מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת נשא · ומצוה שעז
ל"ת ר"ל רל"א
מל"ת שלא יכנס נזיר לאהל המת שנאמר על כל נפשות מת לא יבוא:
ומל"ת שלא יטמא למת אפי' לקרובים שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא. ואינו חייב שתים אלא א"כ באו הטומאה והביאה לאוהל בפעם אחת וכ' הרמב"ם בפ"ו מנזירות דין ט"ו דאם נכנס נזיר בבית שיש בו מת משידה תיבה ומגדל ופרעו אחרים עליו את המעזיבה אעפ"י ששהו שם אינו לוקה והראב"ד ז"ל השיג שם דאם שהא בכדי השתחוי' אין ספק דלוקה רק אם לא שהא קמבעי לי' אי בחוץ בעי שהי' ותי' הכ"מ דהרמב"ם מפרש האיבעי' אי בחוץ מועיל שהי' דהיינו אפי' שהא שמא אינו חייב והקשה הלח"מ א"כ למה פסק שם בפ"ו דין ח' בנזיר בבית הקברות ושהא אם חייב מלקות וכן הקשה עליו מהא דפסק שם בפ"ה דין י"ט בנכנס בשוגג לבית הקברות ושהא שם בהתראה לוקה ולדעת הכ"מ הא זה האיבעי' וכן פסק שם בפ"ה דין כ' בנזיר בבית הקברות דלוקה אף משום בל תאחר:
ולענ"ד דעת הרמב"ם כמ"ש המ"ל בפ"ג מביאת מקדש דין כ"א דכל שתחילת עשייתו בא ע"י מעשה איסור מקרי גם השהי' מעשה ולכך אמרי' במכות דף כ' דלרב אשי כל ששהא בכלאים כדי לפשוט וללבוש חייב מלקות על השהי' אלא דהמ"ל מספקא לי' שם אם המעשה הי' באיסור אלא ששגג ואח"כ הזיד ושהא אם מקרי ג"כ כמעשה ונראה דמדברי הרמב"ם הנ"ל מוכח דגם בכה"ג מקרי מעשה וחייב על השהי' ומה שהקשה המ"ל שם מנדר בבית הקברות נראה דהתם משום דבדיבורו מתעבד מעשה שהרי עשה איסור בנדרו נזירות בבית הקברות ואם התרו בו אז לא תחזור הא חשיב כמעשה ואע"ג שהרמב"ם רפ"א מתמורה לא כ' דתמורה מקרי לאו שיש בו מעשה וכמו שהקשה עליו הכ"מ שם דהוי לי' למימר דהוי מעשה הואיל ובדיבורו מתעבד מעשה כבר תירץ יפה בשאגת ארי' סימן ע"ח דהרמב"ם לשיטתו בציבור לא הועיל דיבורו ואפ"ה לוקה וא"כ עפי"ז דברי הרמב"ם נכונים בפ"ו דין ט' מנזירות דפסק אפי' שהא לאחר שפרעו עליו שידה שנכנס בה כיון שבהתחלה לא עשה שום מעשה איסור אפי' בשוגג השהי' לא מקרי מעשה וקיי"ל דלאו שאב"מ אין לוקין ולכך פסק דאין לוקין והש"ס דקמבעי' לי' בענין שהי' למלקות היינו למ"ד לאו שאב"מ לוקין וכ"ז בנכנס בשידה ואחר פרע עלי באונס אבל בפ"ה דין י"ט דנכנס באיסור בשוגג חשוב מעשה ולוקין ומה שפסק בפ"ו מנזירות דין ח' וכן בפ"ה דין כ' בנזיר בבית הקברות היינו משום דבדיבורו מתעבד מעשה חשוב ג"כ מעשה ולוקין כנלע"ד:
אלא לכאורה לפמ"ש הרשב"א בשביעות י"ז דעל שהי' אי אפשר ללקות דחשוב התראת ספק למ"ד ל"ש התראה נהי דהכ"מ בפ"ג מאבל כ' דהרמב"ם לטעמי' ס"ל בפ"ז מסנהדרין דהתראת ספק שמה התראה אמנם לפי מה שכ' מרן זצ"ל בעח"ס בחי"ד סי' ט' בסופו לפי מה שכ' הרמב"ם בה' שבועות דדוקא בעבר בלאו מפורש ופי' שם דהיינו דוקא בכבר עבר על הלאו אלא שאפשר לתקנו בכה"ג דוקא ס"ל דהתראת ספק שמה התראה וא"כ כאן דאכתי לא עבר להרמב"ם לא שמה התראה מספק עמדה הקושי' איך לוקה הא הוי התראת ספק ואין לומר דצמצם להתרות סמוך לזמן שיעבור בשהייתו דבריטב"א שם כ' דהיינו למ"ד אפשר לצמצם והרמב"ם פסק בפ"ט מרוצח דאפי' בידי אדם אי אפשר לצמצם וצ"ע:
והא דחייב על השהי' אע"ג שכבר הוא טמא כבר הקשו התוס' בשבועות י"ז ותי' כיון דאפשר לפרוש חשוב מוסיף על הטומאה ולדעת הראב"ד בפ"ה מנזירות דין י"ז דפסק כרבה דאפי' הי' פרוש ושוב טימא עצמו פטור נראה דכ"ש אם הי' רק אפשר לו לפרוש דפטור וא"כ לא שייך איבעי' דרבא ועכ"ח דהם ס"ל כר' יוסף כיון דגם רבא ור"א הכי ס"ל וצ"ל דס"ל לראב"ד כפי' ר"ת בתוס' שבועות דף י"ז ד"ה נזיר שמפרש דמיירי בהוסיף יום אחד עיי"ש ועכ"פ הרמב"ם מפרש כפשטא ומוכח כר"י. אמנם המעיי' חכמה הקשה על הראב"ד כיון שבהוסיף יום אחד מבואר דלכ"ע חייב איך כ' הראב"ד קולא על הכהנים בזה"ז עיי"ש. ונראה לי כיון דליכא בזה"ז אפר פרה אינו מוסיף יום מיהו אפשר משום מהרה יבנה בית המקדש יש לומר דאסור עיי' בח"ס חיו"ד סי' ש"ו ונראה מזה כמ"ש הדגול מרבבה סי' שע"ב דהראב"ד לא אמר אלא דאין לוקין וא"כ א"ש דהוי התראת ספק וא"ש: