אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת שופטים › מצוה תקכח

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת שופטים · מצוה תקכח

מצוה תקכז

ל"ת שי"ג

מל"ת שלא לחיות נשמה משבע אומות שנאמר לא תחיה כל נשמה ויש בעשה ול"ת זו דיעות שונות רש"י בתורה כ' דהפסוק מיירי במלחמת הרשות איכא מ"ע זו ול"ת היינו בשבעה אומות ולפי דברי רש"י אין מצוה בז' אומות לקרא לשלום אדרבה איכא לאו דלא תחיה אבל אם הם מעצמם באים לעשות שלום עם ישראל אינו מבואר ברש"י כאן ואיכ"ל דבכה"ג אין כאן לאו דלא תחי' ואם רוצי' להיות למס עובד ולקבל שבע מצות רשאין לעשות עמם שלום גם לשיטת רש"י ולהניחם בארצם וכן ס"ל לרש"י בגיטין מ"ה ע"א לת"ק דר' יאשי' דיליף כן מלא תסגיר עבד אל אדוניו ועי' בפ"י שם ברש"י ד"ה לא ישבו בארציך וכו' וגדולה מזו צריכין אנו לומר דקודם שיכנסו לארץ ולא הי' יראה גדולה כל כך הי' רשאין אפי' להקדים בשלום וכמו שהוכיחו התוס' בסוטה ל"ה ע"ב ד"ה לרבות כנעני' וכו' וכן בתוס' גיטין מ"ו ד"ה כי היא וכו' מהא דאמרו בירושלמי שלש פרוזטגמאות שלח יהושע וכו' עיי"ש ואפ"ה ל"ק מה שהוצרכו הגבעונים להערים דאיכ"ל כמ"ש מהרש"א בתוס' גיטין מ"ו ע"א ד"ה כיון כו' דהואיל ואין מצוה בכה"ג אלא רשות לכך לא סמכו הגבעונים על זה אבל אם יאמרו מארץ רחוקה באנו עכ"ח שמעו דבכה"ג מצוה עליהם לעשות שלום ויש להם לסמוך עליהם ועפי"ז יש ליישב דברי הרא"ם שהביא הלח"מ בפ"ז ממלכים ותמה עליו שיש לומר שג"כ כיוון על זה ולפי"ז אפי' בזי"ן אומות אם רוצים לעשות שלום ולקבל זי"ן מצות רשאין להחיותם אלא גבעונים ע"י שרימו אותם וכיון שהדבר רשות הי' הורגין אותם אבל אם הדבר חיוב ומצוה דקרא קשיא דאפי' אם רימו איך הי' הורגין אותם זה נראה לפי דעת רש"י וראיותו אבל בסוטה דף ל"ה מבואר מפרש"י דלכ"ע גוים שבא"י מז' אומות אפי' רוצי' לקבל זי"ן מצות ומשמע שם אפי' ברוצי' לגיירם מדמביא שם יפת תואר עיי"ש אין מקבלי' אותם משום דתלינן דמחמת יראה עבדם אבל בשאר ארצות וכנעני' שבח"ל פליגי אי מקבלין לר"ש מקבלין ולר' יהודא אין מקבלין כך פרש"י ונראה דאפי' לפי הש"ס דסוטה ולפירש"י דוקא לענין דאין לקבלן דהיינו להתחתן או לישב בא"י אבל בודאי אין איסור להחיותם וליכא לאו דלא תחי' כל נשמה וכן מבואר בפ"י בגיטין מ"ה ונראה דאין כאן מחלוקת בודאי אם רוצי' לקבל עבדות ולעשות שלום וגם קבלת ז' מצות לכ"ע רשאין לקבלם אלא שם בסוטה מיירי היכא דעשו עמהם מלחמה מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם שאינם רוצים להכניע לדת ישראל ואפי' יחידי' שבהם שהרי ניתן רשות לכל הרוצה לפנות יפנה כיון דנראה דאינם רוצים לקבל דת ישראל ולהכניע להם אם אח"כ רוצים לקבל אינם מקבלין אותם לכ"ע אבל אם אינם בא"י כנעני' שבח"ל אין כאן הכרח למו דעושה מחמת יראה שהרי אין מכריח להם אבל באותן שבא"י כיון דמעיקרא לא קיבלו ולא פינו אין אנו מאמיני' להם שחזרו ואוקי בחזקתי' ולכך ביפת תואר דמיירי קרא שעשו מלחמה לר' יהודא אפי' בכנעני' שבח"ל אין מקבלין והא דחיישי' בכנעני' טפי כבר אמרו משום שהם מקור העבודה זרה ועיקרה לכך אית בי' חשש טפי:

ב) ועפ"י האמור מיושב קו' התוס' בסוטה ל"ה ע"ב מרחב שנתגיירה ונסבה יהושע דעפ"י הנ"ל כיון שמעיקרא קיבלה והוי נודע מעיקרא לכ"ע מותר וא"ש ונראה דזה יש לכוון שם בדברי התוס' ועכ"פ לפי הנ"ל כללא הוא דאם רוצים לעשות שלום או שהם בקשו שלום ורוצי' לקבל זי"ן מצות לכ"ע רשאי להחיותם ולקבלם אבל אם עשו מלחמה ושוב רוצים לקבל זי"ן מצות בזה לר' יהודא אינו מועיל כלל אבל לר"ש מועיל לכנעני' שבח"ל:

ג) אמנם דעת הרמב"ם והרמב"ן דמ"ע וקראת עלי' לשלום קאי גם לזי"ן אומות אלא שרמב"ם סובר דצריך שיקבלו מס ועבדות וגם זי"ן מצות בכל האומות וא"כ לענין אם רוצי' לעשות שלום אין שום חילוק בין כנעני' לשאר אומות אלא לענין כריתות ברית לפי הנראה מדברי הרמב"ם בפ"ו ממלכי' עי"ש בלח"מ דאסור בשבע אומות אפי' אם רוצים לקבל זי"ן מצות אלא א"כ מתגיירים [כמו שביארתי לעיל במצוה צ"ג] וכן לענין חיתון לדעת הטור וסייעתו כמבואר בכ"מ פי"ב מאסורי ביאה ולדעת הכ"מ תלי' זה בפלוגתא דר"ש ור' יודא ועי' מ"ש לעיל במצות לא תתחתן אבל אם אינם רוצי' לעשות שלום ועשו מלחמה אז יש חילוק בין כנעני' לשאר אומות ובגבעוני' צריך לדחוק קצת שלא סמכו או שלא ידעו זה וגם צריך לדחוק דאע"ג דאיכא מצוה לעשות עמהם שלום הואיל ורימו אותם הי' הורגים אותם לולי שנשבעו ומשום חילול השם וזה שנתקשה להרא"ם וגם צריך לומר הא דהי' קשה בעיניהם שנשבעו כמו שכ' הרמב"ם משום כריתות ברית:

ד) והרמב"ן ג"כ סובר כן אלא דס"ל דקריאת שלום בשאר אומות אין צריך קבלת זי"ן מצות אבל בכנעני' ושבע אומות צריך קבלת זי"ן מצות ובזה יש ליישב כל קו' לח"מ בפ"ו ממלכי' כי אם מה שהקשה מה שדרשו בספרי והי' כל העם הנמצא בה לרבות כנעני' שבתוכה דהרי דינם שוה להרמב"ם זו הקו' עדיין עומדת דהרי שם מיירי בעיר שעשתה שלום ואפשר לומר בודאי אם כל העיר משבע אומות ועשתה שלום יש הכרח יותר דרצונם להיות מוכנעי' תחת ישראל ולקבל עליהם שבע מצות אע"ג דזי"ן אומות הם בחזקת דלא מעלי ואין תקנה להם ואין רוצי' להיות מוכנעי' מ"מ הרי חזינן דאיתרע חזקה זו וקיבלו עליהם להיות מוכנעי' ובודאי ישמעו וכיון דרוב עיר לכה"פ קיבלו וויתרו הי מניהו מפקת אבל בעיר שכולו או רובם משאר אומות יש לתלות ולהחזיק כנעני' שבתוכו בחזקת דלא ישמעו כנלענ"ד להסביר ומה שהקשה הפ"י גיטין מ"ה ע"א על שיטה זו מהש"ס דקדושין דף ס"ז ע"ב יש ליישב עפ"י הנ"ל בעשו מלחמה:

ה) והנה תוס' בגיטין מ"ו ע"א ד"ה כיון נראה כדיעה שלישית דאפי' זי"ן אומות אם רוצי' לקבל ולעשות שלום מס ושיעבוד אין אנו רשאי' להורגם אבל מ"מ אין אנו מחוייבי' להניחם בעריהם דתוס' נמי ס"ל כפרש"י בחומש דקריאת שלום חיוב דוקא בשאר אומות ובז' אומות היא רשות כדלעיל אבל המהרש"א שם כ' לחלק בין ערים שלהם לשאר ערים וצ"ע:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה