מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת פינחס · מצוה תט
מ"ע ק"ע
מ"ע לתת ללוים ערים לשבת בא"י שנאמר ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת. והם שש ערי מקלט ועליהם עוד מ"ב עיר ומגרש לכל עיר ועיר לדעת רש"י וסייעתי' אלפי' אמה שמהם אלף אמה הסמוכי' לעיר יהי' פנוי' לבהמתם ולחיותם ואלף אמה החיצוני' לשדות וכרמי' וכן איתא מפורש בעירובין דף ל"ו ע"ב והרמב"ם פי"ג משמיטה כ' דהמגרש שלשת אלפים אלף סמוך לעיר מקום פנוי ואלפי' שדות וכרמי' וכבר הקשה בכ"מ ובהגהות שם מנ"ל לרמב"ם לפרש דברי ראברי"ה בסוטה באופן אחר. ממה שנאמר בהדי' בעירובין דף נ"י ע"ב ויותר קשה לי דבירושלמי בסוטה שם מפרש דברי מתני' כמו בעירובין נ"ו. ונראה לי בעזה"י שיש להרמב"ם ראי' לדבריו דהרי אמרו בנדרים דף נ"ו ע"ב דלענין נדר עיבורי' של עיר כעיר מקרי דויהי יהושע ביריחו ותחום העיר אינו כעיר משום דכתיב ומדותם מחוץ לעיר אלפי' וקשה דזה א"ש לר"מ בעירובין נ"ז דסובר דלעולם ניתנין קרפוף לעיר ויליף לה מדכתיב העיר וחוצה שתתן לה חוצה דהיינו קרפף של שבעים אמה וע"ז קאי אידך דמדותם מחוץ העיר דהיינו מעיקרא יתנו החוצה השייך לקיר העיר ומחוץ ההוא ימדוד אלפי' לכל פאת ויתן ממנו אלף שנאמר במקרא הראשון ליתן למקום פנוי לנוי העיר כמו הקרפף והשאר לשדות ולכרמי' אבל לחכמי' דלא דרשו כן דס"ל דאין נותנין קרפף לעיר יחידא וכ' הריטב"א בעירובין שם דהרבנן לא דרשו תן חוצה וא"כ צדרהו מונין מקיר העיר ממש ואפי' להירושלמי שהביא שם ס"ל לרבנן פעמי' מודדין מקיר דהיינו בעיר יחידא ופעמי' בב' עיירות נותנין חוצה וכיון שבעיר יחידא כמו בערי מקלט שהם ערים יחידות מודדין מקיר העיר אלפי' אמה שממנו יקחו אלף אמה למקום פנוי לפרש"י ואיך קרא לי' קרא ומדותם מחוץ לעיר הרי שבעים אמה ושיריי' ממנו שייך לעיר ונקרא על שם העיר ולא חוץ לעיר ובשלומא להרמב"ם דמפרש דהאי מדותם מחוץ לעיר היינו מלבד האלף אמה ולאחר שמדד האלף וא"כ לעולם מתחילין הנך אלפי' מחוץ לעיר כיון שהם לאחר שבעים אמה ושפיר ילפי' בנדרי' דתוך התחום מקרי חוץ לעיר אבל לפירש"י קשה ולכך נראה דזה דדחקו להרמב"ם וסובר דבאמת סוגי' דעירובין כ"ו דמפרש כפי' רש"י בחומש ס"ל כר"מ דלעולם נותנין קרפף לעיר והתחלת המדידה הי' לאחר עיבורה של עיר וא"כ שפיר מקרי מחוץ לעיר אבל הרמב"ם לשיטתי' דפסק בפכ"ח דשבת כרבנן דאין נותנין קרפף לעיר יחידא וא"כ עכ"ח האי ומדותם מחוץ לעיר אין הכוונה עם האלף הראשוני' אלא חוץ לאלף הראשוני' דאל"כ קשה איך קרא לי' חוץ לעיר כדלעיל כנלע"ד נכון ראי' להרמב"ם. והנה הרא"ש בעיר בין שם פסק באמת בר"מ ועיי' בהמ"מ פכ"ח משבת דראי' שלו מהא דנדרי' ולכאורה קשה א"כ ל"ל עוד קרא מקיר העיר לחוצה תן לה חוצה הא נוכל ללמוד זה מקרא דיריחו ועיי' בירושלמי בנדרי' דאיכא מ"ד דמקרא דיריחו אינו מוכרח דאיכ"ל אין מוקדם ומאוחר עי"ש וצ"ע ולכאורה ראי' מזה לשיטת הרמב"ם דלאו הא בהא תלי':
והנה לרמב"ן בחומש יש שיטה ג' דסובר נגד הגמרא דהאי מדותם אלפי' אמה היינו בהדי העיר עיי"ש ומשום דקשיא לי' דהוי לי' למכתב ומדותם מחוץ לעיר לפאת או אל פאת קדמה ולא את פאת וגו' ולענ"ד דעיקר קרא ללמד שגם הקרן זווית דהיינו פאת ימדוד ולכך כתיב את פאת ולא לפאת לערך כפי מה שמודדין מחוץ לעיר דהיינו נגד העיר בדרך הישר ולא באלכסון וממילא ישכור הזוית ת"ת אמה כמו שאמרו שם בעירובין ולכך באלף הראשונים דאין נותנין זווית כדאיתא בעירובין שם לכך פסק קרא הך אלף מאלפים. ובסוף פ"ק דמכות פליגי ר"מ ור"י דלר"מ ניתנו ערי לווים ללווים והישראלים שיירי בהם כח וזכות לעצמם אם יצטרכו להם ולגלות וכיוצא אבל ר"י סובר שניתן להם לחלוטין ואם יצטרכו ישראלים לאותו מקום צריכין הם לשלם שכר ודוק: