מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ראה · מצוה תע
ל"ת רע"ז להרמב"ם
מל"ת שלא לאכול פסולי המקדשין שנאמר לא תאכל כל תועבה והמעיי"ח תמה למה לא הוי לאו שבכללות ונראה שטעם שנעשה בם תועבה הוי ענין אחד ופסולי המוקדשין כגון שהטיל בו מום או פגלן אסור שנאמר לא תאכל כל תועבה וכ"פ הרמב"ם בפי"ח מפסולי מוקדשין והנה הגאון מו"ה ישעי' פיק זצ"ל בהגהות לחינוך הקשה ב' קושיות אחד דלפי"ז גם איסור בב"ח נוכל למילף מכאן וכ"כ החינוך סי' תס"ט בהדי' דכל איסורי מאכלות הם בכלל הזה והחינוך עצמו הביא בסי' קי"ג איסור בב"ח מג"פ לא תבשל אלא עכ"ח דר"א ואחרים בסיפרי פליגי עיי"ש וקו' זו לא הבנתי שהרי החינוך עצמו ביאר זה ואמר דודאי דפשטא דקרא דלא תאכל כל תועבה מיירי דוקא בפסולי מוקדשין וילפי' לה בסיפרי תועבה תועבה מקרא דכתיב בפ' שופטים לא תזבח שור ושה אשר יהי' בו מום כל דבר רע ומזה ילפי' אזהרה למפגל בקדשים ומפגל בקדשים כ' החינוך במצוה קמ"ד דהוי כמטיל מום בקדשים דמבזה קודש וע"ז מסיים הקרא כי תועבת ד' וא"כ גם מטיל מום בקדשים לא גרע משאר פסולי מוקדשין דמה לי מבזה קודש או מקדש ע"ז נאמר הלאו ואחרים לא פליגי על ר' אליעזר בספרי בזה אלא אדרבה מוסיפין דכל פסולי קדשים אפי' אינו בזיון כ"כ וכדיליף בספרי בפ' שופטים בקרא דלא תזבח שור וגו' כל דבר רע עיי"ש הכל בכלל אבל שאר איסורי מאכלות אינם בכלל אלא מיתורא דכל תועבה ילפי' כל איסורי מאכלות וכיון דרק מכל אתי' אין לוקין ואצטרך לאו בפ"ע לבב"ח דדבר דאתי' מכל הוי רק כמו חצי שיעור דילפי' מריבוי' דכל וא"ש ובלא"ה אפי' אי הוי ידעי' מלא תאכל כל תועבה בב"ח וכתב קרא לא תבשל ג"פ לאסור אכילה והנאה אפי' שלא כדרך הנאתן וכמו שכ' החינוך לעיל במצוה קי"ג. עוד הקשה הג"ה הנ"ל מבכורות ל"ד דקאמר בהדי' דצורם אוזן בכור הוי רק קנסא וזה כבר הקשה המ"ל בפ"ד מבכורות שהקשה כן על על הרמב"ם עצמו שסותר דבריו דבפי"ח מפסולי מוקדשין פסק דאיכא לאו מקרא דלא תאכל כל תועבה ובפ"ב מבכורות דין זי"ן כ' דמטיל מום בבכור קנסו אותו וכו' והמ"ל בפ"ד מבכורות בד"ה ודע האריך בזה, וזה קשה יותר מקו' הג"ה הנ"ל דמקשה מהש"ס דבש"ס איכ"ל דסוגי' קאי לר"א דס"ל במתני' בבכורות דף ל"ד דמטיל מום בבכור דלא ישחוט עולמות אפי' בנפל בו מום אחר וזה איכ"ל דהוי רק מקנסא וכן פירש"י בגיטין מ"ד סע"א בהדי' דזה הוא הקנס וא"כ ל"ק אבל הרמב"ם לשיטתי' קשיא טובא:
ונלענ"ד משום קרא דלא תאכל כל תועבה אפי', נימא הנאה ג"כ בכלל אכילה מ"מ הנאת עורו בודאי אינו בכלל דהרי בשור הנסקל דכתיב ולא יאכל את בשרו בעי' בעל השור נקי לרבות הנאות עורו וה"נ הנאת עורו אינו בכלל לא תאכל כל תועבה וא"כ מה"ת עדיין הי' יכול לשוחטו על מום זה והי' עור מותר וע"ז קנסו אותו חכמים דלא ישחוט כלל על מום זה וכמדומה לי שכן או כיוצא בזה תירץ בס' מעיין חכמה וכעת אינו בנמצא בגבולי' ובלא"ה כ"מ בטרחא ולטפולי בי' ואי הי' רשאי לשוחטו על מום זה אפי' הי' אסור באכילה ובהנאה הוי מצי למפטר נפשי' מטרחא וטיפול הזה מן התורה אבל משום קנס אין יכול לשוחטו על מום זה ועי' בתשובת מרן זצ"ל בחתם סופר חיו"ד סי' ש"ב ומה שפלפל בלשון רש"י בביצה דף כ"ז ע"ב גבי האי גברא דאייתי בוכרא דפירש"י דכהן נחשד על הבכור משום הטיפול ודייק מרן זצ"ל למה לא פירש משום דירוויח עי"ז דיהי' מותר לו ואיכא ריווח בשר ולהנ"ל א"ש כיון דהבשר אסור מה"ת א"כ שוב לא נחשד אלא משום הטיפול: