפחות ואין בו משום רבית ורק בהקנה בכומ"ס והא קנין למ"ש מהני לענין איסור רבית וכמפורש בתוס' ב"מ דס"ב ע"ב ד"ה אעפ"י שאין לזה. וי"ל דבאמת קשה שם בתוס' ד"ה הרי שהי' נושה והקשה בתוס' דהא מעות קונה הכא אף מדרבנן. וקשה הא כבר מבואר בדיבור הקדים דקנין כסף לחוד מהני לענין איסור רבית. וי"ל דבאמת צ"ל סברת התוס' דמאי ענין מ"ש לאיסור רבית וי"ל בפשיטות דא"נ כשיטת הרז"ה דלא ביטלו הקנין קודם קבלת מ"ש וכ"ה שיטת רש"י ב"מ דמ"ח וכ"ה שיטת הש"ג הובא בש"ך סי' ר"ד ועי' שו"ת הר הכרמל סי' ל"ו לענין אם מת המוכר קודם קבלת מ"ש אי יורשיו מחויבים לקיים המקח ותלוי בפלוגתא הנ"ל ועי' ריט"א פ"ב דבכורות שכ' דהמשיכה הוא רק כמו תנאי א"כ י"ל אם אינו חוזר נגמר הקנין למפרע ומהני לענין איסור רבית. ומיושב קושית הקצה"ח דכ"ז במטלטלין דעכ"פ כסף קונה מה"ת אבל בשטרות בודאי מ"ש לבד דאינו עושה קנין ול"מ לענין איסור רבית ובזה י"ל שיטת רש"י ב"מ דמ"ח דלר"י אי קודש בהן את האשה מקודשת. והוקשו דהא בקידושין אזלינן בתר דרבנן וכמפורש בש"ס פסחים ד"ו וחז"ל הפקיעו הקנין:

ולפ"ז י"ל דלפמ"ש הב"ש סי' כ"ט בשם רש"ך דאם קידש אשה בטבעת והקנה לה בק"ס מהני ואף שכ' שם דלשיטת הרשב"א ל"מ משום דאגיד גבי' מ"מ אם הוא קנה החפץ רק בק"ס וקידש בו האשה היינו שהקנה לה ג"כ ע"י ק"ס בודאי מועיל דאגיד גבי' אחרים לא מגרע הקידושין וכמ"ש בס' המקנה ובשו"ת הרי"מ. ואף לפמ"ש הב"ש שם דדמי לחליפין מ"מ באם הקנה לה באג"ק לשיטת התוס' קידושין ד"ה וד"ז דקנין אגב הוא מה"ת ומועיל לקידושין ועי' בס' המקנה שם ובס' גו"צ שם דדוקא לענין גט שיטת הרשב"א והר"ן דל"מ קנין ע"י אג"ק דבעי ונתן בידה אבל בקידושין דבעי רק הנאה בודאי דמהני בכה"ג א"כ משכחת בקנה חפץ בכסף וקידש בו את האשה היינו שהקנה לה החפץ בק"ס ואח"כ עשה משוכה וקודם משיכה שלו חזרה מן הקידושין דלר"י כיון דבאמת עשה משיכה נגמר הקנין למפרע ונתגלה דכבר נתקדשה ול"מ חזרה שלה. ואף דלכאורה י"ל דכיון שהי' ספק להעדים שמא יחזור המוכר א"כ הוי כמו קידושין בלי עדים. אך שי"ל דמיירי שהעדים סברו שכבר עשה בו קנין המועיל היינו ק"ס וכמ"ש הנוב"י בישוב שיטת הרמב"ם בהא דנודע שקנה הדבר ביאוש או דזה ל"ח ס' דהעדים מחליטין שודאי לא יעבור על מ"ש וחשיב ודאי קידושין וא"ש. אך לשיטת הרמב"ן דביטלו הקנין לגמרי וכ"ה שיטת כמ"פ ועי' בקצה"ח סי' פ"ז לענין כפירת מ"ש אי חייב שבועה א"כ אזדא כ"ז:

אך י"ל דבאמת שיטת הנמ"י דמהני תנאי שיקנה בכסף וי"ל דכיון דבהקדש מהני קנין כסף א"כ ל"ח כמתנה ע"ד שאינו קנין וכמ"ש בש"ס בכורות די"ג ע"ב. ונודע שיטת מהריב"ל דכ"מ דפריש מהני ה"ה היכי שיהי' איסור בדבר חשיב כהותנה ועי' במ"ל פ"א מהל' מכירה א"כ י"ל דלפמ"ש בש"ס דמש"ה בקנה מהקדש בכסף ואיקר דא"י ההקדש לחזור וקאמר בש"ס גיטין דנ"ב ובש"ס קידושין דכ"ט משום דהדיוט ג"כ במ"ש קאי וכ' הרשב"א שאינו בדין שהקדש יתנהג במדה מגונה כהדיוט א"כ י"ל דזה כונת התוס' דכיון דא"נ דאין רצונו לקנות בכסף א"כ יהי' איסור רבית א"כ אמרי' דהוי כהותנה שיקנה בכסף אך באמת י"ל דל"מ תנאי אך כיון דבהקדש כסף קונה שוב מהני תנאי וכל עיקר הטעם דמהני כסף בהקדש משום דבהדיוט יש מ"ש א"כ זה כונת התוס' דכיון דיש מ"ש א"כ מהני בהקדש וממילא מהני תנאי ושוב איסור הוי כפריש וכ"ז במטלטלין דעכ"פ כסף קונה בהקדש אבל בשטרות דגם בהקדש היכי דל"ש אמירה לגבוה היינו באין מתכוין לוותר להקדש ל"מ כסף דרק במוותר להקדש אז דעת הריטב"א דגם בשטרות אמרי' אמירה לגבוה ועיין באו"ת שם. א"כ שוב ל"מ תנאי ושוב מ"ש לבד אינו עושה קנין ול"מ לענין איסור רבית וז"ב. ועי' בקצה"ח סי' ק"ץ שכ' דגם שט"ח דאחרים ל"מ בהקדש דעכ"פ ל"ח ונתן הכסף:

והנה בר"ן קידושין דמ"ח מפורש דמש"ה מהני בקידושין שט"ח דאחרים משום דדעתה אהנאת מלוה נשמע לפ"ז דבפדיון הקדש גם הנאת מחילת מלוה ל"מ דל"ח ונתן הכסף א"כ בהא דהי' נושה ועמד על גורנו שם מיירי בהקנה בהנאת מחילת מלוה א"כ שפיר כיון דל"מ בהקדש א"כ ל"מ תנאי ושוב מ"ש לבד ל"מ לענין איסור רבית ומש"ה מוכרח התוס' להקשות דמלוה הבאה מחמת מכר מהני לגמרי וא"ש. נחזור להנ"ל דק"ס עדיף דמנהג שהוא בכל הסוחרים מהני ולשיטת הרדב"ז ולהח"ס סי' שי"ד הוא קנין ד"ת א"כ כיון שהוא רק מצד המנהג א"כ א"נ דמנהג הוא שכל האדונים מוכרים ע"י משרת ביתם א"כ גם בזה מהני ול"ש לומר בזה אשל"ע דגם אי הי' מנהג לקנות ע"י קטן ג"כ מהני כיון דאין הקנין ע"י פעולת השליח דזה הפעולה אינו עושה קנין ואפ"ה מהני ה"ה דמהני ע"י קטן ובפרט שנודע שיטות כמ"פ דק"ס מהני אף בדשלב"ל אף דלא שייך גבי' קנין כלל מ"מ מנהג מהני בזה ועי' שו"ת ח"ס חחו"מ סי' ס"ו וכנודע מפלוגתת הרא"ש והמרדכי בזה. והנה זה זמן רב כ' בתשו' דעפמ"ש הרשב"א גיטין די"ג בהא דקאמר במעמ"ש נעשה כאומר משתעבדנא דבדבר דלא משכחת קנין אף מדעת הבע"ד לא יוכלו חז"ל לתקן דיהי' כאלו נעשה א"כ י"ל בדשלב"ל ש דלא משכחת שום קנין בודאי דל"מ ק"ס מה"ת. יצא דה"ה ע"י נכרי כיון דלא משכחת קנין ע"י שליח עכו"ם נהי שי"ל דקנין מצד מנהג עדיף אבל עכ"פ לא עדיף מדשלב"ל ובודאי ל"מ ק"ס מה"ת. א"כ העולה מזה דא"נ דקנין דרבנן ל"מ לחובת הישראל ולמ"ש התוס' גיטין די"ג דמעמ"ש ל"מ בעכו"ם להפקיע ממונו של ישראל א"כ נהי דנימא דק"ס מהני מה"ת מ"מ י"ל הכא עי"ש עכו"ם דבאמת אי הי' בעי קנין גמור מצד הנכרי לא הי' מועיל דהי' שייך בזה לומר אשל"ע נהי שכ' דמ"מ שייך בו קנין מצד מנהג מ"מ בודאי כיון דלא משכחת קנין גמור מצד העכו"ם א"כ בודאי דל"מ ק"ס מה"ת ושוב י"ל דלהפקיע ממון ישראל לא תיקנו אך עדיין י"ל לשיטת הסוברים דגם קנין דרבנן מהני בעכו"ם:

ובאמת מהא דמפורש ברמב"ם וש"ע דמתנת שכ"מ ל"מ ליתן לעכו"ם משום דקעביד איסור והא בפשיטות כיון דמתנת ש"מ ל"מ רק מדרבנן א"כ לא תיקנו בעכו"ם וע"כ דאין חילוק. ואף שי"ל דשם במתנת שכ"מ כעין ד"ת תיקנו וכמבואר בש"ס ב"ב דקמ"ז עשאו כשל תורה אבל במכירת שט"ח כיון דמהני מחילה ע"כ דלא עשאו כשל תורה א"כ ל"מ בעכו"ם. אך שיטת הש"ך דאין לחלק ובאמת ראיית הקצה"ח מש"ס ב"ק דצ"ו י"ל עפמ"ש בשו"ת ח"ס סי' שי"ד דמידי דלא עשו רק מפני תקנת השבים אבל באמת רצון התורה שיחזור לו גוף הגזילה זה ל"מ לד"ת אבל מעמ"ש דאם לא יתן לו יהי' מקרי עבריין מהני לד"ת ה"ה די"ל מידי דהוא רק תקנתא ואדרבה רצון התורה וחז"ל שיחזור לו השבח ג"כ א"כ שפיר ל"מ בנכרי אבל קנין סטימתא דהוא קנין גמור ואם לא ישאר בהקנין יהי' מקרי עבריין שפיר י"ל דמועיל אף בעכו"ם. אך באמת י"ל דכיון דהעכו"ם א"ל שיש עוד כמה שבועות עד הלידה א"כ יש ג"ד דעכ"פ אם הי' יודע שתלד קודם ח' ימים לא הי' קונה אף שי"ל דלא דמי להא דקונה גרוטאות דשם לא ידע כלל שיש בו ע"ז והוי טעות בעיקר הקנין דאיסורא לא ניחא לי' דליקני אבל כאן באמת קנה הפרה ואף שיש ג"ד דבכה"ג לא רצה לקנות מ"מ מפורש בחו"מ סי' ר"ז דג"ד ל"מ קנין ורק במקום שיש אומדנא דמוכח אך באמת י"ל דאף א"נ כשיטת הנה"מ דבממון ל"ב ד"ת מ"מ בעי

תנאי מפורש:

אך באמת הרשב"א מקשה וכי תנאי גרע מג"ד. אך בזה י"ל כמ"ש בתוס' כתובות דנ"ו דמצד הסברא לא אתי תנאי ומבטל מעשה ורק דבעי דומיא דב"ג וב"ר ובעי תנאי גמור וה"ה דג"ד ל"מ נגד מעשה גמור וכ"ז היכי דהי' קנין גמור המועיל מצד חוקי התורה וחשיב מעשה גמור אז בעי תנאי גמור אבל בזה דאינו רק מצד מנהג הסוחרים אבל כיון שיש ג"ד דלא רצה לקנות בזה ל"ח נגד מעשה גמור ומהני ג"ד לבד. והנה כת"ה העיר עפ"י מ"ש המח"א דבפועל אף בעכו"ם מהני וא"כ לפ"ז שוב לשיטת הח"ס מועיל ק"ס מה"ת ושוב בודאי מועיל אף

כנגד עכו"ם:

הנה כבר העירותי בהא דפריך הש"ס קידושין דמ"ב לר"י מנ"ל שליחות בל"ל שותפות והא מהא דשכח מה א"ל רבו נשמע דמהני שליחות בל"ל שותפות ג"כ. והוקשו המפורשים שמא שם בפועל עדיף אך באמת נודע מחלוקת הפוסקים אי חצירו של שליח לקבלה מהני והטעם הואיל דא"י לעשות שליח אחר וכ' בשו"ת בי"מ סי' קמ"א דהחסרון במילי לפי שאין מה למסור ובחצר שנעשה שליח ממילא מהני א"כ ה"נ י"ל בשלמא במידי דמהני שליחות דהיינו שרצון התורה דפעולה זו יוכל להעשות ע"י שליח ורק דהחסרון דהעכו"ם א"י לקבל כח בעלים וא"כ שפיר י"ל דבפועל דממילא ידו כיד בעה"ב מהני אבל אי נימא דל"מ שליחות כלל בקדשים והקפידה התורה שיעשו הבעלים בעצמם בודאי גם בפועל ל"ח כאלו המשלח עשה בעצמו הפעולה וז"ב. ועי' בס' מנ"ח שפלפל לענין מלתא דל"מ עביד אי מהני בפועל. ובחידושי העירותי בהא דש"ס ב"מ ד"י המגביה מציאה ל"ק חבירו ופריך מהא דמציאת פועל לבעה"ב ומשני יד פועל ופריך והא יוכל לחזור ומשני כ"ז דלא הדר. וצ"ל קושית הש"ס וי"ל עפ"י שיטת הש"ס כתובות דנ"ט דקאמר דא"י להקדיש למ"י משום דאין בידה לגרש עצמה והוקשו בתוס' דהא יכולה לומר א"נ. ותירץ דקאי אליבא דר"ל ומוכח מזה דכיון שבידה לחזור ל"ח ידה של הבעל. ובס' שטמ"ק הביא בשם הרשב"א דלע"ע הידים קונין לבעל ובמידי דמחוסר הקנאה מרל"ר ל"מ בידו. ושיטת התוס' דבאשה לא תקנו לו זכות כלל בגוף הידים וכמ"ש בתוס' כתובות דף מ"ז וב"ב דמ"ח ע"ב ועי' תוס' גיטין דע"ז בד"ה ידה מי קא קניא לו שכ' בתירוץ הא' משום דכיון שיכולה להפקיע לא תקנו בגוף הידים ועי' ברשב"א שם שכ' דכיון שמקבלת הגט הוי כאומרת א"נ. והרשב"א לשיטתו דס"ל דכ"ז שלא אמרה איני ניזונת יש לו קנין בהידים א"כ זה פירכת הש"ס דס"ד כיון שיוכל להפקיע העבדות א"כ לא תקנו לו קנין בגוף הידים ומשני דבאמת לע"ע הידים קונין לו רק בשעה שחוזר אז יוצא הדבר מרל"ר כשיטת הרשב"א. ומ"ש כת"ה דבמידי דל"ב סליחות מהני אף ע"י עכו"ם עפמ"ש המח"א לענין מעקה וישב בזה דברי האו"ח שהביא הכ"מ בפ"א מתרומות שכ' דמירוח עכו"ם מהני אף שלא מדעת בעה"ב לכן מהני אף ע"י עכו"ם דבריו נכונים ועי' בשעה"מ בפ"א מתרומות שהעיר בזה. ורו"מ הביא מ"ש הריט"א בהא דבעי בירושלמי אי קטן נעשה שליח להביא קרבן בשביל אחר וקשה הא אין עכו"ם נעשה שליח אף במידי דאיתא בדנפשיה:

הנה לענין קטן עי' במהרש"א גיטין דף ס"ה שכ' דבמידי דאיתא בדנפשי' יש שליחות לקטן ולפלא על הקצה"ח סי' קפ"ח שכ' להיפך דאדרבה למ"ד מופלא ס"ל ד"ת לא ממעט שליחות מתרומה והוא להיפך ממ"ש המהרש"א. מ"מ י"ל במידי דאיתא בדנפשי' יש שליחות בקטן. וגם לענין עכו"ם י"ל דמיירי שצוה להעכו"ם שיפריש קרבן משלו עבור הישראל א"כ בכה"ג ל"ק קושיתו על המהרי"ט די"ל בכה"ג שהעכו"ם מקדיש משלו ע"מ שיתכפר בו ישראל א"כ ל"ח מילי דלענין גוף ההקדש העכו"ם הוא הבעלים ורק א"נ דבעי דעת בעלים א"כ צריך תורת שליחות לענין כפרה. ועי' שו"ת אדב"ע שכ' בהא דבעי בש"ס תמורה אי מקדיש עושה תמורה אי מתכפר עושה תמורה ופריך בש"ס א"כ מצינו צבור ושותפין עושין תמורה וכגון דשוי שליח שהאריך בזו הסברא שכ'. ובאמת מוכח מזה דפעולה מתייחס להשליח ועי' תוס' קידושין ד"ז שכ' אהא דבעי בש"ס אי בתרי נותן אזלינן וכ' התוס' דל"ד דהא האב בא בשליחות הבנים וחשיבי ב' נותנים ומוכח דהפעולה מתייחס להמשלח ועי' בתוס' פסחים דס"ג כ' דא"ע רק השוחט דלא תשחט כתוב ומוכח דאף דשחיטת פסח בעי שליחות מ"מ אין הפעולה מתייחס להמשלח:

אך בשו"ת אדב"ע כ' דמיירי שהשליח מקדיש משלו שיתכפרו בו ה' אנשים דבכה"ג שפיר חשיב מקדיש א' וממילא ל"ח מילי עיי"ש ובזה א"ש ג"כ דברי הירושלמי ובאמת בהא דמקשה אהמהרי"ט שכ' דהקדש ל"מ עי"ש מהא דבעי בירושלמי אי עכו"ם נעשה שליח להפריש קרבן וקשה הא גם בישראל ל"מ שליחות. אך די"ל דהנה באמת השעה"מ דחה שיטת המח"א וס"ל דאף בפועל ל"מ בעכו"ם והסברא דכיון דלא נתנו להעכו"ם כח שליחות כלל א"כ גם פועל אף שנעשה שליח ממילא ג"כ ל"מ וכמ"ש דגם חצר ל"מ בעכו"ם. אך זה פשיטא דהיכי דהחסרון הוא רק מפאת מילי בודאי דמהני בפועל וכמ"ש הבי"מ סי' הנ"ל דבשל"ק אף דאי"ל שליח משום דהוי מילי מ"מ בחצר דנעשה שליח ממילא מהני א"כ י"ל דנ"מ היכי דהעכו"ם הוא פועל דאז בישראל בודאי ההקדש הי' מהני דבפועל אין חסרון במילי אבל בעכו"ם בעי שפיר שמא לענין אשל"ע גם בפועל ל"מ והי' נשמע דסברת המח"א אי בפועל מהני ה בעכו"ם הוא בעי' בירושלמי. אך בעיקר דברי המח"א שכ' דבפועל מהני בעכו"ם והשעה"מ דחה דבריו מש"ס דב"ק דפריך בור של שני שותפין היאך משכחת והקשה הרשב"א שמא מיירי בפועל כותי. הנה לפענ"ד נ"ל לומר דאף א"נ דל"מ בעכו"ם אף בפועל עדיין קשה בהא דפריך והא אשלד"ע שמא מיירי בפועל ישראל דהא מוכח בש"ס ב"מ ד"י דעכ"פ בפועל מהני תופס לבע"ח ולשיטת הפ"י טעם דל"מ תופס לב"ח משום דאשלד"ע ותקשי שמא מיירי בפועל אך די"ל לפמ"ש בר"ן נדרים דמ"ו דדבר של ב' שותפין אין לומר שיהי' לכ"א קנין הגוף בכולו רק שיעבוד יש לכ"א בכולו. והר"ן מחדש דבשעה שכ"א משתמש בו לבדו יש לו באותו זמן קנין הגוף בכולו ובש"ס גיטין דמ"ב פריך יום של רבו ישא שפחה ומשני איסורא לא קאמרינן ועי' בירושלמי גיטין ונדרים בפרקי הנ"ל ועי' בקצה"ח סי' קט"א א"כ י"ל אף דבפועל יש שלד"ע וגם בעכו"ם מהני כ"ז היכי שיש לו קנין בכל העבד אז י"ל דעומד לגמרי במקום הבעלים אבל אם הוא דבר של שני שותפין ועושה דבר בשליחות שניהם שוב א"א לומר דבשעה שעושה הדבר הוא קנוי לכל אחד לגמרי דאי דמר לאו דמר וכסברת הר"ן ושוב בכה"ג אינו עומד במקום הבעלים לגמרי ול"מ בעכו"ם וגם בדבר עבירה וז"ב בס"ד:

ומ"ש כת"ה דמש"ה חשיב הקדש מילי לפי שנגמר גם ע"י מחשבה. הנה באמת נודע דעת המהרי"ט דגם תרומה אף שסגי במחשבה מ"מ חשיב מעשה. ועי' ברש"י ותוס' תמורה ד"ד ע"ב שכ' שהקדש חשיב מעשה לפי שנעשה מחולין קודש ומוציא מרל"ר. ובאמת גם לענין שבועה מוכח בכמ"ק דהא בעי הוציא בשפתיו הוא רק לענין שיהי' גילוי מחשבתו. ובהא דפליגו בש"ס שבועות ד"כ במסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא ואח"כ אמר שבועה שאוכל דלאביי נאסר ולרב אשי לא וי"ל דפליגי בזה דאביי ס"ל דעיקר הא דבעי ביטוי בשפתיו כדי שיהי' גילוי מחשבתו וא"כ אף אם ליכא הוכחה מצד דיבורו רק הוכחה מצד הענין ג"כ מהני וא"כ נהי דמשמעות שאוכל לא משמע איסור מ"מ במסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא דמהני ורב אשי ס"ל דכיון דמצד הדיבור לבד אינו מוכח גזה"כ הוא דבעי ביטוי בשפתיו. א"כ י"ל דבזה פליגי הרמב"ם והרמב"ן שם אי הלכה כאביי אי כרב אשי ופליגי ג"כ אי בעי דיבור פה. וגם י"ל שבזה הוא דפליגי ג"כ אי שבועה בכתב מהני. ובתשובה לק' קלאסני להרב דשם ולהמו"ץ דק' צאנז הארכתי בזה הרבה ושם הראיתי נפלאות:

נחזור לענין שאלתו כבר הארכתי דאי לא הי' רק קנין כסף א"כ בודאי דיש לסמוך אשיטת הפוסקים דקנין כסף נ"מ בעכו"ם ואף דבמק"ח לא סמך ע"ז רק בחמץ שעבר עליו הפסח דרבנן מ"מ בטו"ז סי' ש"כ מתיר אף בבכור ובפרט הכא לא מיקרי רק ס' בכור דהא הנכרי אין לו נאמנות לאסור אף היכי דל"ש להשביח מקחו וכמ"ש בטו"ז סי' שט"ז ובסי' קכ"ב א"כ חשיב ס"ס שמא כבר בכרה ושמא קנין כסף ל"מ ועכ"פ יש להתיר ע"י הטלת מום ורק אם הי' האנדשלאג א"נ כסברתו דע"י פועל שייך שליחות א"כ שוב י"ל דמהני קנין סטימתא מה"ת כיון דשייך בו גם שאר קנינים א"כ הוי ודאי של ישראל וא"כ שוב אף בס' בכור אסרו רוב הפוסקים הטלת מום ואף אם נימא דקנין סטימתא הוא רק בדרבנן אף בדבר הבא לעולם וא"כ י"ל דל"מ להפקיע ממון ישראל ואף שכתבתי די"ל דהואיל דהכא שהוא קנין גמור מועיל אף בעכו"ם מ"מ עכ"פ י"ל דחשיב ס"ס שמא אינו בכור דכבר ילדה ושמא קנין דרבנן ל"מ להפקיע ממון ישראל. וגם מכח הסברא שכתבתי לעיל דכיון דעכ"פ יש אומדנא דאם הי' יודע שתלד קודם ח' ימים לא הי' לוקח נהי דזה ל"ח אומדנא גמורה לבטל המקח ברור אבל זה הוא רק במידי שהוא קנין מצד חוקי התורה אבל כיון שהוא רק מצד בתוס' חולין דף פ"ב לענין נודע ההורג עד שלא נערף שכתב דל"ה הקדש בטעות ועי' ברמב"ם שם ובכ"מ ובלח"מ ובמ"ל שם ועי' בהג"ה מר"נ טרייביטש ז"ל. עכ"פ בקנין שהוא רק מצד מנהג י"ל דאומדנא מועיל לבטלו. ומ"ש כת"ה די"ל דשמא כבר בכרה וילדה קודם הולד עוד קודם שעשה את הקנין כיון דלא ראה אותו בשעת הקנין:

הנה באמת י"ל אוקמה בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה וכמ"ש התוס' ב"מ דף ק' ועי' שו"ת נוב"י תנינא חיו"ד סי' ו' ובשלמא שמא כבר ילדה ולד אחר מקודם ע"ז שייך לומר רוב מתעברות ובמפורש שם בש"ס דף כ' אבל לענין זה הולד שייך חזקת מעוברת. אך עכ"פ יש לסמוך אשאר היתרים דשמא לא הי' להעכו"ם רשות מהאדון למכור ואף שע"ז קשה לסמוך דהא מסתמא נודע להישראל שהאדון קיבל את הכסף. אפ"ה כיון דבשעת לידה לא הי' מבורר שהאדון צוה להשליח למכור א"כ י"ל דלא חשיב צאנך בכור בשעת לידה ועי' בטו"ז סי' ס"א ובשו"ת ח"ס חחו"מ סי' ק"ה ובפרט שי"ל דשמא כבר בכרה עוד מקודם וקנין סטימתא ל"ח מה"ת לקנין לשיטת הרמ"א וכן פסק הג' הנה"מ ז"ל א"כ שוב י"ל דל"מ להפקיע זכותו של הישראל אבל עכ"פ חשיב כעין ס"ס ועכ"פ יש להתיר בודאי להטיל מום בהבהמה ע"י עכו"ם היינו שיאמר לעכו"ם אחר שיטיל בו מום דבכה"ג שקרוב לודאי דאין בו קדושת בכור מתירין כל הפוסקים הטלת מום עי' בשו"ת ח"ס ושו"ת מהר"י אסאד ובשו"ת בי"ש להג' מסקאלי ז"ל ועי' שו"ת בי"צ יו"ד ח"ב ובשו"ת שו"מ מה"ת ח"ג סי' הנ"ל ועי' שו"ת ד"ח למרן הגה"ק זצ"ל ועי' שו"ת מוהרש"ם ליד"נ הגאבד"ק בערזאן שליט"א וגם אני בחידושי הארכתי בזה בכמה תשובות וביותר להרב הה"ג ש"ב אבד"ק ברזאסטיק נ"י. ובפרט דעכ"פ אין מחויב הישראל ליקח את הבכור מרשותו של העכו"ם. וכל זה ברור ונכון לפע"ד בס"ד ויש להאריך בזה הרבה בכל אחד מהדברים אך מפני שכבר דשו בו רבים כידוע לכל הוגי התורה וגם אנכי הארכתי בזה הענין בהרבה תשובות לזה אקצר ואומר שלום לכת"ה. בעה"ח יום ד' פ' ת"מ י"ג למב"י שנתרנ"ח פה ראדאמישלא.

והנני ידידו דו"ש באה"ר ואה"ע ובלונ"ח מכבדו כערכו הק' שמואל

ענגער אבד"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה