מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת שופטים · מצוה תקיז
ל"ת ש"ו
מל"ת שלא להתנבאות שקר בשם ד' ונאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתי, ואפי' צוה לחבירו שנאמר הנביא אשר יזיד לדבר, ואזהרתו עי' מ"ש בשם סמ"ג ועי' פרשת דרכים מה שהקשה על הרמב"ן, ובס' מצות השם הביא ג"כ דאפשר לומר האזהרה ילפי' מקרא לא תשא שם ד' אלוקיך לשוא וע"ז לכאורה קשה דא"כ מנלן לילף בשביעית לא ינקה ד' ד' הוא דלא ינקה אבל ב"ד שלמטה מלקין אותו הא אצטרך לאזהרה נבואת שקר ומיתתו בחנק ולא ענש אלא א"כ הזהיר וכ' הסמ"ג דאזהרה מלא תכחשו ולא תשקרו וק"ו בהקב"ה וגם ק"ו סגי כיון דהעונש מפורש מזהירין אפי' מק"ו. והפ"ד הקשה על הסמ"ג דבלאו זה מסכים להרמב"ם ובהלאו שלאח"ז שלא להתנבאות בשם ע"ז אין הסמ"ג מונה משום דאזהרתו משום שם אלוקים אחרים לא תזכירו וזה כבר מנה ומ"ש להתנבאות בשקר שג"כ כבר נמנה לא תשקרו ובפרט שהסמ"ג מונה גם מכה ומקלל אביו לל"ת בפ"א אע"ג שכבר נכלל באחרים וגם לאו שלא בא משם מ"מ כיון דיש בו עונש מיתה ואזהר רחמנא אפי' אם רוצה לקבל ענשו אפ"ה היא מוזהר שלא לעשותו עי' בחינוך מצוה ס"ט שביאר כן ולכך נמנה ללאו בפ"ע וא"כ בהתנבאות בע"ז נמי ר"ל לדידי' הגופים מחלקים ששם הוא גוף אחר משא"כ בהתנבאות בע"ז שזו אותו גוף בעצמו, והרמב"ם אינו מחלק בזה והרמב"ן אע"ג שמכה ומקלל אבל סובר דאיני נמנה בפ"ע לאו זה דמנבא בשקר או בשם ע"ז דהתם לגמרי חד ענינא משא"כ נבואה עם הזכרה או נבואת שקר עם לא תשקרו ענין אחר לגמרי, והסמ"ג סובר נבואה שקר הוא ענין אחר מלא תשקרו אבל לנבאות בשם ע"ז הוא ענין אחד וגוף אחד עם לא תזכירו ועי' מ"ש עוד לתרץ לעיל בסי' פ"ו: