אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת ראה › מצוה תעז

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת ראה · מצוה תעז

מצוה תעו

ל"ת ר"פ

ומל"ת שלא לתבוע חוב שעבר עליו שביעית שנאמר לא יגוש את רעהו כי קרא שמטה לד'. המצוה הזאת כוללת כמה דינים ודיני דינים ולדעת הרא"ש מיד כשהתחיל שנת השמיטה אסור לנגוש ולתבוע אבל אינו משמט עד סוף השנה ער"ה של שנה שמינית כשמגיע השנה השמינית אז אסור לו לתבוע שוב ממנו ומשמטו והלל שראה קלקול הדור שעברו עי"ז ולא רצו להלוות כלל תיקן פרוזבל כמובא בגיטין דף ע"ו ואמרי' שם דאפי' מלוה שלא הי' פרוזבל ואמר הי' לי ואבד נאמן דלא שבק התירא ואכל איסורא והרי"ף לא הביא זה בכתובות דף פ"ט ע"א הביא מתני' דהוציא שט"ח ואין עמו פרוזבל הרי אלו לא יפרעו ועי' בר"ן שתמה למה לא פסק כר"נ וכרב דס"ל כמ"ד דנאמן דחזקה לא שביק התירא ואכל איסורא. והנה לכאורה קשי' לי' טובא ל"ל לומר דנמאן מטעם חזקה תיפוק לי' דהוי כאלו אמר איני יודע אם פרעתיך וקיי"ל באיני יודע אם פרעתיך חייב והיא משנה ערוכה בב"ק דף קי"ח ע"א ובכה"ג לכ"ע ברי ושמא בריא עדיף כגון שהתובע טוען ברי שהי' לו פרוזבל והלוה בודאי נתחייב לו וספק אם נפטר ע"י שמיטה וא"כ פשיטא דנאמן ולפמ"ש המ"ל בפ"ב מה' שאלה ופקדון דין א' דהיכא דלא הוי לי למידע לנתבע ואין השמא שלו גרוע לא אמרי' בי' דאיני יודע אם פרעתיך חייב מיהו לאינך פוסקים קשה וגם למ"ל יש להקשות נהי דזה א"ש דצריך ר"נ לומר טעם דלא שביק התירא דמטעם אינו יודע אם פרעתיך לא הי' מחויב מ"מ תקשה איך פליגי עלי' ואמרי' צריך ואינו נאמן עכ"ח טעמי' דלא אלים החזקה כולי האי להוציא ממון הואיל ואיתרע חזקה זו דלא שבק הואיל דנאבדה לו וקשה מ"מ בודאי מועיל חזקה דלא שביק התירא דיהי' ברי של המלוה אלים להשמא של לוה גרוע וזה באמת נראה טעמו דר"נ, ובזה מיושבין דברי הש"ע בח"מ סי' ס"ז סעי' ל"ד בטוען המלוה שתנאי הי' ביניהן דנאמן וגו' ולא אמר משום חזקה ולהנ"ל א"ש דהחזקה זו מהני רק שיהי' הברי טוב והשמא גרוע וכיוצא בזה כ' התומים שם וכן מיישב בזה שם סעי' ל"ח במוכר שט"ח והמלוה מודה שלא הי' לו פרוזבל דאם יש לו נכסים נאמן והמלוה ישלם ללוקח והש"ך שם תמה למה נאמן להפסיד ללוקח וכיון דחב לאחרינא אינו נאמן אמנם להנ"ל עיקר הנאמנות בנאבד לו הפרוזבל מטעם ברי ושמא וכאן שמלוה אמר שלא הי' לו פרוזבל אפי' אי אינו נאמן מ"מ ברי אינו טוען ולכך אינו יכול הלוקח לגבות בו והי' א"ש והדרא קו' הנ"ל ונלענ"ד דהנה הקשו הראשונים למה לא תיקן הלל ע"מ שלא ישמט שביעית ועיי"ש מה שתירצו ולענ"ד ל"ק דהנה קיי"ל ע"מ שלא תשמיט שביעית לא מהני דאי אפשר לו להתנות על מה שכ' בתורה אלא אם מתנה ע"מ שלא תשמיטנו בשביעית מהני והטעם כ' הרמב"ם דהוי כמחייב עצמו בדבר שלא נתחייב ויכול אדם לחייב עצמו:

אמנם לפי"ז נראה החיוב הזה עכ"ח מתחיל רק מיום שלאחר שביעית דקודם שביעית אפי' אם מחייב עצמו שוב השביעית משמטתו ועכ"ח דהחיוב שמחייב עצמו היינו כשיפקע החוב שהוא חייב באמת אז מחייב עצמו ומה שדימה האורים בסי' הנ"ל זה לאסמכתא לא נראה לענ"ד שהרי מתחייב הוא עצמו מעתה ועד שמפרע לו בין קודם שביעית או לאחר שביעית ומאי ענין אסמכתא, ובאמת י"ל דבכלל התנאי שאם יפרע לו עד השביעית יהי' למפרע המעות גזל בידו דהיינו שיהי' רק כאלו הפקיד אצלו והשימוש הוא כשליחות יד וגזל בידו ואין שמיטה משמטתו וכן כ' באורים שם סקי"ט אמנם מלשון הרמב"ם וש"ע שם סעי' ט' מבואר כמ"ש מעיקרא, והנ"מ דלפי פי' הראשון אינו יכול לגבות מלקוחות לאחר שביעית אלא מאותן לקוחות שקנו לאחר שמיטה אבל לפי פי' הב' שפיר יכול לגבות גם מלקוחות דמעיקרא והרמב"ם לא רצה לפרש שיתנה שיהי' למפרע גזל בידו ושיהי' כשליחות יד דלא ניחא לי' לאינש למתני באיסורא ועכ"פ לפי פי' הרמב"ם שפיר עברו עדיין ונמנעו מלהלות ולא סגי בתיקון שיתנו ע"מ שלא תשמטנו דאכתי תמנעו מלהלות שאע"ג שיגבו מ"מ לא יגבו אלא מזמן שלאחר שמיטה ויפסידו לגבות מן הלקוחות שקנו קודם שמיטה ומי יודע אם אז יהי' לו נכסים ולכך הצריכו לפרוזבל:

אמנם נהי שכתבנו דבפרוזבל גובין מזמן הלואה מ"מ אין הטעם שוה דאם נימא שמיטה דרבנן ויש כח לעקור לגמרי א"כ הם גובין מן הדין מזמן הראשון אבל אם שמיטה מה"ת ואין כח לעקור רק מכח הפקר ב"ד הפקר א"כ עכ"ח שמיטה שמט החוב רק דחכמים הפקירו ממונם דאע"ג דנשמט מ"מ צריך לשלם א"כ ג"כ מתחיל החיוב עליו לאחר השמיטה מ"מ כך תיקנו חכמים דיגבו מלקוחות מזמן ראשון כי היכא דלא ימנעו מלהלותו וא"כ מיושב קו' הנ"ל דלהכי איצטרך למימר טעמא דנאמן פרוזבל הי' לי משום לא שביק התירא משום דס"ל כרבא דלעולם שמיטה מה"ת אלא משום הפקר ב"ד וא"כ הם שחייבו אותו אע"ג ששומט שמיטה אפ"ה חייבו משום הפקר ב"ד וא"כ הוי כאינו יודע אם נתחייבתי כיון דהחיוב ודאי פקע אלא שאם הי' לו פרוזבל התחיל החיוב מחדש והוי לי' אינו יודע אם נתחייבתי ורב נחמן לטעמי' דאינו יודע ולכך איצטרך לחיובי משום דלא שביק התירא ואכל איסורא ועפי"ז יש ליישב הא דרי"ף לא הביא הא דר"נ די"ל לדידן דקיי"ל כרבי דשמיטה בזה"ז דרבנן וא"כ שפיר יכול ב"ד להפקיע מצות שמיטה והוי אינו יודע אם פרעתיך ובלא"ה פטור ולא צריך לטעמי' דלא שביק התירא ואכל איסורא ולכך לא הביא הרי"ף הא דר"נ וא"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה