מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת נשא · מצוה שעד
ל"ת רכ"ט
מל"ת שלא יגלח הנזיר שערו שנאמר כל ימי הזירו לה' תער לא יעבור על ראשו. ודרשו מזה חכז"ל דגם במספרים או תלש חייב ולא נקט תער אלא דבעינן כעין תער דהיינו מעיקרו והרמב"ם בפ"ה מנזירות כ' שאם הניח משער כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו לוקה מוכח מלשון זה דאם הניח פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו הוי כעין תער וחייב וכן כ' הלח"מ ובאמת תמהני דהרי בפ"ב מה' אישות דין ט"ז מבואר דיש שיעור למטה ממנו ובנדה דף נ"ב פליגי תנאי לענין שתי שערות דבן ובת ועיי' שם בה' אישות במל"מ ולפי מה שהביא שם המל"מ בשם המעדני מלך יש ב' שיעורים בענין לכוף ראשו לעיקרו אחד לכוף בזוג שהוא קטן ואחד לכוף ע"י צפרנים וזה יותר גדול וכיון שקיי"ל בכולן לחומרא או מצד ספק כמ"ש המ"ל שם ובפ"ב מטומאה צרעת ולכך כ' הרמב"ם כל שיש בו כדי לכוף לעיקרו אפי' שיעור קטן אינו לוקה ומרן הגאון בעל חס"ז צ"ל חא"ח סי' קנ"ד כ' דהא קיי"ל ככולי לחומרא לאו מכח ספק אלא כך נאמרה הלכה וכ"ז אפשר לומד לפי פי' המעדני מלך אבל לפי מה דמסיק המ"ל שם דג' שיעורים יש ולפי מה דאמרי' בכל מקום כעין תער דהיינו בגלוח מעיקרו והתורה קראה לה השחתה נראה דהיינו שיעור אחד עם עד כדי לכוף לעיקרו וצ"ע:
ואפשר לישב דהרי הרמב"ם כ' ריש ה' נזירות דנזיר שגילח דמלבד הלאווין הנאמרים בו עובר משום בל יחל ונלע"ד דהיכא דהניח פחות מכדי לכוף ראשו כ' התוס' דנהי דלא קצצה מעיקרה ואינו עובר בלאו דתער לא יעבור מ"מ עובר בעשה דקדוש יהי' והלח"מ שם דין י"א כ' דמדברי הרמב"ם נראה דלא ס"ל כן. ולענ"ד דגם הרמב"ם סובר כן מכח כ"ש מהא דפסק בהעביר על ראשו סם דבטל מ"ע כ"ש כאן ועוד נראה לי דהיכא דבטל מ"ע ממילא עבר על בל יחל נהי דעל לאו דתער לא יעבור אינו עובר אבל על בל יחל דברו הרי עבר דהרי בכלל נדרו הי' שיהי' קדוש גדל פרע וא"כ איכ"ל כוונת הרמב"ם דאם גילח מעיקרו עובר בלאו דתער לא יעבור ולשון הרמב"ם שכ' שם אחד המגלח אחד המתגלח ומשמע דגם המתגלח לוקה וזה קשה הא כ' הרמב"ם בפי"ב מע"ז דהניקף אם לא סייע בהדי' אינו לוקה משום דאין בו מעשה אלא"כ סייע בהדי וצ"ל דגם כאן מיירי במסייע ואם הניח כדי לכוף אינו לוקה כלל דאפי' עשה ולאו דלא יחל לית בי' וממילא מובן דאם גילח והניח פחות מכדי לכוף עובר בעשה ואיכא מלקות משום בל יחל:
ועפי"ז הי' אפשר ליישב לשון החינוך שכ' במצוה שע"ג שאם העביר סם על ראשו לוקה אחת וכו' ובהגהו' מי"פ כ' דהוא ט"ס ולהנ"ל הי' אפשר ליישב דהכוונה דלוקה אחת משום בל יחל כיון דביטל מ"ע וכמ"ש הרמב"ם מיהו האמת דנראה דט"ס הוא ואיכ"ל אפי' לסברתי שם בהעביר סם הוי רק גרמא לבטל מ"ע ולא לקי. ועיי' בתוי"ט ריש מס' שבת שהביא מכמה מקומות ברמב"ם דלוקה קאי על מכות מרדות וא"כ אפשר דכוונת הרמב"ם היכא דנשאר בכדי לכוף אפי' מכות מרדות לא מחייב ועדיין צריך טעם למה אם הניח כדי לכוף אינו עובר בעשה דגדל פרע וצ"ל דווקא אם נשאר פחות דלא מקרי שער ועיי' נוב"י אבל נשאר שער יכול להשלים ולתקן: