אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת שופטים › מצוה תקכו

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת שופטים · מצוה תקכו

מצוה תקכה

מ"ע רי"ד

מ"ע למנות כהן משוח מלחמה שידבר אל העם. במלחמה שנאמר והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם. על הספר אמר מי האיש אשר בנה בית חדש כו' ילך וישוב לביתו כו' ובעורכי מלחמה אמר פסוקי שמע ישראל אתם קרבים היום אל המלחמה כו' אל ירך לבבכם כו' עד להושיע אתכם עד כאן כהן משוח מלחמה אמר וכהן אחר משמיע אותו לכל העם אח"כ מדבר משוח מלחמה מי האיש אשר בנה בית חדש כו' ומי האיש אשר נטע כרם כו' ומי האיש אשר ארש אשה כו' ושוטר משמיע בקול רם אח"כ השוטר מדבר מעצמו מי האיש הירא ורך הלבב כו' ושוטר אחר משמיע בקול רם לכל העם והנה החינוך כתב דאם רצו להוסיף על דברי התורה רשאי' ומנחת חינוך תמה ע"ז דמאי שנא מברכת כהני' דאמרי' בר"ה כ"ח דאין הכהן רשאי להוסיף ואם מוסיף עובר על בל תוסיף ולענ"ד לא קשה דמדברי רמב"ם עצמו פ"ז ממלכי' משמע דפי' הא דכתיב ויספו השוטרים לאמור דהשוטרים מעצמם הי' אומרים כן וא"כ עכ"ח זה אינו חייב אלא רשות לעורר את העם בכל מה דאפשר וכיון דיש ג"כ התעוררת רשות א"כ אם מוסיף הוא מוסיף רק על דבר הרשות וא"כ אם מוסיף אינו מוסיף על חיוב רק על הרשות וליכא בל תוסיף:

ד) והנה בגמ' סוטה דף מ"ז פליגי שם מהו משמע בהירא ורך הלבב חד אמר כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה וחד אמר זה קאי מי שיש בידו עבירות ור' יוסי שם אמר אפי' עבירות שהם רק מדרבנן ע"ז נמי חוזר מעורכי מלחמה והנה הרמב"ם פסק כפשטא דקרא ופלוגתא דר' יוסי שקאי על עבירות לא מביא הרמב"ם ור' יוסי הגלילי דסובר דזה קאי על עבירות ור' יוסי שקאמר שקאי על עבירות דרבנן נמי נ"ל דפליגי במה שכתב הרמב"ם ריש הלכות ממרים אם דרבנן הוא כדאוריי' ועוברים על לא תסור ויותר נראה לפי מה שאמרתי על הטו"ז ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ג דקאמר שם שאם נשבע שלא לכנס בתקנת הקהל הוא שבועת שוא וכתב שם הטו"ז דהוא דוקא אם הוא דברים שהם סייג לתורה דע"ז אנו מצוים מצד ושמרתם את משמרתי והקשתי הא מבואר ביבמות דף כ' דושמרתם את משמרתי הוא רק אסמכתא בעלמא ואמאי יהי' שבועת שוא מצד האי טעמא ונראה דודאי באדם שהוא רואה בטבעו שהוא להוט אחר אחר עבירות ועלול לעבור בודאי חיוב עליו לשבע ולקיים כמו שדרשי' בחגיגה נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך באופן זה בודאי חיוב מדאורייתא הוא לשבע וכמו שאמרי' נמי אם רואה שיצרו מתגבר עליו יזיר את עצמו מן היין ורק בשאינו עלול לחטוא אז הוא רק אסמכתא וממילא ה"נ שהקהל גזרו איזה דבר בודאי ראו שהדור עלול לחטוא והם גדרו גדר בודאי אופן כזה הוא דאורייתא ואם הוא עובר בודאי הוא שבועת שוא וא"כ אפשר בכה"ג מיירי ר' יוסי דאפי' על דרבנן משכחת לה דהוי כדאוריי' כיון שהוא ירא במלחמה שאינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה וכשם שאינו יכול ללחום מלחמת הגוף בודאי אינו יכול ללחום מלחמת הנפש וממילא אללו הוא דאורייתא הדרש דושמרתם את משמרתי וממילא דרבנן נמי אצלו כעין דאורייתא וע"כ צריך לחזור עליו מעורכי מלחמה ומזה יש לכאורה ראי' לשיטת הרמב"ם דס"ל דאם מברך ברכה שאינה צריכה עובר על לא תשא יש לכאורה ראי' מכאן דבגמ' דרשי' דאפי' סח בין תפלה לתפלה חוזר עליה מעורכי מלחמה ולכאורה מאי עבירה איכא בסח בין תפלה לתפלה אם לא נאמר כיון דגרם לו ברכה שאינו צריכה והוי כמו לא תשא:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה