מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ראה · ומצוה תמא
ל"ת רנ"ג
מ"ע קפ"ח
מל"ת שלא להעלות דבר מקרבנות חוץ לעזרה שנאמר רק השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה:
ומ"ע להקריב כל הקרבנות בבית המקדש שנאמר במקום אשר יבחר ה' שם תעלה עולותיך:
הנה מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל חלק יו"ד סי' שי"ח הקשה וז"ל ונוראות נפלאתי על הרמב"ם בס' המצות ל"ת סי' נו"ן שכתב וצריך שתדעהו מי שהקריב קדשים בזה"ז חוץ לעזרה חייב כרת ובביאור אמרו דהמעלה בחוץ בזה"ז ר"י אמר חייב וכן הלכה כי הוא ראוי ליקרב והשורש האמיתי אצלנו מקריבין אעפ"י שאין בית עכ"ל ושוב בסי' צ"ז כתב וכל מי שיטיל מום בקדשים לוקה ובתנאי שיהי' בזמן שבהמ"ק קיים דחזי לקרבן וכו' יעי"ש. ונראה לענ"ד ליישב דהנה בע"ז דף י"ג ע"ב אמר רבא מטיל מום בבכור בזה"ז הוי כמטיל מום בבעל מום ולפי פי' הרא"ש אינו אסור אלא מדרבנן ומרן הגאון זצ"ל בח"ס חיו"ד סי' ש"ו הקשה דאיך החליט דבזה"ז גרע דלא לגופי' ולא לדמי חזי בין בבכור בין בשאר קדשים הא בערובין מ"ג חיישי' באומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא חיישי' שמא אם היום בקולו תשמעו ועוד הא קי"יל מקריבין אעפ"י שאין בית ונהי דבכור או מעשר לא מתאכל מ"מ אם ישתדלו אצל המלכות לבנות מזבח הי' אפשר לכל הפחות להקריב קרבנות ציבור דדוחה טומאה עיי"ש מה שכתב בזה:
ולענ"ד הא אמרי' בזבחים נ"ט ע"א ובתוס' שם בד"ה עד שלא נבנה וגו' דלמ"ד בעל חיים נדחים ואפי' דיחוי מעיקרא הוי דיחוי היכא דאינו בידו וא"כ אפי' בן דוד בא מ"מ הוי נדחה וכן אם תולה ברשות המלכות כיון דזה אינו בידו ומחוסר מעשה א"כ הוי דיחוי ורבא בזבחים דף ע"ג שאמר שם השתא דאמר רבנן לא לקריב אפי' יקריבו פסול משום דב"ח נדחין ולכן רבא לשיטתי' שפיר קאמר בע"ז י"ג דהמטיל מום בבכור בזה"ז אינו אלא כמטיל בבעל מום וגרע מיני' אבל הרמב"ם לשיטתי' דס"ל דב"ח אינם נדחים ודיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי א"כ שפיר יש לחוש מהרה יבנה בהמ"ק ויהי' ראוי ולכך פסק הרמב"ם דלא כרבא אלא דאסור ואינו לוקה. ועפי"ז נראה לי ליישב עוד הא דפסק בפי"ט דמעשה קרבנות דהמקריב בזה"ז בחוץ חייב ולענין בכור בפ"א מאימורי מזבח פסק דמטיל מום בזה"ז פטור ונלע"ד ליישב עפ"י מ"ש הפלתי בסיף סי' ק"י דב' עיתים יש לביאת משיח בעתו ואחישנה ואי אמרי' דנזיר ביום שראוי לבן דוד לבוא הוא בכל עת אפי' בשבת למ"ד אין תחומין למעלה מיו"ד דהרי בקץ אחישנה היינו היום אם בקולו תשמעו א"צ שיקדם ביאת אלי' וראוי לבוא בכל עת ואני ביארתי בקונטרס לסוגי' דיש תחומין למעלה מיו"ד באריכות ושם בארתי דקץ של עתו הוא ספק קבוע דהרי מיועד עת אחת שיבוא והוי ספק קבוע עיי"ש:
והנה לענין שחוטי חוץ ילפי' מאל פתח אוהל מועד לא הביאו דבעינן שיהי' ראוי לפתח אוהל מועד כיון דחז"ל אמרו דבעי' ראוי וכבר כתבתי בשם הפלתי דביאת בן דוד ראוי לבוא בכל יום ע"י קץ אחישנה ומקרי ראוי לפתח אוהל מועד ולכך חייבין עליו ולדעת הראב"ד הנ"ל אע"ג דס"ל דלא קדשה השתא מ"מ אי בן דוד בא לדידן דב"ח אינם נדחים הוא בר הקרבה ר"ל ראוי לפתח אוהל מועד דמיד שב"ד בא יתקדשו המקומות ממילא ודוקא ר"י לשיטתי' דס"ל בעלי חיים נדחין הוכרחו לומר טעמו משום דס"ל קדשה לעתיד לבוא וגם עתה יכול להקריב אבל לדידן חייב אפי' למ"ד לא קדשה השתא מ"מ ראוי לפתח אוהל מועד אם ישראל יחזרו בתשובה ויהי' היום אם בקולו תשמעו אבל לענין בכור וקדשים לענין הטלת מום לא סגי אם הי' ראוי אלא בעי' שיהי' אפשרות להיות בר הקרבה בפועל וזה הוי ספק אם בן דוד בא כך זמן שיהי' זה הקרבן ראוי להקרבה שלא יהי' זקן או חולה ובעל מום ומיושב שפיר הרמב"ם הנ"ל. וגוף הדבר דבשחיטת חוץ תלי' בראוי משא"כ בבכור נראה כיון דפשטות הקרא דאל פתח אוהל מועד מיירי בבשר תאוה שבאמת אינו יכול להקריב במשכן אפ"ה אסרה לן התורה בשר תאוה משום דאפשר להקדיש וע"כ תלי' כאן בראוי משא"כ בבכור דלא שייך כך ע"כ לא תלי' בראוי ודוק: