אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת פינחס › מצוה תו

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת פינחס · מצוה תו

מצוה תה

מ"ע קס"ח

מ"ע לשמוע קול שיפר באחד בתשרי שנאמר יום תרועה יהי' לכם, וקבלו חז"ל שצריך לתקוע ג"פ תקיעה תרועה תקיעה בשופר וברוב הימים הי' שינוי מנהגים יש עשו תרועה כמו שאנו עושים שברים ויש עשו כמו שאנו עושין תרועה כל מקום לפי מה שהוא דרך אצלם לעשות ייללא ושיעור שופר אמרי' דהוא טפח כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן וכ' הלבוש בסי' תקפ"ו דשיעור זה הוא רק מדרבנן ואינו הלמ"ס וכ' הפרמ"ג שם במג"א דמטעם זה אם אין לו שופר אחר אלא פחות מטפח אינו מעכב עיי"ש. ולענ"ד קשה א"כ למה אמרי' שם שופר של ע"ז ועי"ה לא יצא דכתותי מכתת שיעורי' הרי כ' הב"י הובא בטו"ז סי' שס"ג סק"ה בלחי דאשירה דכשר ולא אמרי' דמכתת שיעור הואיל והשיעור תלוי בטעם כדי שיוכל ליתן בו מידי והרי יוכל וא"כ ה"נ הרי ניכר שאינו תוקע לידו וצ"ע. ולדעת הרב האי גאון באמת יוצאין בין אם עושין כשברים ובין כמו תרועה אלא שהי' נראה שינוי ולכך תיקן ולדעת הרמב"ן במלחמות בימי ר' אבוהו הסתפקו אולי אין יוצאין אם עושין שינוי ההיא הייללא ממה שהוא באמת כונתו תרועה ולכך תיקן ר' אבוהו שיהי' תוקעין תשר"ת ותש"ת ותר"ת ג' פעמים:

והנה בריש פ"ד דראש השנה אמרו מתחילה דיליף מקרא דזכרון תרועה דבשבת אסור לתקוע עיי"ש ובטורי אבן שם תמה מכמה דוכתי בש"ס דמוכח דאין בתקיעה איסור מה"ת ולענ"ד בשבת דף ע"ג ע"ב איתא דמאן דמחתך עצים או שאר דברים במידה הוי מלאכה מחתך ועיי' באו"ח סי' תק"צ דתקיעה ושברים ותרועה כולם יש להם מידה ידוע וצריך לחתך הקול במידה ידוע וא"כ יש לומר דהוי תולדות מחתך והיינו בתקיעה דמצוה דקפיד אמידה ומחשבתי' משווי' לי' למלאכה משא"כ בתקיעת רשות ומיושבים בזה רוב הקושי' ולכך בירושלמי מסיק באמת כן ואפ"ה הי' תוקעין במקדש כיון דאין חיוב לתקוע בשבת של ר"ה והוי כרשות ואסור רק משום שבות ובמקדש לא גזרו וא"ש טובא:

והנה הטו"ז סי' תקצ"ו סק"ב האריך להתיר לתקוע אפי' שלא במקום מצוה ובח"צ סי' ל"ה הביא ראיות לאסור ובאמת לפמ"ש השאגת ארי' סי' ק"ג יש לדחות ראיות הח"צ דדוקא בר"ה סובר הטו"ז דמותר משום הואיל עיי"ש וכן הסכים הש"א מביצה י"ח דאמרי' הואיל ולפני טיבול שרי גם אח"כ שרי עיי"ש ולענ"ד מהא אין הכרע לטו"ז דגבי טיבול שאני דהי' מותר מעיקרא אפי' לרפואה לכך אמרי' דגם אח"כ היתר לרפואה אבל הכא מעיקרא הותר למצוה מכח זה אין לומר הואיל להתיר שלא במקום מצוה וגם ראי' שהביא מחולין פ"ד אין ראי' דספק לא תקע איכא חזקת חיוב והוי כודאי חייב ולא דמי לכוי ובזה יש ג"כ לדחות דברי דגול מרבבה סי' תקפ"ח במג"א סק"ד וגוף הדין של הטו"ז נראה דתלי' בפלוגתת הפוסקים הר"ן בשבת דף ג' סובר דרדיית הפת ותקיעה לא הוי שבות אלא עובדא דחול וא"כ בר"ה שרי וזה נראה דעת הר"ח בר"ה למ"ד ע"ב ד"ה רדיית וכו' אבל דעת התוס' בר"ה למ"ד ובחולין פ"ד וכן דעת הרמב"ם דהוי שבות ולפמ"ש למעלה מוכח כן מירושלמי:

ולפי האמור יש ליישב דברי התוס' בחולין דף פ"ד ע"ב בד"ה תקיעת שכ' דבספק אשה יהי' אסור ביו"ט לתקוע משום גזירת שמא יעבירנו והשאגת ארי' בסי' ק"ז תמה הרי כיון דמספק צריכין לתקוע הוי צורך קצת ומותר להוציא עבורם השופר ביו"ט ומה איסור יש אמנם להנ"ל יש ליישב דאכתי יש לחוש דיוציא עבורם לעשות שברים או תרועה דהוי ס"ס ספק אשה ואת"ל איש דילמא יצא בשברים או תרועה וא"ל א"כ גם חשש שמא יעבירנו ביו"ט הוי ס"ס ספק איש ומותר להעביר עבורו ואת"ל אשה שמא אין יו"ט היום דכבר כתבנו דעפ"י הרוב מה"ת יו"ט ראשון הוא יו"ט ובלא"ה הרי ר' יוסי שם מיירי עכ"ח אפי' במקום הוועד דהרי קאמר דשופר דאין ודאי דוחה שבת וקשה מאי ודאי איכא ועכ"ח דמיירי במקום הוועד וכ"כ המעיי"ח וא"ש הנ"ל:

והנה הר"ן ר"פ לולב וערבה כ' לפרש דברי הריף רפ"ק דמגילה דלכך חששו לשמא יעבירנו בשופר אע"ג דהוי מה"ת מ"ע הואיל ואינם בקיאין בקביעא דירחא ואפי' במקום הוועד רוב פעמים לא ידעו ביום ראש השנה עד סוף היום אם יבואו עדים עיי"ש והמעיי"ח הקשה מתענית דף י"ד דפריך שופרות בשבת מי איכא אע"ג דהוי מ"ע ושם לא שייך דלא בקיאי בקביעא דירחא עיי"ש וקושי' זו לענ"ד יש ליישב לדעת הרי"ף דהנה המג"א בסי' תקפ"ח הנ"ל הביא להקשות בשם מהר"ם פאדווא דלמה לא אמרו דאסור לתקוע משום שמא יתקן כלי שיר ותי' דא"כ גם ביו"ט לתסר וע"ז הקשה המג"א לפי דעת הר"ן אליבא דרי"ף הנ"ל דלא גזרו אלא היכא דהוי ספק וכדלעיל א"כ לענין שבת דהוי ספק ליגזר משום שמא יתקן כלי שיר משא"כ יו"ט דהוי ממ"נ והוי כוודאי לכך לא גזרו עיי"ש ולי נראה דיש לכוון בדברי מהרמ"פ עפ"י מה דקיי"ל באו"ח סי' רס"ד דאע"ג דאסור ללמוד בליל שבת לאור הנר מ"מ משנת פרק במה מדליקין מותר דזה עצמו מדכר לי' וכיוצא בזה ס"ל לר"י בפסחים דף י"א הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו ומיכל קאכיל מיני' וא"כ ה"נ בשלומא גזירת שמא יעבירנו דיו"ט מותר להעביר ד' אמות חיישי' שמא ישכח דשבת הוא אע"ג דע"י תקיעת שופר יזכר דיו"ט הוא מ"מ לא יזכיר זה אותו הוא אבל על שמא יתקן כלי שיר דיו"ט נמי אסור לתקן כלי שיר לא חיישי' דישכח דיו"ט היא דהרי השופר עצמו מדכירו דיו"ט ולשמא יטעה ויסבור דלצורך מצוה מותר לתקן כלי שיר לא חיישי' דמהיכא תיתא יטעה בזה וכן מוכח מתי' התוס' שם שכ' דשמא יוציאנו לרה"ר לא חיישי' דהמחיצות יזכרינו ועכ"ח דלא חיישי' לאומר מותר. וכל זה שייך בתקיעת שופר דר"ה אבל בתקיעת שופר בשעת צרה דיש לחוש דישכח דהיום אסור לתקן כלי שיר יש לחוש גם לשמא יתקן כלי שיר ואיכא ב' חששות איכ"ל אפי' הוי מ"ע וודאי חיישי' אמנם לפי"ז עכ"ח הרמב"ם לא ס"ל כתי' הר"ן אליבא דהרי"ף הנ"ל דהרמב"ם פ"ב משופר נראה דסובר דגם בראש השנה יש בתקיעה ב' חששות:

הרמב"ם בפ"ב משופר דין וי"ו כ' יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין שופר בכל מקום אעפ"י שהתקיעה הוא משום שבות ואי הדין הוא שתוקעין יבוא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו וכו' ויבוא לידי איסור סקילה וכו' והקשה הלח"מ על מ"ש הרמב"ם שראוי שעשה של תורה ידחה שבות הרי לעיל בפ"א משופר דין ד' פסק אפי' בדבר שהוא משום שבות אין מחללין דיו"ט עשה ול"ת עיי"ש ותי' הלח"מ בתי' בתרא דהתם אינו בעידנא וכיוצא בזה תי' בתי' הב' הואיל ואפשר מעיו"ט ודבריו תמוהי' שהרי הרמב"ם לא נתן טעם זה משום דאינו בעידנא אלא משום דיו"ט עשה ול"ת וא"כ אפי' הוא בעידנא אינו יכול לדחות וצ"ע עליו. ונלע"ד ליישב דהרי באמת הקשה הר"ן שם בדף ל"ב דראוי דעשה דאורייתא ידחה עשה ול"ת דרבנן ותי' כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ותו הקשה דלמה לא קאמר הש"ס הטעם משום דאינו בעידנא ולענ"ד איכ"ל דקושי' חדא מתורצת בירך חברתה דנהי דמצות תקיעות שופר לא קיי' בשעת פיקוח הגל או עשיית השופר מ"מ מצוה דרבנן מקיים דבוודאי כמו שעשו חז"ל סייג לתורה ואסרו דברי' שאפשר שיביאו אותו לידי עבירה וסמכו דבריהם על ושמרתם את המצות או ושמרתם את משמרתי שיעשו משמרת לתורה בכלל זה בוודאי מצוה לעשות השתדלות שיביא אותו לקיים מ"ע דכשם שצריך למנוע דברי' המביאי' לידי עבירה מקרא דושמרתם ה"נ יש למילף מאותו קרא דצריך לעשות דברי' המביאין למצוה וא"כ מיושב היטב קושי' הר"ן דלא הו"מ למימר דאינו בעידנא דנהי דמ"ע דאורייתא דתקיעת שופר לא קיים אז מ"מ קיים אז מצוה לכל הפחות מדרבנן להשתדל לעשות דברי' המביאי' לקיי' המ"ע ואפי' אם לבסוף לא בא קיום מ"ע לידו מ"מ קיום מצוה זו להשתדל לקיים מצוה עשה ואכתי קשיא דמ"ע זו דרבנן ידחה הל"ת דזה הוי בעידנא וע"ז שפיר משני דיו"ט עשה ול"ת ולכך מצוה זו מדרבנן לפקח על השופר לא יוכל לדחות שבות דרבנן דהוי עשה ול"ת מיהו כל זה דרבנן נגד דרבנן אבל נגד מ"ע דאורייתא ליכא למימר הכי נהי דמצינו דהעמידו חז"ל דבריהם אפי' נגד מ"ע דכרת היינו היכא דפירשו שאני אלא דע"ז א"ש התי' דאינו בעידנא וכ"ז א"ש גבי מפקחין אבל גבי שבות דתקיעה דהוי בעידנא שפיר כ' הרמב"ם דראוי שידחה והוכרחו לומר דהוי ב' חששות:

ויש עוד מצוה בסדר הזה שמסופק הרמב"ן בסוף השגותיו אם יש למנות למ"ע דהיינו שמלך בצאתו למלחמה שישאל באו"ת שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים ומג"א החליט דיש למנותו והמעיי"ח כ' שמשמע מדה"י ב' כ' דיהושפט לא שאל באו"ת ומלך כשר הי':

לפ' מטות

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה