אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת ראה › מצוה תפח

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת ראה · מצוה תפח

מצוה תפז

מ"ע ר"א

מ"ע לשמוח ברגלים שנאמר ושמחת בחגיך. אמנם שמחה זו אינו מבואר בקרא כי אם בשבועות בפ' ראה ושמחת לפני ד' אלוקיך וגו' ובסוכות כתיב ושמחת בחגיך וגו' אבל בפסח לא שמענו וכ' בס' יראים סי' קכ"ז דחג המצות ור"ה ילפי' מצות שמחה מהקישא דר' יונה פ"ק דשבועות בסוגי' דשעירים, ובר"ה דף ד' מדכתיב אלה תעשו לד' במועדיכם הוקשו כל המועדות זה לזה, ואפי' יוה"כ הי' מצות שמחה לולי דגלי לן קרא דועניתם את נפשותיכם וגו' ואפי' בר"ח אסור להתענות מה"ת מהקישא דר"י הנ"ל כ"כ בס' יראים שם, ומיהו זה בודאי אינו מחוייב בר"ח בשלמי שמחה ולא אמרי' לענין זה נמי הקישן הכתוב מדגילה קרא שלוש פעמים בשנה יראה וגו' וזה כדעת הרמב"ם המובא בב"י וש"ע א"ח סי' תי"ח ובסי' תק"ע דס"ל דאסור להתענות מה"ת בר"ח. אמנם המג"מ ססי' תק"ע כ' להוכיח דר"ח דרבנן וא"כ ליכא למימר כטעם ס' יראים הנ"ל אלא כמ"ש שם בס' יראים סי' קכ"ו דפסח ילפי' או ט"ו ט"ו מחג הסוכות או מלשון חגיך כ"ז שיש חגיגה יש שמחה עיי"ש. ולפ"ז גם בר"ה פשיטא דאינו מחוייב בשלמי שמחה וגם מצות שמחה לא שמענו בר"ה, ובאמת לפי דברי ס' יראים הנ"ל יש לומר דתלי' בפלוגתא בשבועות ובר"ה דף ד' ע"ב אי ס"ל הקישא דר"י וא"כ ראיות המג"א סס"י תק"ע אין מוכרחי, וגם יש לומר כיון דבענינא דקרבנות כתיב בזמן דאיכא קרבן אין באמת הי' ר"ח וגם ר"ה דאורייתא זמן שמחה ואסור להתענות אבל בזמן הזה דליכא קרבן אסור רק מדרבנן והארכתי בזה במקום אחר בר"ה דף י"ט בשמעתין דבטלה מגילת תענית, וגם בזה יש ליישב קו' המג"א עכ"פ לכ"ע גם בחג המצות מצות שמחה, וכל זה ביום אבל בלילה הראשונה כ' בשאגת ארי' סי' ס"ח להוכיח דלית בי' מצות שמחה מה"ת ובשאר לילות ילפי' מריבויי דקרא אבל לילה הראשונה לא עיי"ש ואע"ג דלכאורה יש לדקדק ל"ל באמת כל רבוי' על הלילות הא סתמא ושמחת בחגיך כתיב ולא כתיב יום וצ"ל דמ"מ בהאי קרא כתיב שבעת ימים ואומרי' ולא לילות ולכך אצטרך ריבוי ולילה רשונה לא אתרבי ולכך באמת לא בעי' שמחה:

ועפ"ז יש ליישב קו' המג"א על הב"י בסי' תקמ"ו במג"א סק"ד שהב"י הביא ב' תשובות הרשב"א דבתשו' אחת כ' דאם נשא בערב הרגל מותר לעשות הסעודה ברגל ובתשובה אחרת אומר וכ' הב"י הואיל ומידי דרבנן הוא קיי"ל להקל, והקשה המג"א דהא תוס' כתב והוכיח דדרש גמור לעשות נשואין ברגל משמחת בחגיך עיי"ש ולהנ"ל נראה דהנה המג"א כ' שם דטפי מלילה הראשונה בודאי אינו אסור דהרי אמרו עיקר שמחה חד יומא ולילה נגרר אחר היום ולפי"ז לפמ"ש דבלילה הראשונה אין כאן מצות שמחה א"כ קשיא למה נאסר, אמנם כבר כ' שם השאגת ארי' דמ"מ מדרבנן אית בי' גם בלילה הראשונה מצות שמחה א"כ יש לאסור מדרבנן ולכך שפיר כ' הב"י הואיל ומידי דרבנן יש להורות להקל וא"ש דברי הב"י:

ב) אמנם השאגת ארי' סי' ס"ח הוכיח מדברי הרי"ף ספ"ז דברכות דהאריך דאבילות יום ראשון דאורייתא ומה שאמרו במ"ק אי אבילות דמעיקרא היינו למ"ד התופס לילו וע"ז אמרי' דעשה דרבים דשמחה דוחה עשה דיחיד א"כ מבואר דגם בלילה איכא מ"ע של שמחה. ונראה דהוא סובר כמו שהקשתי למעלה דשמחת בחגיך סתמא כתיב וכולל גם לילה ול"ל ריבוי וניחא לי' באמת בהאי קרא אינו מרומז דבעי' שלמי שמחה רק בקרא ושמחת לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים אבל כאן אדרבה כתיב ושמחת בחגך לכך סובר דהא דבעי' שלמי שמחה מזה ממועט לילה הראשון אבל משמחת החג אינו ממועט וא"כ זה תלי' בהנך פלוגתא שיבוא אח"ז בסמוך. וכיון שבררנו זמן שמחה צריכין אנו לברר במה נשמח עי' בשאגת ארי' סי' ס"ה הביא דברי תוס' במ"ק י"ד ע"ב דמצות שמחה דוקא בשלמי שמחה ממילא בזמן הזה אין שמחה מה"ת. אמנם הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ספ"ב דברכות כולם סברו דבזה"ז נמי שמחה דאורייתא ועכ"ח דלאו דוקא בשלמי שמחה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מי"ט ובמנין המצית מ"ע נ"ד. ונראה לברר טעמו עפ"י הנ"ל משום בחגיך כולל כל מיני שמחת ולרבות בזה"ז ואין זה מצוה בפ"ע אלא פירש למצוה זו. ואי נשים מצוות במצוה זו הרמב"ם בפ"א מחגיגה פסק דנשים חייבות והרמב"ם פסק כאביי דאשה בעלה משמחה ועי' בשאגת ארי' סי' ס"ו מ"ש ובמקום אחר כתבתי טעם להרמב"ם למה לא פסק כאביי. והנה לכאורה יש להקשות למה מנו מצות שמחה של כל הרגלים הלא בחג שבועות כתיב בפ"ע ובחג הסוכות בפ"ע וא"כ לימני כל חד בפ"ע וצע"ג:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה