אור ברסלב
מהרש חלק א דרושים

מהרש חלק א· רבי שמואל אנגל

דרושים

סימן צט

דרוש בכהכ"נ ביום חג היובל למלכות אדונינו הקיסר יר"ה הש"י יארוך ימיו יום ו' וישלח תרנ"ט לפ"ק. בתהלים ע"ב אמר דהע"ה לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך וצריך להבין החילוק מה דקאמר משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך מדוע המלך בעצמו צריך לנהוג במשפט ובן מלך יוכל לעשות צדקה וכבר העיר בזה הקצה"ח ז"ל הובא בהקדמה לס' אבני מלואים והנלע"ד בשנקדים להבין צורך מינוי המלך:

והנה כתיב בקרא מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה וביאר בס' עקידת יצחק דכמו דהלב הוא המלך שבאברים והוא מקבל חיות של כל האברים והלב מחלק כל הדם לכ"א מהאברים וכל הדמים נצללו בתוך הלב והלב מחלק לכל אבר דמו הראוי לו ואם לפעמים אבר אחד אינו מביא החיות בזמנו להלב נולד מזה חולאת ר"ל. כן בני המדינה המה כמו האברים וכ"א מאנשים פרטים משונה בטבעו מחבירו וכ"א אינו מבקש רק טובת עצמו וממילא נתרבה גזל וחמס בעולם אך המלך הוא כמו הלב של כל האברים והוא הטוב של כלל המדינה ומשיג הטוב של כללות בני המדינה והוא מיסד להם חוקים ומשפטים צדיקים וכאשר בני המדינה שומרים פקודת המלך אזי כ"א אינו מביט על טובת עצמו ורק כ"א משקיף שיהי' נצמח טובת הכללי וזה כונת הקרא בימים ההם אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה היינו שכ"א השקיף רק על טובת עצמו ולא על טובת הכללי אך כ"ז אם המלך הוא מלך טוב ומשליך נפשו מנגד לטובת בני מדינה ואז מיסד טוב הכללי ובזה יש קיום ומצב להמדינה אבל אם המלך אינו דורש טוב לעמו ומשגיח אך למען הרבות כבודו עי"ז יש סירוס ח"ו להמדינה וזה כונת הקרא מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה היינו עיקר שיהי' המלך דור טובת העם ועי"ז יעמיד ארץ היינו שיש קיום להמדינה. וזה כונת הקרא בפ' פנחס בתפלת משה רע"ה יפקיד ה' איש על העדה ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה ופירש"י ז"ל שיהי' יכול להלוך נגד רוחו של כאו"א היינו שיוכל לאחד כל הדעות שונות שבעם שיגיע לתכלית אחד וזה הכונה שלא יהי' כצאן אשר אין להם רועה כי כל רועה צאן אינו עושה בשביל טובת הצאן רק דורש טובת עצמו כי בא בשכרו ולפעמים כשרואה א"ע בסכנה מניח הצאן במקום סכנה והוא בורח לנפשו לא כן צריך להיות מנהיג הדור כי צריך למסור נפשו לטובת עמו ובזה יוכל לקשר כל האנשים לדעה אחת:

אך העיקר שצריך להיות למלך רוח שפלה וידע כי העיקר הגבורה אינו מכחו ועוצם ידו רק כי ה' בחר בו לטובת עמו כי גלוי לפניו יתברך כי יהי' מנהיג טוב ולזה בחר בו וכאשר המלך יזכור זאת בכל עת אזי יבוא לידי רוח נמוכה ויוסיף אהבה להעם וממילא יתוסף בבני המדינה אהבה למלך וכדמיון הלב עם האברים שבכל פעם החיות הולך מן הלב לאברים ומן האברים ללב. ואם המלך אינו מתגאה בשררתו אזי מביא אותו השררות לידי אריכות ימיו ואם יתגאה במלכותו אזי הוא ח"ו בגדר שררות מקברת בעלי'. וכמ"ש המהרי"ט בפי' הקרא בפ' קרח המעט מכם כי הבדיל ה' אתכם לעמוד לשרת ובקשתם גם כהונה והקשה וכי אם אדם יש לו מנה לא יבקש מאתים ותירץ דבאמת אם אדם מתגאה בשררתו אזי הוא ח"ו בכלל שררות מקברת בעלי' וזה כונת הקרא המעט מכם היינו מה שהבדיל ה' אתכם הוא רק מחמת כי אתם שפלי רוח ועתה שבקשתם גם כהונה א"כ יהי' ח"ו בכלל שררות מקברת בעלי' ובאמת מצינו כן גבי מרע"ה שאמר מה אני שתנתן התורה על ידי א"ל הקב"ה בשביל שמעטת עצמך תהי' נקראת על שמך וכ' בס' דרוש על התורה למהר"ל ז"ל דמרע"ה הי' שפל בעיניו והי' תמה היאך יוכל לזכות לקבלת התורה וא"ל הקב"ה אדרבה בשביל השפלות ראוי לקבלת התורה כי הקב"ה משרה שכינתו רק במקום נמוך כמאמרם ז"ל שהקב"ה בחר בסיני לפי שהקב"ה אוהב השפלות. וכן מפורש בקרא בפ' שופטים לבלתי רום לבבו מאחיו למען יארוך ימים על ממלכתו דאם המלך יתגאה במלכותו יהי' ח"ו בכלל שררות מקברת בעלי' ואם יהי' שפל אזי יביאהו המלכות לידי אריכות ימים בשביל טובת בני המדינה שרצון הקב"ה לטובת בני המדינה שיהי' להם מנהיג טוב. וזה כונת הקרא והותירך ה' לטובה בפרי בטנך וכ' הח"ס בהקדמה דכבר נודע מ"ש הרמב"ם ז"ל לבנו אשרי מי שחתמו ימיו מהרה בלי טרדות הנפש שעיקר ביאת האדם לעוה"ז לבל יהי' לו תענוג בחי' נהמא דכסופא וכאשר קונה שלימות במעט השנים טובה הוא לנפש שתשוב בקוצר ימים למקור מחצבתה. אך לפעמים אף כשאדם כבר השלים נפשו אפ"ה הקב"ה מאריך ימיו לטובת בניו שיהי' מדריכם בדרכי ה' או איש שבחר בו הקב"ה להיות ראש המדינה ונקרא אב המדינה והוא מנהיג טוב אז אף שכבר השלים נפשו הקב"ה מאריך ימיו לטובת בני המדינה וזה כונת הקרא והותירך ה' לטובה היינו אף שכבר השלים נפשו בפרי בטנך בשביל טובת בניו וזה כונת הקרא לבלתי רום לבבו היינו אם אינו מתגאה רק דורש טובת העם אזי יארוך ימים על ממלכתו בשביל בניו. וכאשר באמת מצינו כן בש"ס דע"ז דמ"ד ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות אר"י א"ר עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הכתר הולמתו היינו שעיקר מלכות בית דיד תלוי בשפלות כמאמר דוד הע"ה ואנכי תולעת וכל הראוי למלכות היינו שהוא שפל רוח באמת לזה הכתר הולמתו וכתוב ואדני' בן חגית מתנשא לאמר. אמר שהי' מתנשא להולמו ולא הולמתו היינו שאדני' הי' מתנשא ולא הולמתו שהי' בבחינת שררה מקברת בעלי':

ובאמת מצינו כן בפ' וישלח גבי שמונה המלכים שמלכו בארץ אדום דכתיב בהם וימות וכ' במפרשים שכ"א הי' מתנשא לאמר אני אמלוך ועי"ז הי' בבחינת שררות מקברת אך מלך השמיני הי' מבחינת עולם התיקון היינו שפל רוח בעצם לכך לא נאמר בו מיתה. נשמע דאם המלך דורש טובת עצמו ומתגאה במלכותו אז הוא ח"ו בכלל שררות מקברת בעלי' אך אם הוא שפל רוח ומוסר נפשו לטובת בני עמו אז המלכות מוסיף לו אריכות ימיו וזה כונת הקרא טוב שם משמן טוב היינו שמן טוב הוא בשעה שנמשח למלך אז מושחין אותו בשמן המשחה ואז עדין אינו נקרא עצם הטוב כי עדין אין יודעין אולי ח"ו יהי' המלכות בבחינת שררות מקברת אך אח"כ אם המלך קונה שם בהתנהגותו עם בני מדינתו וניתוסף לו אריכות ימים זה הוא עצם הטוב. וזה הכונה טוב שם היינו עיקר הטוב בשעה שקונה שם במעשיו מהטוב שהי' בשעה שנמשח בשמן שאז לא הי' עוד ידוע אולי יהי' ח"ו בכלל שררות מקברת. ונשמע מדברינו שאם המלך הוא דורש טובת בני המדינה ומוסר נפשו לטובת בני עמו אז המלכות מוסיף לו אריכות ימים בשביל טובת בני המדינה ואז הוא נקרא בבחינת בן מלך היינו שהש"י מאריך ימיו בשביל טובת בניו. והנה המלך בתחלת מלכותו שאז עדין לא ניכר מעלת המלך אז המלך צריך לילך בחוק המשפט המסודר עפ"י חוקי המדינה וא"י לצאת מגדר המשפט אך אם כבר נתפרסם מעלת המלך שהוא שפל רוח באמת ומוסר נפשו לטובת בני עמו וכבר הרים קרן בני מדינתו אז המלכות מוסיף לו אריכות ימים בשביל טובת בניו אז יוכל המלך לוותר נגד חוקי המדינה כי המשפט הוא תחת ידו שהמלך יוכל לשנות הכל כרצונו וזה כונת הקרא משפטיך למלך תן היינו בתחלה שנמשח למלך הוא רק בבחינת מלך מוכרח להחזיק במשפט אך אח"ז שניכר מעלת המלך וניתוסף לו אריכות ימים בשביל טובת בניו והוא בבחינת בן מלך אז וצדקתך יוכל להנהיג את המלכות בבחי' צדקה:

והנה ענין היובל שהי' נוהג בישראל מפורש בבעל עקידה שידוע שכל מספר הוא מאחד עד ז' ומדה השביעית הוא הצורה של מספר הששה הקודמים וכן מצינו ראשית המספר של הימים ברא הקב"ה ששה ימים והשבת הוא הצורה של הששה ימים ואח"ז הוא מספר שבעה שבועות ולסוף מספר הז' הוא חג השבועות בחי' חירות ובחדשים מתחיל המספר בניסן ובחודש תשרי הוא החודש הז' מקודש לה' ואח"ז בשנים הוא שנה הז' שמיטה קודש לה' ואח"ז מספר מ"ט שנים שבעה שמיטות ואז כלו סוף כל המספרים והוא קודש קדשים והוא בבחינת עולם שלם שכבר נשלם כל הספרים ואז מתחיל עולם חדש ושדה חוזרת לבעלים מתחיל עולם חדש והנה כמו כן הוא הענין במלכות בתחילת מלכותו אינו ניכר אם לא יהי' ח"ו בבחינת שררות מקברת אך אח"ז שרואין שהמלכות הוסיף לו אריכות ימים מזה ניכר גודל מעלת המלך ושפלת רוחו שהוא בבחי' רועה נאמן ושהקב"ה הוסיף לו אריכות ימים וטובת בני מדינתו וניכר שהוא בבחי' בן מלך ויוכל לנהוג את המלכות בבחי' צדקה ואינו צריך לנהוג בבחי' משפט וייכל לוותר נגד חוק המשפט. ונודע כי אדונינו הקיסר יר"ה כל ימנו הוא שפל רוח באמת ומוסר נפשו לטובת בני המדינה ועוקר עבודה שלו להרבות שלום במדינתו ומטיב הרבה עם אחב"י ומקיים הקרא יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע משוד ומחמס יגאל נפשם ויקר דמם בעיניו היינו דכתיב כי קטן יעקב ודל ואחב"י נקראים בשם דל והוא חס על אחב"י להצילם מיד הקמים עליהם כמו שראינו בענינו בשנה זו, וזה כונת הקרא כי תקדמנו ברכת טוב תשית לראשו עטרת פז היינו שבשעה שנתנו לראשו כתר מלכות ואז קדמו ברכת טוב וחיים שאל ממך היינו שאז בשעה שנמשח למלך ביקש המלך חיים היינו שלא יהי' ח"ו בבחי' שררה מקברת ונתת לו אורך ימים עולם ועד היינו שאדרבה המלכות הבי לו אריכות ימים עד עולם היינו עד היובל שנקרא עולם ולזה ביקש דוד הע"ה וירד מים עד ים היינו שים בגמטרי' נ' הוא בחי' יובל שאנו מתפללין שכמו שאדונינו הקיסר יר"ה זכה להיות במלכותו יובל שלם כן יזכה עוד ליובל השני ומנהר עד אפסי ארץ כמפורש בזוה"ק דהאי נהר עולם איקרי והוא בחי' יובל וזה מנהר היינו מיובל זה עד אפסי ארץ כדכתיב וראו כל אפסי ארץ את ישועות אלקינו היינו שאדונינו הקיסר יר"ה יזכה לנהוג מלכותו עד ביאת גו"צ בבא"ס:

דרוש בדבר אגדה

בש"ס דיומא אר"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אר"י הכי והאמר ר"י גדילה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו ואת זנית רעים ושוב אלי נאם ד' ומשני כאן ביחיד כאן בצבור כן הוא גירסת הילקוט והע"י. ולהבין הענין נקדים הפסוק הנאמר בישעי' נ"ז דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו כי ירבה לסלוח כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי:

והנה בש"ס דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ופריך בש"ס והא כתיב כד' בכל קראנו אליו ומשני כאן ביחיד כאן בצבור. ולהבין הענין י"ל דהנה באמת הקשו המפורשים אהא דקאמר גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה מאי רבותא הא הדין בכל התורה דעדל"ת דילפינן מכלאים בציצית. ויש שרצו לומר דעפ"י מ"ש התוס' בעירובין ד"ק דעשה דפשיעה אינו דוחה ל"ת א"כ ה"נ הוי עשה דפשיעה דבלי החטא לא הי' צריך לדחות לכך אינו דוחה. אך באמת ז"א דנודע קושית השעה"מ בהל' נדרים אדברי התוס' הנ"ל מש"ס דזבחים צ"ז גבי יקדש דפריך הש"ס וניתי עשה וידחה ל"ת וקשה הא הוי עשה דפשיעה דאי הי' נזהר לבל יבלע בשר פסול בבשר קודש לא הי' צריך לבוא לדחי' ותירץ השעה"מ דשם בשעה שהי' הדם באפי נפשי' חל עליו הלאו דבל תוסיף היינו על מתן א' ואז הי' יכול לקיים המצוה של מתן ד' בלי דחי' א"כ נהי דבפשיעתו גרם שלא יוכל לקיים העשה דמתן ד' רק ע"י דחי אינו דוחה לאו שכבר חל עליו אבל הכא קודם הפשיעה לא הי' חלות הל"ת דאז לא הי' רק ח"ש קודש פסול ורק ע"י פשיעתו חל הל"ת היינו ע"י המ"ל לכך שפיר דוחה. א"כ ה"ה הכא קודם החטא לא הי' חל כלל הל"ת דאז לא היתה בכלל זונה א"כ בכה"ג שפיר דוחה אף בבא ע"י פשיעה א"כ שוב הדרא קושיא לדוכתה וחוץ לזה לפי מה דמבואר בבעל עקידה פ' תשא פי' הא דמבואר בש"ס לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא להורות תשובה והקשה א' דמי התיר להם לעשות דבר מגונה כדי להורות תשובה וכי הי' בטוחים שיעשו תשובה ועוד העושה דבר מגונה לתכלית טוב צריך שיהי' התכלית גדול מהדבר מגונה. ועוד דא"כ דלא הי' כונתם לחטא א"כ הוי כחוטא בלי כונה א"כ אכתי לא נשמע דיועיל תשובה היכי דחטא בכונה

ופירש הבעל עקידה דבאמת האדם מצד שהוא מורכב מד' יסודות גשמיים א"כ כמעט מן הנמנע שלא יזדמן לו איזה חטא לפי שכל יסוד מושך לדבר אחר וכמו שהאריך עוד בהטעם שציותה התורה ליתן כ"א מישראל מחצית השקל לכפר נגד חלק החומר שהוא מנגד לחלק היצירה. א"כ ע"כ הי' מההכרח תיכף בשעת בריאת האדם לברוא כח התשובה דאם לא הי' כח התשובה בעולם הי' הבריאה ח"ו לריק א"כ זה כונת הש"ס לבל יפול לב האדם בראותו שחטא ידמה בנפשו שאין לו תקומה ח"ו ויתיאש א"ע שא"ל תקומה כמו מי שחטא למלך בו"ד שאין תרופה למחלתו לכך אמרו חז"ל שידע האדם שכמעט הוא מוכרח לחטא ואם לא הי' מועיל תשובה הי' ח"ו הבריאה לריק וזה הכונה לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה היינו שאם הי' בטבע הבריאה שלא יחטא האדם א"כ בודאי לא הי' מזדמן חטא לדוד המע"ה שהי' מובחר האנושי כמו שאמר ולבי חלל בקרבי. ומדנזדמן חטא לדהע"ה ע"כ דילוד אשה מוכרח לחטוא וע"כ הי' לברוא בח התשובה ע"כ דברי הבעל עקידה ואנכי הרחבתי הדברים:

ובזה פי' הקרא בתהלים כי עמך הסליחה למען תור דאם לא הי' באפשרי לעשות תשובה לא הי' שייך יראה דהאדם מוכרח לאיזה חטא אך ע"י שאפשר לעשות תשובה א"כ שוב הבחירה ביד האדם ושייך ענין יראה ועי' בפ' עקב בבע"י שהאריך ג"כ בזה. וי"ל שזה כונת הקרא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ומדוע לא קאמר איש אין צדיק בארץ וחוץ לדרכנו י"ל עפ"י דברי העוללות אפרים בהא דקאמר אתם קרוים אדם דד' שמות יש לאדם איש אנוש גבר אדם ובכולן יש לשון רבים אישים אנשים גברים אבל באדם לא נופל בו לשון רבים והנה ישראל דבוקים בשורש שלהם בחלק עליון לכך הם באחדות וזה כונת הש"ס אתם קרוין אדם היינו שיש להם שורש דבקות באחדות הפשוט:

והנה ידוע דבישראל מועיל תשובה ולא בעכו"ם וכ' הגור ארי' דבישראל הטוב הוא בעצם והרע במקרה לכך מועיל תשובה ובאוה"ע להיפך. והכונה כנ"ל דבישראל לפי שיש להם דבקות באחוות הבורא א"כ אין להם בעצם תאוה לחטא רק אשר מזדמן להם איזה חטא הוא מטבע הבריאה ובעכו"ם הרע הוא בעצם מצד רוע מזגם א"כ זה הכונה כי אדם היינו מי שהוא בחי' אדם היינו שיש להם שורש האחדות מצד דביקתם בבורא ב"ה א"כ מצד עצם בחירתם אין עליל לחטא ורק מה שמזדמן לאדם חטא הוא מצד כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא היינו שמטבע הבריאה הי' שמי שהוא מורכב מד' יסודות יזדמן לו איזה חטא. ולדרכינו י"ל הפי' כך דמפורש בש"ס למה נקרא שמו אדם לפי שנוצר מן האדמה וא"כ זה כונת הקרא כי אדם לפי שיש בו בחינת האדמה א"כ כמעט מן הנמנע אשר לא יחטא לכך מועיל תשובה וזה הפי' הא דבתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שותף מדה"ר היינו במחשבה הוא מצד הבורא ב"ה הי' יכול העולם להתקיים בלי חטא רק מצד המקבלים הוא כמעט מן הנמנע לכך שיתף מדה"ר היינו שיועיל תשובה ולא עוד שתשובה הוא מז' דברים שקדמו לעולם:

וי"ל שזה כונת הקרא כי לא מחשבותי מחשבותיכם היינו לפי המחשבה הי' שלא יועיל תשובה ובל ידמה האדם שאינו מועיל תשובה מצד ל"ת דזנות ול"ש עדל"ת לפי שבא ע"י פשיעה לזה קאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם לפי המחשבה הי' שלא יועיל תשובה אבל מצד המקבלים הוא מוכרח שיועיל תשובה דהאדם הוא מוכרח לחטא ובבו"ד המחשבה יוצא אל הפועל אבל אצל הבורא המחשבה הוא לפי עצמותו של הבורא אבל הבריאה הוא מצד המקבלים ומועיל תשובה. א"כ שוב תיקשו דל"ח עשה דפשיעה דהא האדם הוא מוכרח לחטא ושוב י"ל עדל"ת ומאי הרבותא דגדולה תשובה. אך הכפ"ת תירץ דבזנות יש עשה ול"ת היינו העשה דאחרי אשר הוטמאה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. אך לכאורה קשה לפי המבואר בעקרים בטעם דמועיל תשובה לפי שזה ידוע שפעולת השכל לא יקבל חרטה וכיון שמתחרט מגלה שהחטא לא הי' עם כח שכלו דכל מה שהאדם עושה בכח שכלו לא נופל בו חרטה וכיון שאז לא הי' מיושב בדעתו א"כ הוי כאנוס מחמת יצרו עיי"ש שהאריך בביאור הדברים. א"כ שוב כיון דע"י התשובה נתגלה שהי' בבחינת אנוס א"כ זנות באונס אינה אוסרת. אך הקב"ה נקרא כהן כמאמר הש"ס א"כ אשת כהן נאסרה אף באונס:

אך לכאורה י"ל לפי מה דמבואר בש"ס דיבמות ד"ה דמש"ה נזיר מצורע מותר לגלח משום דהוי ישנו בשאלה וקאמר שם בש"ס דלאו שאש"ב נדחין אף ל"ת ועשה מפני עשה דעשה השוה בכל דוחה ל"ת ועשה שאש"ב א"כ שוב י"ל כיון דע"י תשובה נתגלה שהי' בבחי' אנוס נהי דאשת כהן גם באונס נאסרה אבל כיון דאיסור זה אינו רק בכהנים הו"ל כמו לאו דאלמנה לכה"ג והוי אש"ב ונדחין מפני עשה אף ל"ת ועשה ושוב תיקשי מאי הרבותא דמועיל תשובה. ולכאורה יש לחלק דבשלמא עשה דבעולה לכה"ג באמת זה העשה אינו בזרים ולכך י"ל דחשיב קיל אבל הכא באמת הלאו דטומאה נוהג אף בזרים נהי דאונס בישראל מישרי שרי אבל עכ"פ שם טומאה חד הוא כדמפורש בש"ס קידושין דע"ט הואיל דשם זנות פוסל בישראל עיי"ש א"כ י"ל דא"א ללמוד מזקנו:

עוי"ל דהכא ל"ש כלל לומר דעדל"ת דבעיקר דין דעדל"ת ביארו האחרונים הסברא דחזינן דהתורה לא כתבה עונש רק על המזיד וע"כ דעיקר החיוב הוא על מחשבת איסור ונהי דעל מחשבה לחוד לא כתבה התורה עונש מ"מ בצירוף מעשה איסור חייב אבל בשוגג דליכא מחשבת איסור ליכא עונש ומש"ה אמרינן עדל"ת דכיון שעובר האיסור כדי לקיים המצוה א"כ עכ"פ ל"ח מחשבת איסור ועל מעשה לחוד ליכא עונש ומש"ה אין עשה דוחה לל"ת שיש בו כרת דשם יש כפרה על השוגג ג"כ דכל שזדונו בכרת שגגתו בחטאת א"כ ל"ש לומר עדל"ת דנהי דנסתלק מחשבת האיסור מ"מ על המעשה לחוד ג"כ יש עונש עי' בישי"ע א"כ כ"ז שייך גבי בו"ד דמחשבתו חלוקה מן המעשה שייך לומר עדל"ת דהוי כנסתלק מחשבת איסור אבל לגבי הבורא ב"ה דלית מחשבה תפיסה בי' כלל והוא ומחשבתו ומעשהו אחד וא"א לחלק המחשבה מן המעשה א"כ ל"ש לומר עדל"ת:

אך באמת י"ל כיון דתשובה הוא מז' דברים שקדמו לעולם א"כ י"ל דהוי עשה שקודם הדיבור ומפורש בש"ס יבמות ד"ה ע"ב דדוחה אף לל"ת שיש בו כרת אף דבזה יש עונש על השוגג וע"כ דזה חשיב עשה אלימתא ודוחה מצד הסברא ומה דבתוס' קידושין ל"ח משמע להיפך כבר העירו בזה המפורשים עי' בפנ"י ובס' ב"ט אך ידוע דכל ענין שנתהוה באיזה זמן אזי יום זה מסוגל לענין זה ותמיד כשמגיע אותו יום נתעורר הארה זו וגם ידוע שיטת הפוסקים דעשה דרבים ל"ב בעידנא עי' בר"ן ר"ה ובמג"א סי' תמ"ו א"כ חשיב עשה אלימתא ודוחה מצד הסברא. ונשמע דתשובת רבים פשיטא דמהני מצד הסברא אף בכל ימי השנה דהוי עשה דרבים אבל תשובת יחיד בעי רק בעשרת ימים שבין ר"ה ויוה"כ דאז הי' בריאת אדם ובאותו זמן נתקבל אדם בתשובה ואז לא הי' עוד הלאו דאחרי אשר הוטמאה וא"כ בכל שנה בהגיע אותו זמן נתעורר כח התשובה שאותו זמן מסוגל שיתקבל האדם בתשובה א"כ זה כונת הקרא דרשו ה' בהמצאו היינו היחיד יראה לעשות תשובה באותו ימים דאז הוי עשה דקודם הדיבור וישוב אל ה' היינו ועד בכלל וקאמר הטעם כי לא מחשבותי מחשבותיכם היינו דלגבי בו"ד דהמחשבה חלוק מהמעשה שייך לומר עדל"ת אבל לגבי הבורא ב"ה דמחשבתו ומעשהו פ"י אחד א"כ ל"ש לומר עדל"ת וזה הכונה דלא דרכיכם דרכי היינו דלגבי הבורא ב"ה ל"ש לומר עדל"ת לכך צריך לשוב באותו זמן דאז הוי עשה דקידם הדיבור אבל ברבים אף בכל ימות השנה מהני למעלה מכסא הכבוד לפי שהוי עשה דרבים וזה כונת הש"ס גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה אף דלגבי הבורא ב"ה ל"ש הסברא דנסתלק מחשבת איסור עכ"ז בצבור מהני מצד דהוי עשה דרבים אבל ביחיד באמצע השנה לא מהני התשובה כ"כ ולכך אמרינן עד ולא עד בכלל וא"ש הכל בס"ד:

הספד מספד מר על הלקח מאתני כ"ק מר חותני הרה"ק בנש"ק מוה' אברהם צי"ע מוה' יעקב זצ"ל ביום א' דר"ח אדר ראשון שנת תרס"ה לפ"ק והספדתי אותו בבהמ"ד דפה בז' אדר ראשון תרס"ה לפ"ק.

ירמי' הנביא אמר קראו למקוננות ותבואנה ואל החכמות שלחו ותשא עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה והעירו המפורשים דלמה צריך לקרוא למקוננות הלא כל איש מעצמו יבין גודל החסרון בחרבן ביהמ"ק ומעצמו יוריד דמעה. אך הענין הוא כך דהנה ידוע שצער הנרגש בלב כ"ז שאינו בא להדיבור א"א לעורר את אחרים שירגישו בהחסרון אבל אם מביאים להדיבור את גודל החסרון אזי בכחו לעורר את אחרים שירגישו גם הם גודל החסרון אף שהם אינם מרגישים מעצמם מ"מ יש כח על ידי הדיבור לעורר לב העם:

והנה ידוע מ"ש בספרים שיש בחי' חיצונית הלב ובחינת פנימות הלב והבנת הדבר הוא שיש רצון המורכב ורצון הפשוט היינו שהרצון בא תחלה מהלב אך אח"כ מכניסו להמוח שהמוח ישיג ענין הרצון ולפעמים להיפך מתחלה מחשב במוחו שטוב לפניו לעשות דבר זה ומזה מכניס הרצון להלב וכ"ז הוא בחי' חיצונית הלב. אבל רצון הפשוט הוא אשר הוא בלי טעם ורצון כזה אין מוקף כלל בהמוח. וזה הי' ענין בריאת עולם שהי' בבחי' רצון הפשוט ואין טעם ברצון. והנה רצון אשר בא מהמוח יכולין להכניסו לדיבור אבל רצון הפשוט אשר אינו מוקף כלל בהמוח א"א להביאו לתוך הדיבור וכמ"ש צעק לבם אל ה' היינו שרצון הפשוט הוא רק צעקת הלב מבלי דיבור וזה הוא ענין תקיעת שופר בר"ה ג"כ לעורר בחי' רצון הפשוט וצריך להיות התעוררות מעומק הלב והוא רק בבחינת קול שרצון כזה א"א להכניסו לדיבור עיין בס' עט"ר להתניא ז"ל שהאריך בזה. יהנה מפורש בקרא אצל מלכות שבא שבאתה לראות את חכמת שלמה אמרה לא האמנתי לחצי השמועה אשר שמעתי הוספת חכמה על אשר שמעתי והעירו המפורשים מה זה שאמרה שלא האמינה לחצי השמועה וגם אמרה הוספת חכמה, וביאר האלשיך ה"ק דיש חילוק בסיפור המעלות של אדם השלם דאם החכם אינו בתכלית השלימות ויש בו חסרונות ג"כ אזי כל מה שמתרחק הדרך ממקום החכם נשמע ביותר שאת מעלתו ובמקומו אין מעלתו כ"כ הואיל שרואין גם חסרונות שלו אבל חכם שהוא בתכלית השלימות שכמעט אין בו חסרון אזי אדרבה במקום משכן החכם נתפרסם שמו ביותר דכל מה שנתרחק ממקומו השם אינו חזק כ"כ דהא א"א להכיר מעלתו כ"כ ורק אנשים העומדים לפניו ורואים שבכל יום מוסיף חכמה הם מכירים בכל פעם יותר גדולתו עיי"ש נשמע דבצדיק הדור אמיתי אזי רק האנשים העומדים לפניו הם מרגישים גודל קדושתו אבל אנשים הרחוקים אף ששומעים שמעו הטוב אבל אין יכולין להכיר רק מעט מזעיר ולזה החילוק דאנשים העומדים לפניו ומכירים גודל הצער ביתר שאת אצלם הצער הוא מבחינת פנימיות הלב ואינם יכולין להביא הצער אל הדיבור אבל באנשים הרחוקים אשר אינם מבינים גודל החסרון אצלם הצער הוא רק מבחינת חיצונית הלב ויכולים לגלות צערם ולהביאו לידי דיבור ועי"ז יעוררו גם אחר שירגישו הצער:

והנה אצל חורבן בהמ"ק אנשים שהי' בירושלים בשעת החורבן והרגישו גודל החסרון והי' אצלם הצער מבחי' פנימיות הלב המה לא יכלו לעורר קינה שצער כזה א"א להביאו לבחינת דיבור ולזה אמר ירמי' הנביא קראו למקוננות היינו ממקום רחוק אשר אינם מרגישים כ"כ השבר ואצלם הוא רק מבחינת חיצונית הלב ויכולים לגלות צערם ולהביאו לידי דיבור ועי"ז יעוררו גם אחרים שירגישו הצער והמה יוכלו לעורר קינה וכן הוא בהסתלקות צדיק הדור אנשים מבני עירו כמעט א"א להם לדבר ולעורר קינה מגודל הצער אך אנכי אשר לא זכיתי להיות בשעת הסתלקותו לזה אוכל אנכי לגלות מלבי לפומי את גודל השבר אשר קרה לנו בהלקח מאתנו הצדיק נ"ע הנה ענין ההספד על צדיק העיקר לספר לעם את גודל מעלת הצדיק ולהבינם גודל החסרון שמגיע לנו בהלקח מאתנו אור גדול כזה:

והנה ידוע מאמר חז"ל שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו ובמדרש אמר קשה סילוקן של צדיקים לפני מי שאמר והי' העולם יותר מחרבן בהמ"ק דאלו בבהמ"ק כתיב ותרד פלאים והכא כתיב הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכ"כ למה לפי שאבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ודברי המדרש סותרים לדברי הש"ס. וקודם שניישב ד"ז אקדים דברי המדרש כשם שיוה"כ מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת ולהבין הדבר הוא עפ"י שביאר בס' ערבי נחל להבין ענין יוה"כ עפ"י דברי האלשיך בקרא הולך אל דרום וסובב אל צפון ועל סביבותיו שב הרוח. דבאמת רצון השמש לילך לצד דרום רק שהגלגלים מסבבים אותו לצד צפון ואך עכ"פ בכל יום מתגבר מעט על המסבבים אותו והולך לאחוריו עד שבקיבוץ כל השנה נגמר הילוכו פעם אחת לצד דרום והוא רמז שכל איש יתגבר בכל יום עכ"פ זמן מועט על יצרו ויעסוק אז בתורה ועבודה שיתקבץ במשך השנה עכ"פ יום שלם שיהי' כולי לה' וכמאמר המדרש ימים יצרו ולא אחד בהם זה יוה"כ וזה הוא ענין יוה"כ שנתהווה מאותו הזמן שהשמש מתגבר על המונעים אותו מהילוכו ומש"ה ההיא יומא ל"ל רשות לאסטוני לפי שאותו יום נתהוה ממה שמתגברים על המניעות. ובזה פי' הע"נ דידוע שכל דבר הוא בבחי' עונם שנה נפש וביוה"כ הוא הזמן שמורה על התגברות הצורה על החומר ולכך אם עושה תשובה מתקבץ בחי' שנה נפש של תשובה ומתקבל תשובתו אבל יוה"כ בלי תשובה אינו מועיל דאם ליכא רק בחי' שנה אינו כלום עיי"ש והנה להבין ענין הסתלקות צדיקים מצינו בקרא ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל ויש להבין עפ"י מה שמצינו בעקדה פ' חיי בהא דקאמר בש"ס דבשעת שנוצר הטיפה גוזרין אם יהי' חכם וגבור ועשיר ואולי צדיק ורשע לא קאמר והקשו דהא אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר ואם על זה כבר נגזר שיהי' עני היאך יוכל להיות צדיק גמור הא יש לו מניעות מצד דאין לו חכמה וגבורה ועושר וביאר שמה שיש שתי מיני טבע א' שמתנהג עפ"י המזל ויש טבע שני היינו שמי שמתנהג בדרכי התורה והעבודה למעלה מטבע הוא אינו משועבד כלל לטבע הראשון והוא מושל על עולם הטבע לשנותם כרצונו א"כ זה כונת הש"ס דהקב"ה גוזר אך כ"ז אם יהי' מסור תחת הטבע אבל כיון דצדיק ורשע לא קאמר א"כ הבחירה בידו להתנהג ביראת ה' למעלה מהטבע וממילא יוכל להתגבר על המזל ויהי' גם חכם גבור ועשיר עיי"ש בעקדה פ' נח שהאריך הרבה בב' מיני טבע הללו והנה בספרי מחקר הביאו קושית הקדמונים אם עיקר עבודת האדם בעוה"ז על האור שמגיע לו אחר הסתלקותו א"כ צריך להרגיש מעט מאור ההוא גם בהיותו בעוה"ז כמו שמתנוצץ מעט מאור היום אף קודם עלות השמש ובעקידה ביאר שכמו שיש בבריאה שני מאורות המאור הגדול לממשלת היום ומאור הקטן לממשלת הלילה כן ברא ה' באדם שני בחי' במאורות היינו כח השכלי להשתמש בו בעבודת ה' ומזה יכין לעצמו בחי' מאור הגדול וכח החיוני להשתמש בו בדברים הגשמיים וזה הוא בחי' מאור הקטן והצדיקים הם משתמשים העיקר בהכנת מאור הגדול וכל מה שמתגבר אצלם בחי' מאור הגדול נתמעט אצלם מאור הקטן כמו שמצינו ביצחק אבינו ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו וקודם הסתלקותו כמעט נכבה המאור הקטן ומתנוצץ אצלו מעט מאור הגדול אשר יגמור אצלו האור אחר הסתלקותו עיי"ש היטב בפ' חיי ועפי"ז נראה פי' הקרא ואברהם זקן בא בימים היינו שכל ימיו השתמש העיקר בהכנת המאור הגדול שהוא ממשלת היום וזה הוא בא בימים היינו באור המיוחד לימים וממילא בירך ה' את אברהם בכל היינו אף שמצד הטבע אאע"ה הי' עקר עכ"ז יען שכל ימיו השתמש בבחי' המאור הגדול לזה יצא מתחת עולם הטבע וזכה לבן ולכ"ט יצא שבשעת הסתלקות צדיק מתקבצים אז כל האורות ממעשי המצות שעשה כל ימי חייו ומתנוצץ אז מבחי' האור הגדול שמתגלה להצדיק אחר הסתלקותו והוא בחי' אחת עם בחי' יוה"כ שמתגלה האור מכל השנה מהזמן שמתגבר השמש על המונעים אותו והוא זמן כפרה וא"ש דברי המדרש כשם שיוה"כ מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת ורק שכמו ביוה"כ אינו מכפר בלא תשובה כן בשעת הסתלקות הצדיקים ע"י ההספד מתעוררים העם בתשובה עי"ז מגיע להם כפרת עון כמו ביוה"כ. ומקרא זה נאמר על הצדיק שאנו עוסקים בהספידו ששמו ה"ק הי' אברהם וכל ימי חייו עסק בתורה ועבודה לשמה בלי שום פני' והי' הצנע לכת מאוד ולא רצה להתנהג בשררות אף שכמעט כל הק' שלפנינו העידו על גודל צדקתו ושהי' ראוי להיות מנהיג הדור אך הוא קיים בנפשו הצנע לכת וכל מי שהכירו וראה עבודתו בקדושה כמעט בהתפשטות הגשמיות והשתמש הרבה רק בהכנת המאור הגדול ומקוים בו הקרא ואברהם זקן בא בימים היינו שבא רק בבחי' השתמשות המאור הגדול המיוחד לממשלת היום ובודאי בשעת הסתלקותו נתגלה אור גדול ולכאורה צריכים להבין מה זה הבכי' על הסתלקות צדיק הא אדרבה אז הוא עיקר תענוג של הצדיק שזכה להתפשט מגשמיות ולהנות מזיו השכינה וידוע שמכל מצוה שעושה הצדיק בימי חיי' נתהווה מזה לבוש דק ורוחני שמתעטף בו אחר הסתלקותו והוא הנקרא חלוקא דרבנן והוא רק כמו שפושט בגדי חול ולובש בגדי שבת ועיין בעקדה פ' ברכה שביאר בזה מאמר שהע"ה ישוב עפר אל הארץ כשהי' והרוח תשוב אל ה' היינו שהכונה שעיקר עבודת האדם כל ימי חייו להגביר הצורה על החומר שאחר הסתלקותו לא ישאר כלל מהצורה כרוך בחומר ובקבר יהי' רק עפר וביארתי בזה הפי' בש"ס בברכות דקאמר על האי שופרא דבלי בארעא קא בכינא היינו אם א"א להיות פירוד גמור ונשאר חלק מהצורה כרוך בחומר וזה נקרא שופרא דבלי בארעא שפרא נקרא חלק הצורה ע"ז צריך לבכות א"כ לכאורה על הסתלקות הצדיק אין לבכות הא אדרבה שהע"ה אמר עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון היינו שהוא שעת תענוג לו שמתנוצץ בו בחי' המאור הגדול שמתגלה לו אחר הסתלקותו אך ענין הבכי' הוא עד"ז דהנה כבר הבאתי שיש שתי מיני הנהגות א' הנהגת הטבע המסודר עפ"י ז' כוכבי לכת ואם יש צדיק בדור אשר מתנהג בתורתו ועבודתו למעלה מטבע אז הוא מושל על עולם הטבעי ויוכל להשפיע לישראל כל מיני טובות למעלה מהמזל ובהסתלקותו חזר הנהגת הטבע למקומו ונשארנו תחת המזל והחילוק הוא בעו"ה אם הנהגה הוא עפ"י המזל אין מזל לישראל והעכו"ם מקבלים השפע וישראל התמצית ואם הנהגה הוא למעלה מהטבע אדרבה אנו מקבלים השפע בשלימות:

והנה ידוע דבא"י הי' בבחי' עיני ה' דורש אותה היינו בחי' למעלה מהטבע ובחרבן בהמ"ק חזרה השפעה אל הטבע והנה מצינו ב' מדרגות בצדיקים א' מי שהוא נסתר בעבודתו ואינם יכולים ללמוד ממנו דרכי ה' אך עכ"פ יש לנו זכות מצדיק כזה שהוא צינור המשפיע טובות לישראל ונתעורר על ידו הנהגת למעלה מטבע וכשנסתלק נפלנו תחת הטבע וזה הוא בחי' חרבן בהמ"ק אבל צדיק שמתנהג בהתגלות והכל רואין תורתו ועבודתו ועי"ז מדריך את בני ישראל לילך בדרכי התורה א"כ בהסתלק צדיק כזה יש לנו ב' מיני חסרונות א' שחזרה הנהגת הטבע למקומה וב' שאין לנו מי שיורה דעה וא"כ א"ש דבש"ס מיירי בצדיק נסתר אז סילוקו שוה לחרבן בהמ"ק שחסרנו ההנהגה שהוא למעלה מהטבע ובמדרש קאמר קשה סילקן של צדיקים יותר מחרבן בהמ"ק וקאמר כ"כ למה לפי שאבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר היינו דמיירי בצדיק כזה שאפשר ללמוד ממנו דרכי ה' א"כ בהסתלקותו נסתם חכמתו ויש ב' מיני חסרונות וא"ש דברי המדרש:

ובזה יש לפרש דברי הש"ס ב"מ גבי רבה בר נחמני דקאמר לא הוי ידעי דוכתי חזי ציפורי דהוי עבדי טולא אמרו ש"מ הכא הוא ספדוהו תלתא יומי ויצא בת קול כל הפורש יהא בנידוי ספדוהו ז' יומי יצאה בת קול לכו לשלום ועיין בעקדה פ' צו ועפ"י דברינו דנסתפקו מה הוא ענין ההספד וסברו שעיקר החסרון לפי שלא יהי' להם ממי ללמוד דרכי התורה והתורה נקרא אורין תליתאי ולזה ספדוהו ג' ימים והראו להם מן השמים שצריכים להספידו ז' ימים לסיבה השני' שעד עתה לא הי' ההנהגה עפ"י ז' כוכבי לכת רק ההשפעה הי' ע"י הצדיק ועתה חסר לנו זה המדרגה וא"ש. נשמע דבהסתלקות צדיק שבדור אשר הי' יכולים ללמוד ממנו דרכי ה' יש לנו לבכות על ב' מיני חסרונות א' שא"א לנו ממי ללמוד דרכי ה' וב' שהוא הי' צינור המשפיע לישראל ועתה חסרנו כל אלה. וידוע שכ"ק הצדיק שאנו עוסקים בהספדו ראינו דרכי צדקתו בהתגלות וכ"א נשבר לבו בקרבו כשומעם את דבריו הקדושים בשעת תפלתו וגם הי' עומד בפרץ וגודר גדר וכל מי שהי' רוצה ח"ו להסיג גבול רעהו הי' מתפחד מאימת הצדיק ובהסתלקותו חסרנו כ"ז וגם בתפלתו הק' הי' ישועה להרבה אנשים אשר באו לקבל ברכתו ויש לנו מאד לבכות על הסתלקותו כי לא השאיר לנו תמורתו צדיק מדורות שלפנינו אך עיקר ההספד שיהי' כ"א מתעורר בתשובה ויחשוב שח"ו בעונותיו נסתלק הצדיק. כידוע מאמר הנביא כי מפני הרעה נאסף הצדיק וידוע ב' הפי' שנאמרו בזה א' שיכפר על הרעה וב' ח"ו שלא יראה ברעה והנה בחמת בחרבן בהמ"ק נהי שהי' חסרון בצד אחד הי' עכ"פ תיקון מצד אחר ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים ועי"ז הי' כפרה לישראל ובהסתלקות צדיק אם בני ישראל מתעורים בתשובה עי"ז וזוכרים מעשיו הק' ומקבלים ע"ע לילך בדרכי הצדיק אז מיתת הצדיק מכפרת והוי חסרון מצד אחד ומעלה מצד אחד כמו בחרבן בבהמ"ק וזה כונת הש"ס שקולה מיתת הצדיקים היינו אם שבים בתשובה והוי הפי' כי מפני הרעה היינו שיכפר על הרעה שהי' עתיד לבוא ח"ו אבל אם ח"ו אינם מתעוררים לתשובה והוי ח"ו פי' הב' כי מפני הרעה שלא יראה ברעה א"כ הוי חסרון כפול וא"כ זה כונת המדרש קשה סילקן של צדיקים יותר מחרבן בהמ"ק וקאמר כ"כ למה לפי שאבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר היינו אם אין מתעוררין בתשובה לילך בדרכי הצדיק הנפטר והוי ח"ו אבדה חכמתו וא"כ אין כפרה במיתתו והוי חסרון כפול וא"ש:

נשמע דעיקר ההספד הוא לקונן על הצדיק כי הי' בכחו להנהיג כל העולם עפ"י הנהגה שהוא למעלה מהטבע וכמו שהי' ההנהגה בזמן שהי' ביהמ"ק קיים שירדה כל השפע ע"י מקום המקדש וזה פי' המדרש בשעה שאמר הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמר מרע"ה היאך ישראל יכולין לעשותו א"ל הקב"ה אף אחד מישראל יוכל לעשותו דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו והענין הוא דמבואר באלשיך שקדושת המשכן הי' ע"י שכ"א מישראל נתן נדבה להמשכן בגודל אהבה ויראה ונתקבץ כללות אהבה ויראה של כל ישראל ומזה נתהוה מקום להשראת השכינה עיי"ש מה שפי' בזה הקרא דתוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם. וזה כונת המדרש דהקב"ה אמר ועשו לי מקדש היינו שיכינו מקום שיהי' ראוי להשראת השכינה ושלא יהי' ההנהגה מסור תחת הטבע ואמר מרע"ה אם ישראל יכולין ג"כ להיות במדריגה זו שיוכלו לשנות כל הטבעים כרצונם ואמר לו הקב"ה אף אחד מישראל יוכל לעשותו דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו היינו שכל איש שמשליך נפשו מנגד לבל לעסוק בגשמיות ועוסק כל ימיו בתורה ועבודה במס"נ בלתי לה' לבדו אזי כל הנהגות העולם הוא על ידו ובכחו להשפיע כ"ט לבנ"י וכמ"ש בס' בית אלהים לפרש הקרא דאמר הקב"ה לאאע"ה ויוצא אותו החוצה ויאמר כה יהי' זרעך היינו שאמר לו הקב"ה שיצא מאצטגנינות שלו היינו שהקב"ה ישנה הטבע עבורו ואמר לו כה יהי' זרעך היינו שבכל דור יש כח ביד הצדיקים לשנות סדרי בראשית. וזה כונת הש"ס גבי המן כיון שהגיע חודש שנסתלק מרע"ה שמח ולא ידע שבז' אדר מת משה ובז' באדר נולד משה ועי' ביע"ד מ"ש בזה וי"ל הכונה ג"כ דהמן ידע דעפ"י דעפ"י הטבע יוכל להתגבר על בנ"י כי אין מזל לישראל רק ידע שהקב"ה משנה הטבע לטובת בנ"י אך ידע כי עיקר שינוי הטבע הי' בזכותו של משה ולכך כשהגיע ירח שמת בו משה שמח שהי' סובר שאחר הסתלקותו שוב הכל מסור תחת הטבע ובפרט באותו חדוש שנמסר אז בשעת הסתלקות משה ההנהגה אל הטבע א"כ תמיד בכל שנה באותו זמן הכח של הטבע הוא בתוקפו וממילא יוכל להרע לישראל ח"ו אבל לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה היינו שנשמת משה רע"ה אתפשטת בכל דרא וכל צדיק שבדור יש בו בחי' מרע"ה כמפורש בזוה"ק וזה הכונה דקאמר בז' באדר נולד משה אחר כך היינו שעד שלא שקעה שמשו של מרע"ה זרחה שמשו של יהושע ובכל דור יש צדיקים שיכולים לשנות כל הטבעיים כרצונם לטובת ישראל:

ומעתה יש לנו להתאונן מאד שגרמנו בעינינו שנלקח מאתנו האי סבא קדישא זי"ע אשר הי' משיורי כנסת הגדולה והכל חרדו לדבריו הק' ומחויב כ"א מישראל להצטער על הסתלקותו ולשוב בתשובה שלימה לפניו ולבקש שיהי' הסתלקות הצדיק לנו לכפרת עון ובטוחים אנחנו שכמו שכל ימיו התפלל לטובת ישראל כן יעמוד בעולם העליון למליץ יושר עבור ישראל ויקוים הקרא ואברהם עודנו עומד לפני ה' שאברהם גם בעולם העליון יעמוד בתפלה (עבור כללות ישראל להשפיע לנו כ"ט ובפרט שת"ל הניח ברכה אחריו בנים רבנים גדולים בתורה ויראה הולכים בדרכי אביהם הצדיק נ"ע וכל המניח בן כמותו כאלו הוא חי ובזכות אשר כ"א יתעורר בתשובה ע"י התעוררות ההספד בטח יעמוד לנו למליץ שנזכה במהרה לקיבוץ גליות ויקוים בנו מקרא שכתוב בלע המות לנצח אכי"ר:

סוף הספר

תוכן העניינים

מהרש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה