אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת נשא › מצוה שעט

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת נשא · מצוה שעט

מצוה שעח

מ"ע קמ"ח להרמב"ם

מ"ע שהכהנים יברכו את ישראל שנאמר כה תברכו את בנ"י אמור להם וכו' ודעת הטור בסי' קכ"ח דאע"ג דאמרו לשנים קורא הש"ץ כהנים חבל לא לאחד משום דכתי' אמר להם לשון רבים אפ"ה גם באחד עובר בעשה דלשון רבים קאי על אהרן ובניו והקשה הב"י הא ילפי' מאמר להם דלשנים דוקא קורא כהנים ולא לאחד וא"כ משמע דלא קאי אאהרן ובניו. ולענ"ד דהנה איתא בתענית כ"ו מקרא דבו בחר ה' לשרתו ולברך בשמו דאיתקש ברכת כהנים לשירות והנה שירות הוא מצות עבודה אינו מצוה על כל אחד בפ"ע אלא על הכלל כהנים ולכך חלקו לכהנים למשמורות ולבתי אבות וכן לענין אכילת קדשים ואכלו אותם אשר כופר בהם אמרו ביומא נ"ט הצנועין מושכין את ידיהם והגרגרים חוטפים עיי"ש בתוס' ישנים ועכ"פ כך הו"א שגם לענין ברכת המצוה על הכלל שיברכו לישראל וא"כ אם אין כאן אלא אחד פשיטא שהוא מחויב ולכן אין צריכים לקרוא אותו והיינו דקאמר הטור דהמצוה על אהרן ובניו קאי ר"ל על הכלל וכו' כצ"ל. אבל כשיש כאן טפי הו"א דאינו עובר על עשה כיון דאפשר להתקיים ע"י אחר בפרט אם מושך עצמו מצד עניוות או שאר מעלה כעין הצנועין מושכין את ידיהם ע"ז דרשי' מיתורא דקרא אמור להם דלשנים קירא כהנים וכיון שקוראים אותם כולם חייבים וכולם עוברים אם אינם עולים וממילא מחוייבים הם ליטול ידיהם קודם ולעקור רגליהם ברצה כמו שצריך להכין פסח ומצה כדי שלא יעברו על עשה ולא קשה לענ"ד קו' הר"ן במגילה פרק הי' קורא עומד דאיך עובר אם קוראין אותם כיון שלא עקר רגליו ברצה וכי מי שלא הכין לו פסח לא עובר כנלענ"ד לדעת הטור דהקריאה הוא כדאי לחייב כל אחד ואחד כדלעיל:

אמנם דעת הר"פ המובא שם בטור וכן דעת התוס' במנחות מ"ד דכהן אחד נתמעט לגמרי מאמור להם ותוס' כתבו מדרבנן חייב ולכך אפי' באחד יכיל לברך. ולענ"ד נראה ראי' מהא דאמרי' בר"ה כ"ח ע"ב בכהן אי בעי מברך ואי בעי לא מברך משמע דאין חיוב עליו וס"ל דהיינו משום דמיירי בכהן אחד ובכהן אחד אין חיוב. ומ"מ נראה מהתם דמצות ברכת כהנים כולל ב' ענינים אחד לברך את ישראל והב' לברך דוקא בג' ברכות ההם יברכך יאר ישא, וזה המצוה מקיים ג"כ כהן אחד שעולה לדוכן שהיא כעין מצות שחיטה שהוא רשות ואם עושה צריך לעשות דווקא על זה האופן ולכך אפי' בחד כהן דליכא חיוב מצוה מ"מ איכא בי' משום כל תוסיף כדאי' בר"ה שם דמשמע דמיירי בחד כהן ולכך ג"כ יוכל לברך ואפשר עוד דכשם שאמרו נשים סומכות רשות מ"מ קצת מצוה איכא ויכולין לברך הה"ד בכהן אחד לדעת הר"פ ולכך יכולין לברך. מיהו זה רק לדעת הרמ"א באו"ח סי' תקפ"ט. ומעיי' חכמה מביא ראי' לר"פ מהא דתנן בברכות פרק אין עומדין דאם אין שם כהן אלא הש"ג ויש לחוש לטירוף דלא ישא כפיו ואי הוי מ"ע לא הי' ראוי' לבטל משום חשש טירוף עיי"ש. ולענ"ד לכ"ע כיון שהוא עוסק בתפלה והעוסק במצוה פטור ממצוה לא מבעי' לדעת הרמב"ם ריש ה' תפלה דהתפילה היא מ"ע אלא אפי' לדעת הרמב"ן וסייעתי' דאינו מ"ע מ"מ מודה דאם הוא מתפלל לבורא ב"ה וב"ש ומשבחו מצוה קעביד ופטור ממצוה אחרת בשעת עוסקו במצוה ההוא דהרי עוסק במצוה פטור ממצוה ילפי' מבולכתך בדרך דווקא בדרך דידי' אבל כל שעושה שום מצוה פטור:

ולפמ"ש לעיל דלדעת הטור איכ"ל בכהן אחד חייב לישא כפיו אפי' אין קורין אותו מיושב ג"כ במה שעמד במעעי"ח על דברי ירושלמי דנזיר פכ"ג דקמבעי' לי' אי רשאי כהן יחיד לישא כפיו והקשה איך משכחת לה כיון דלא קרא לי' אין כאן מצוה ולהנ"ל שפיר יש מצוה באחד אפי' לא קראו, ועוד יש לומר טעם של הטור דס"ל דאם קורין לחד כהן עובר בעשה אלא שלכתחלה אין קורין, אפשר טעמו דיליף מגז"ש מהא דוישא אהרן את ידיו אל העם דהוי ביחיד ועיי' בסוטה ל"ה דיליף נמי מהתם והא דאין קורין לכהן אחד ס"ל דברכת כהנים לא מצד מעלות עצמיי אלא מצד מעלות שבטו ולכך צריך לקרוא כהנים דהיינו לכלל הכהנים וזה כוונת הטור דאמור להם על אהרן ובניו קאי אבל העשה גם על היחיד הוא אלא שאי אפשר לו לקרותו דאי יקרא אותו בשם כהנים הוא מבזה אותו כאלו אינו ראוי ואנן מחוייבין לכבדו ואם קורא אותו בלשון יחיד כהן משמע שמצד עצמו הוא ברכתו וחיובו ולכך ליחיד אינו קורא וממילא לפי הסברא ו כשאינו קורא ליחיד אין לו עליו מ"ע לברך:

ומה שאמר הירושלמי והביאו התוס' בסוטה שם דרשאי כהן לטמאות כדי לישא כפיו ויש לכאורה ראי' לפי' הראשון דבחד אפי' בלי קריאה איכא מ"ע מיהו אין ראי' דאיכ"ל דירושלמי ס"ל כמ"ש השיבולי לקט הובא במג"א סי' תמ"ו דעשה דרבים דוחה ל"ת אפי' אינו בעידנא ולמ"ד בכהן אחד ליכא מצוה מיירי באיתא שם כהן אחד לצרף עמו או מיירי בב':

והנה תוס' פ' כל כתבי כתבו לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן וכבר תמהו על זה מהא דאמרי' בכתובות דף כ"ד ע"ב דעובר בעשה דאמור אל אהרן ואל בניו כה תברכו וכבר הקשה כן בש"ע רסי' קכ"ח ועיי"ש במג"א סק"א. ולענ"ד למ"ד מצות צריכות כוונה ואם עשה בלא כוונה לא יצא והוי כאילו לא עשה א"כ חל מצוה על הכהנים לברך את ישראל ולעשות דווקא בכוונה ואם לא כוונו לקיים המצוה לא עשו המצוה ואיסור לזר ילפי' לאי הבא מכלל עשה כהנים נצטוו אבל לישראל אסור וא"כ אין יכולין לדייק אלא דוגמא שיש בכהן מצוה אסור לזר וא"כ אם אינו מכווין לשם מצוה למ"ד מצות צריכות כוונה אינו נאסר לזר וזה כוונת התוס' בפ' כל כתבי ששם קאי לר' יוסי דס"ל בפסחים קי"ד ובר"ה כ"ט דמצות צריכות כוונה וממילא בעלי' בלי כוונה אין כאן איסור אבל בכתובות דף כ"ד מיירי בעלי' לשם מצות דוכן בכה"ג בוודאי שפיר קאמר ר' יוסי דעובר בעשה כנלע"ד:

ומה שהקשה על התוס' סוטה דכ' דנשיאת כפים מיושב אפי' בדיעבד פסול דאיתקש לעבודה והקשה הא מסקי' במס' תענית דאסמכתא בעלמא הוא עיי"ש שתי' תירוץ יפה מאוד מיהו לענ"ד בלא"ה כיון דבחד קרא דפ' עקב כתיב לעמוד לשרת ולברך וגו' גילה קרא דרק לענין עמידה איתקש כמו דאמרי' בבכורות דף י"ב ע"ב לענין היקש פטר חמור לבכור אדם מדכתיב אך פדה תפדה אמרי' רק לפדי' אתקש ולא לדבר אחר:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה