אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת ראה › מצוה תעד

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת ראה · מצוה תעד

מצוה תעג

מ"ע קצ"ה

מ"ע להפריש מעשר שני אחר שהפריש מעשר ראשון שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך, והנה אנן קיי"ל דמע"ש ממון גבוה כר"מ וכבר כתבתי לעיל בל"ת של עיר הנדחת בגבולין ולכ"ע ממון גבוה לדעת ר' חיסדא וכבר הקשה הכ"מ הסתירה על הרמב"ם פ"ו ה' חו"מ מה' בכורים דחייב בחלה ויוצא ידי מצוה והקשו הא בה' אישות פרק ה' פסק דמע"ש ממון גבוה וא"כ איך פסק דחייב בחלה ויוצא ידי מצה, וכ' הכ"מ לתרץ דרמב"ם ס"ל כר' חייא בר אבא בסוכה דף ל"ה דלא צריך להיות רק היתר אכילה והכפ"ת שם הקשה על הכ"מ דבשלומא לענין אתרוג שייך זה אבל כאן במצה איך תלי' זב"ז, והלח"מ שם תי' דמאי דפסק הרמב"ם שם בקדושין דמע"ש ממון גבוה היינו בגבולין דשם כ"ע מודי דממון גבוה הוא, אלא דע"ז צ"ע דהא תוס' לקמן בפסחים דף מ"ו הקשו אם נימא הואיל א"כ יהי' יוצא במצה של מע"ש משום הואיל ותי' שם דגלי קרא לד' וא"כ לרמב"ם דסבר באמת ממון הדיוט רק דבגבולין אינה מקודשת ואמאי הא אי בעי פריק דע"ז לא גלי קרא א"כ נימא הואיל. ונראה לי לתרץ דברי הרמב"ם דלכאורה צ"ע לפימ"ש תוס' לעיל דף ה' ע"ב דצריך בחלה תרי עריסותיכם חד לנכרי וחד להקדש א"כ אמאי אמר כאן דלמא משום בחלה כתיב תרי עריסותיכם הא צריכי הני תרי קראי:

ונ"ל לפי מה שתי' הצל"ח והגאון מו"ה מרדכי בנעט זצ"ל ליישב קו' תוס' הנ"ל לעיל למה בחמץ לא צריך תרי קראי ובחלה צריך תרי קראי לנכרי ושל גבוה דהיינו תרי עריסותיכם ותי' דלקמן דף מ"ו ע"ב הקשו תוס' אם נימא הואיל א"כ אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה נימא הואיל ואי בעי פריק ותי' דע"ז לא שייך הואיל דשום אדם לא יפדה כיון שיהי' עובר. עיי"ש בתוס' וא"כ א"ש דבשלומא בחלה צריך תרי עריסותיכם דהיינו חד להקדש דאע"ג דשייך הואיל אי בעי פריק אפ"ה פטורה מן החלה אבל כאן בחמץ דלא שייך הואיל כמ"ש תוס' א"כ אין רבותא יותר בשל הקדש מבשל נכרים ולא צריך רק חד קרא ע"כ דבריהם ודפח"ח, וא"כ לפי"ז א"ש הכל על נכון דהא תינח אם נימא הואיל א"כ צריך בחלה חד קרא להקדש כיון דשייך בי' הואיל א"כ לא מיותר חד עריסותיכם אבל אם לא אמרי' הואיל א"כ אין סברא יותר בהקדש מבנכרים שיהי' חייבת בחלה ולא צריך רק חד קרא ומיותר חד עריסותיכם וא"כ (א"ש דשפיר אמר כאן הגמ' דלמא משום דכתיב תרי עריסותיכם פי' דלמא ס"ל לר"מ דלא אמרי' הואיל וא"כ מיותר חד עריסותיכם ואתי למע"ש אבל הרמב"ם ז"ל דפסק לדידן דפסקי' הואיל א"כ שפיר צריך חד קרא להקדש ולא מיותר חד עריסותיכם ע"כ פסק שפיר דיוצא בה וחייבת בחלה דס"ל להאי ודלמא לאמת וא"ש. ולפי"ז י"ל דגם כונת הכ"מ כן דס"ל לרמב"ם כרחב"א וא"כ יש חילוק בין דבר שיש לו היתר אכילה לדבר שאין לו היתר אכילה א"כ חילק בין מע"ש להקדש וצריך גם קרא למע"ש וקרא לית לן כיון דפסקי' הואיל ע"כ פסק שפיר דיוצא וא"ש:

ב) והנה הרמב"ם פסק דנהי דגם עתה דביהמ"ק וירושלי' נתקדש דלענין מקדש וירושלים קידשה לעתיד לבא אפ"ה אי אפשר עתה לאכול מע"ש בירושלים דמע"ש איתקש לבכור כדאי' במס' מכות דף י"ט כיון דאין מזבח א"א להקריב בכור גם מע"ש א"א לאכלו כתי' המג"א בסוף הלכות ת"ב דלכך פסק הרמב"ם דמע"ש בזמן הזה ירקב, והכ"ת בסוכה דף כ"ה הקשה דלדידן למה יוצא באתרוג של מע"ש הא לפמש"כ לעיל התי' הר"י קורקוס משום דיש בו היתר אכילה אבל כיון דאין בו היתר אכילה האיך יוצא בה. ולענ"ד אפשר לומר דנהי קודם שיבנה ביהמ"ק ב"ב אינו בר אכילה מ"מ הא בכל יום ויום מחכה לו, ואנן אמרי' בכ"מ הואיל ממילא ה"נ כן הואיל ואי בן דוד בא הי' מותר לאכול מע"ש מיד וא"כ מה"ת מקרי לכם מצד הואיל ונהי דמדרבנן לא אמרי' הואיל וא"כ הוי רק חיוב דרבנן ובדרבנן לא בעי' לכם כמו ביו"ט שני דלא בעי' לכם משום דהוי רק מדרבנן ממילא ה"נ אי ביו"ט ראשון הוי רק דרבנן לא בעי לכם וממילא יוצא בו בין מה"ת בין מדרבנן וא"ש, וכן לענין חלה לדעת הר"י קורקוס הנ"ל חייב בחלה משום היתר אכילה אע"ג דהשתא לית בי' היתר אכילה מ"מ כיון דמה"ת יש בו היתר אכילה מצד הואיל:

ג) וגוף הסברא של הר"י קורקוס הנ"ל נ"ל להסביר כמש"כ לעיל כבר במצוה תס"ז דיליף זה מחלה עצמו דכתיב באכלכם מלחם הארץ תרימו חלה א"כ חזי' דהתורה תליא באכילה וכן איתא פלוגתא ר"א ור"ע רפ"ב דחלה, ר"א שם יליף דאפי' אם אכל פירות א"י בח"ל ג"כ חייב בחלה אבל ר"ע פליג שם וכן פסק הרמב"ם וא"כ קשה למה כתיב באכלכם מלחם הארץ הא בעי' דוקא שיאכל בא"י אלא ודאי כהר"י קורקוס דגילה לן התורה באכלכם מלחם הארץ אפי' הוא ממון גבוה אפ"ה תרימו חלה דתלי' בהיתר אכילה, ויליף לחם לחם למצה לכך ג"כ במצה תלי' בהיתר אכילה וממילא א"ש הקו' שמקשין על הר"י קורקוס דנהי דבגמ' אמרי' באתרוג דתלי' בהיתר אכילה מנ"ל לומר גם בשאר דברים דתלי' בהיתר אכילה ולהנ"ל א"ש דר"מ עצי סבר כר"א ואז תלי' אי ממון גבוה או לא. אבל לדידן דפסקי' כר"ע וא"כ מוכח מחלה דתלי' באכילה לכך שפיר איכ"ל אפי' אי ממון גבוה כיון דיש היתר אכילה מקרי לכם:

ולפי מש"כ לעיל דתלינן שמא יבנה ביהמ"ק ב"ב ואפ"ה כתב הרמב"ם סוף פ"ו מה' בית הבחירה דמעשר שני פחות משו"פ ובנפלו מחיצות לא מקרי דבר שיש לו מתירין אע"ג דהוי ספק שיש לו מתירין, נראה דס"ל לרמב"ם כדקיי"ל ביו"ד סי' ק"ב היכא דאין המתיר עתיד לבוא בודאי לא מקרי דשיל"מ:

ד) והנה אע"ג דקיי"ל מע"ש ממון גבוה אפ"ה קודם שהורמו פסק הרמב"ם דיכול ליתנו במתנה והקשו עליו הא בקדושין דף נ"ד אמרי' דתלי' בפלוגתא אי מתנות שלא הורמו כהורמו דמי ורמב"ם פסק מתנות שלא הורמו כהורמו וממילא יהי' אסור ליתן במתנה, ואמרתי דלכאורה קשה דאמרי' ממון גבוה הוא האיך שייך בזה ממון גבוה הא לא מוטל החיוב ליתן דוקא התבואה זה הלא יכול ליתן מכרי אחר או אפי' באותו כרי יכול ליתן איזה שירצה רק זה ניחא למ"ד אין ברירה וממילא כשנתן המע"ש אז לא הוברר הדבר דזה הוא הממון הגבוה ע"כ לא הוי ממון גבוה ויכול ליתן במתנה גם קודם שהורמו אבל שם בקדושין דקאי אליבא דר"מ והוא סובר בעלמא דיש ברירה וממילא לאחר שנתן הוברר הדבר דזה היא הממון גבוה ע"כ לא יכול ליתן במתנה. אבל הרמב"ם לשיטתי' דס"ל אין ברירה ואז לא הוי ממון גבוה ושפיר יכול ליתן במתנה קודם שהורמו וא"ש:

ה) והנה הרמב"ם פ"ז מה' בית הבחירה כתב דאפי' אין לירושלים מחיצות מותר שם לאכול מע"ש והקשו עליו הא בפ"ו מה' בית הבחירה פסק הרמב"ם דהיכא דנפלו מחיצות אין רשאין לאכול. ולענ"ד נהי דס"ל לרמב"ם דקדושה ראשונה בירושלים קידשה גם לע"ל וגם עתה מקודש מ"מ אינו רשאין לאכול אלא במקום הרואה כמו דאמרי' גבי שילה אבל אם הוא במקום שאינו רואה אינו רשאי לאכול, דהרי טעם הרמב"ם דלעיל משום דשכינה ובירושלים לא מצינו ששרתה השכינה שיהי' ראוי' לומר ואכלת לפני ד' אלוקיך אלא מצד שהוא קרוב למקום השכינה והשעה"מ בפט"ו מה' מ"א הלכה ד' האריך שרמב"ם סובר שחוץ לירושלים אע"ג דיכול להביא המע"ש לירושלים לא מקרי דבר שיל"מ ונהי דשם כתב הטעם להרמב"ם משום דאיכא טירחא גם במקום שאין רואה את הביהמ"ק ג"כ הי' רחוק שפיר משכחת לה בנפלה לה מחיצות שאם הי' שם מע"ש לא מקרי דבר שיל"מ וא"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה