מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ראה · מצוה תפג
מ"ע ר'
ומ"ע להעניק עבד עברי שנאמר הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך, והנה הרמב"ם פ"ג מה' עבדים הלכה י"ד כתב דהכתוב ניתקה הלאו לעשה אפי' לאחר ששלחו הענק תעניק לו ובזה תנתק הלאו. ולכאורה קשה מאי נ"מ בזה הא בלא"ה אין לוקין על לאו שאין בו מעשה ונראה דזאת בא לאשמעי' דעשה מוטל עליו לעולם דהו"א שלוח מעיקרא משמע קמ"ל דאפ"ה העשה מוטל עליו:
ב) והנה בגמ' קדושין דף י"ד וט"ו פליגי ת"ק ור' אליעזר אי גם במוכר עצמו המצוה להעניק לו וקיי"ל כת"ק דאינו מחויב להעניק במוכר עצמו, ואמרי' אע"ג דיש לן גז"ש דשכיר שכיר, אפ"ה כיון דכתיב העניק תעניק לו במוכרוהו ב"ד ללמד פרט למוכר עצמו ובגמ' פריך ואידך מאי לו, ותי' לו ולא ליורשיו, ומקשה בגמ' הא שכירות קרי' רחמנא, ואסיק בגמ' לו ולא לבעל חובו ועיי"ש בריטב"א והקשו אותי מהספרי פרשת ראה דמבואר שם לו ולא ליורשים ובהש"ס מדחה דבר זה. ולענ"ד נ"ל ליישב דהפ"י הקשה שם למה לי קרא לת"ק לו למעט במוכר א"ע הא לת"ק ס"ל דלמוכר עצמו אין נותנים לו שפחה ובתורה כתיב כי משנה שכר שכיר משמע דהוא כשני עבדים וממילא במוכר א"ע אסיר לו ליתן שפחה וממילא בודאי הענקה אין לו ולענ"ד נראה ליישב קי' הפ"י הנ"ל דבאמת תלי' זה בפלוגתא בקדושין דף י"ז דחד מ"ד מפרש הענק תעניק לו מ"מ ואידך מ"ד ס"ל דלא אמרי' מ"מ דאם לא נתברך בבית בשבילו אינו מחויב ותורה דיברה כלשון בני אדם וא"כ לת"ק דדרש הענק תעניק מ"מ משמע אפי' לא מסר לו שפחה מ"מ המצוה עליו להעניק לו ואפי' לא מסר לו שפחה דאינו רשאי למסור לו אם יש לו בנים וא"כ לא הוי משנה שכר שכיר והו"א דצריך ליתן אפי' במוכר א"ע לכך צריך קרא למעט דאינו מחייב. וע"ז פריך בגמ' ואידך מאי דרש אם לו דהוא סבר דלאו מ"מ אלא אם רשאי למסור לו שפחה דכתיב כי משנה שכר שכיר וא"כ לא צריך למעט במוכר א"ע, ע"ז משני למעט יורשים והקשה הא ליורשים מחויב מצד שכירות ע"ז משני לו ולא לבע"ח, וזה הוי רק אי אמרי' דאינו מחויב להעניק לו אלא אם נתברך בשבילו וכו' אבל הסיפרי קאי אליבא דמ"ד דס"ל הענק תעניק מכל מקום וא"כ העניק תעניק מ"מ ולא מדיברה תורה כלשון בני אדם וא"כ הוי רק מ"ע וליורשים לא הוי מחייב וא"ש הספרת: