מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ראה · מצוה תס
ל"ת רס"ט
מל"ת שלא לעזוב שנאה מהמסית שנאמר ולא תשמע אליו, הלאו הזה קשה להכניסו בפשטא דקרא ובספרי אמרו הואיל וכתיב עזוב תעזוב עמו יכול אף זה ת"ל ולא תשמע אלי' נראה דכונתו כחמור שונאיך רובץ דעזוב תעזוב עמו דרשי' בגמרא פסחים דהיינו ברשע שראה בו דבר עבירה ביחודותו ואינו יכול להעיד עליו ומותר לשנוא וכ' הרמב"ם סוף הלכות רוצח דאע"פ דמותר לשנוא צותה התורה לפרוק ולטעון שלא יבוא לידי סכנה והתורה חסה על נפשות ישראל אפי' רשעים כל זמן שמאמינים בעיקרי הדת וע"ז קמ"ל קרא לא די שלא תאהוב לו אלא אפי אם יש לחוש שיבוא לידי סכנה כגון בטעינה ופריקה אפ"ה כאן שהוא מסית ופוקר לא תשמע אליו שתעזור לו בטעונה ולא תחוש להניח השנאה בשביל חשש סכנה וא"ש:
אלא דקשה דהרי דרשו בסנהדרין ס"א ע"ב ממקרא הזה דמשונה חיוב המוסת משאר עע"ז דשאר עע"ז אינו חייב עד שיעבוד וזה המוסת חייב אם קיבל לעבוד ויליף לה מקרא דלא תאבה ולא תשמע הא אבה ושמע חייב המוסת וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מע"ז דין ה' ואיך נוכל למילף מיני' תרתי, דלכאורה נראה דדרשות אלו פליגי דאי דרשי' ללאו על המוסת בענינים הנ"ל איך נוכל ללמוד דאם אבה ושמע להסתה דחייב וצ"ע. והרמב"ן במנין המצות ל"ת כ"ח כ' דאינו נמנה מטעם זה לל"ת ובחומש ברמב"ן משמע דאפי' מפרשינן כן בא הכתוב להזהיר ע"ז דע"ז לא נאמר עדיין לאו בע"ז והסיפרי דדרש מיני' דרשות אחרת היינו מסמיכות דלהוי דומי' דלא תחמול ואינך דקאי עלי' ותרתי שמעת מיני' ולפי"ז יש ליישב הרמב"ם וא"ש ודוק: