אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת ראה › מצוה תנב

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת ראה · מצוה תנב

מצוה תנא

מ"ע ק"צ

מ"ע לשחוט בהמה חיה ועוף אם ירצה לאכול מבשרם שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ועיי' בתוס' שבועות כ"ד ע"א בתוס' שם פלוגתא בזה אם יש מ"ע לשחוט ולהריצב"א הקרא הוא רק בא להורות תיקון להוציא מידי אמ"ה אבל לא שיש איסור שאינו זבוח ולי נראה ראי' דהוי מ"ע ואיסור שאינו זבוח דהרי החמש הלכות שחיטה הם הלמ"ס ובלעדם לא ידענו איך ומה נשחט כמו שנאמר כאשר צויתיך בע"פ וא"כ כיון דעכ"ח צריך הקרא לסמוך על הלמ"ס קרא ל"ל כדפריך פ"ק דמ"ק דף ד' גבי תוס' שביעית כיון דאית לן הילכתא ל"ל קרא וה"נ קשה כן ועכ"ח דקרא בא לגלות עשה ומה שהעיר המעיי"ח על לשון החינוך שכ' לגר אשר בשעריך בא ללמד על נט"ל וקשיא הא דפסחים כ"ד כבר ישבתי זה בחידושי חולין דף קי"ד ע"ב יעי"ש:

והנה בחולין דף י"ז רצה ר"ע ללמוד מכאן דבמדבר לא הי' צריכי לשחוט אלא הותר להם בשר נחירה ונחירתו הי' שחיטת ועתה ניתן להם המצוה לשחוט דוקא כראוי עפ"י הלמ"ס וחמש הלכות שחיטה ואם לא שחט כראוי קיי"ל דהוי נבילה ובאמת לכאורה קשיא מנ"ל דאהדרי' לאיסור נבילה דלמא הוי רק מ"ע לשחוט כראוי ואם לא שחט כראוי ואכל עבר על הלאו הבא מכלל עשה זו אבל איסור לאו דנבילה מנ"ל ואפ"ה שמעי' לר"ה עצמו דהודה בחולין ל"ב לר' ישבב דנפסל בשחיטה נבילה ואפי' לפמ"ש התוס' בביצה י"ב ד"ה השוחט דהיכא דלא נשמע היתר כי אם מכאן אמרי' הדרא לאיסורא קמא ולכאורה קשיא כיון דלכאורה נראה דמהלמ"ס ידעו זה מעיקרא דבשר נחירה מותר וא"כ עכשיו שבא לאסור נימא רק דאסור מלאו דבא מכלל עשה ומנ"ל דהנותר אית בי' משום נבילה ונראה דרש"י בחולין י"ז בא ליישב זה דשם כתב רש"י בד"ה הותר להם בשר נחירה ומהאי קרא נפקא וכו' ונראה לכאורה דכיוון ליישב קושי' הנ"ל דהפסוק בא ללמדינו זה דעתה צריך שחיטה מה דהי' סגי מעיקרא בנחירה וא"כ משמע דשקולין הם כמו מעיקרא אם לא ניחר הוי נבילה הה"ד השתא אם לא שחט כראוי ולפי"ז נראה דהקרא לא בא ללמד לאו הבא מכלל עשה איסור שאינו זבוח אלא ללמד דמעיקרא הי' נחירה המפקיע מאיסור נבילה והשתא כי ירחק דווקא שחיטה מפקיע וזה כדעת הריצב"א בתוס' שבועות הנ"ל בד"ה האוכל וכו' וכן כתב התוס' התם דאי לא שחט כדקיימא קיימא וא"כ לפי"ז נראה דקרא דוזבחת מבקרך לא אתי' לעשה כלל אמנם הרמב"ם בפ"א משחיטה כתב הקרא לעשה ובסוף פ"ד כתב דבמדבר לא נצטוו על השחיטה והותר להם בשר נחירה והיינו כמ"ש התוס' בשבועות מעיקרא דהקרא בא לעשה לשחוט ולפי"ז עמדה קושי' הנ"ל מנ"ל דפסול בשחיטה אית בי' משום נבילה וצ"ל דכך נאמרה הלכה:

והנה הרב הגאון מו"ה ר' יהודה אסאד זצ"ל הקשה לי במכתב דמאי קמבעי לי' לר"ע בחולין י"ז אי אברי בשר נחירה שהעלו ישראל עמהן למדבר אי שרי' או אסורי ומאי קמבעי לי' מ"ש מצרעת וזיבה דדרשי' כי יהי' למעט צרעת לפני הדיבור כדאיתא במס' נגעים רפ"ז וגבי זיבה בהוריות י"א למעט זיבה דלפני הדיבור מכלל דבעלמא גם הנעשה לפני הדיבור נאסר. ולי לא קשה דודאי נגע וזיבה גם קודם הדיבור הי' נקרא נגע וזיבה אלא שמעיקרא לא הי' טמא ועכשיו שנתחדשה הלכה דנגע וזיבה טמא מסברא אי אמרי' כל שם נגע וזיבה טמא ואיצטרך מיעוט למענו לפני הדיבור אבל כאן בהמה שמתה אית בה איסור נבילה ומחיים אית בה איסור אמ"ה וע"י נחירה במדבר פרח איסור אמ"ה ופקע איסור נבילה וכיון שכבר נפקע אי אפשר שיחול עליו איסור נבילה ואדרבה קשה להסביר מהיכא תיתא דיאסור לאחר שבאו למדבר למ"ד דאין כאן איסור שאינו זבוח ומכאן אפשר ראי' לשיטת הרמב"ם ותוס' שבועות הנ"ל דאיכא איסור שאינו זבוח וזה נתחדש השתא וא"כ איכ"ל כיון דגם במדבר מה שהונחר לא הי' זבוח אלא הי' איסור באינו זבוח והשתא שנאסר אינו זבוח גם זה נאסר כמו התם בנגע לולי קרא או דלמא התם שייך בי' שם נגע על מעיקרא כמו על השתא אבל זביחה הא לא שייך עתה זביחה ומעיקרא הי' השחיטה כמו זביחה דנחירתן זה שחיטתן וא"כ כיון שכבר נזבח בדבר שהי' אז נקרא זביחה נהי דהשתא לא מקרי זביחה מ"מ בדבר שכבר נזבח בדבר שהי' נקרא זביחה אי אפשר שיקרא עתה אינו זבוח ולא דמי' זה לנגע וזיבה אפי' אי אמרי' שנתחדש עתה איסור שאינו זבוח ל"ק קושי' הנ"ל מנגע וזה גופא קמבעי' לי' ולפמ"ש הנוב"י מה"ת חי"ד סי' ס"ד דדוקא דומי' דנחירה דדין שחיטה כבר נאמר קודם ביאתן לא"י ובשעה עצמו שנחירה הי' מותר להם נאמר לאסור נחירה מביאת א"י ואילך ואפ"ה במדבר הותר ושייך שפיר לומר הואיל ואישתרי אבל אם מיד משעת הדיבור ואילך נאסר לא שייך הואיל ואשתרי עיי"ש וא"כ ל"ק קושי' הנ"ל מיהו בלא"ה יש נמי ליישב דהרי בנזיר נ"ד ע"א יליף מבקבר לרבות קבר שלפני הדיבור ולפי' הריב"א שם היינו קודם שנאמר אותה פרשה א"כ משמע בהיפך דמסברא יש לומר דקודם הדיבור אינו בכלל איסור לולי דגלי קרא:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה