מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תרה
ל"ת שס"ב
מל"ת שלא לשכוח מעשה עמלק שנאמר לא תשכח בלב שאסור לשכוח איבתו ושנאתו ממנו הנה לכאורה משמע כמ"ש לעיל דס"ת בעי' וכן כ' הפרמ"ג בסי' קמ"ג דבפ' זכור דהוי מה"ת צריך ס"ת כשירה ואם נמצא מוטעת צריך להוציא אחרת א"כ ג"כ פשיטא לי דבעי' ס"ת כשרה ונראה דמוכח כן במגילה י"ח דיליף מגילה דאסור בע"פ מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר ויליף זכירה זכירה ומנה דזכור בעי' בספר אמנם הרמב"ן בחומש פ' כי תצא כ' דמסתפק לי' בכונת מ"ע זו אם נימא שמצוה לקרוא פ' עמלק בציבור ונמצינו למדין מה"ת בשני' זכור וגו' והנכון וכו' שנספר לבנינו אחרינו דומי' דזכירת מרים היא המצוה אמנם בס' החינוך מצות תר"ג כ' ג"כ דמקרא זה אנו למדין לקרות בציבור והרמב"ם במנין המצות מצוה קפ"ט כ' שנצטוינו לזכור מה שעשה וגי' ונעורר הנפשות במאמרי' להלחם בו ומזה כבין למה עיקר המצוה בציבור כיון דהזכירה תכלית הוא המחיי' והמלחמה עם עמלק וכשם שמצות המלחמה עיקרו על הציבור כמ"ש תה"ד וברמב"ם סוף מנין עשה לכך גם הזכירה עיקר מצוה בציבור לא קיים המצוה אם לא קרא בציבור ולכך נסמכו ב' המצות בקרא מצות זכירה ומצות מחיי' להורות כשם שמחיי' עיקרו שייך בציבור שהם כח בידם למחות הה"ד הזכירה ומ"מ גם ביחיד נמי המצוה אם לא הי' אפשר בציבור וכמ"ש הרמב"ן ובזה מיושב דברי הרא"ש שכ' בברכות פ"ג שאכלו דפ' זכור בעי' עשרה:
ב) והנה מצוה זו אנו מחוייבין לקרות בציבור פעם אחת בשנה והטעם אמרי' בפרק אלו מציאות דאבידה משתכחת בי"ב חודש וכן על המת נגזר גזירה שבתוך י"ב חודש ישתכח וכאן צותה לנו התוה"ק שלא תשכח ובודאי צריכים לזכור פעם אחת בכל שנה ושנה, ופעם אחת שאל הרב מו"ה משה מעיר חדש שאח"כ נסע לאה"ק שבשנת העיבור יהי' יותר מי"ב חודש, והשיב מרן זצ"ל בעח"ס שהיא באמת מתכווין לצאת בפ' תצא על תנאי. וכך ראוי לנו לעשות: