מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תרא
ל"ת ש"ס
ומל"ת שלא לחוס על הרודף שנאמר לא תחוס עינך והנה קיי"ל דאם יכול להציל את הנרדף אם יחתוך אחד מאבריו של הרודף אינו רשאי להמיתו והמ"ל בסוף ה' חובל ומזיק פ"ח דין יו"ד הביא בשם הריב"ש דהנרדף עצמו יוכל להרגו אפי' ביכול להציל באחד מאבריו א"כ אכתי קשי' דקים לי' בדרבה מיני' ויש ליישב עפ"י דברי תוס' בכתובות דף למ"ד ע"א בד"ה רב אשי שכ' בשם הריב"א דממון לזה ונפשות לזה חייב מיהו רודף חייב לכ"ע ולכך פטור וא"כ א"ש כיון דביכול להציל באחד מאבריו רק לדידי' הוא בר מיתה וא"כ כאן בסנהדרין דף ע"ד שהקנס לאביה וחייב מיתה הוא לה לכך א"ש דחייב:
ב) והנה המ"ל בפכ"ד מה' שבת דין זי"ן מספקא לי' אי בעריות דניתן להצילה בנפשו אי גם בשבת כן ולכאורה קשה מהיכא תיתי דכל מצוה שדוחה שבת בעי' קרא מיהו יש לומר דהרי ברוצח כ' המ"ל דפשיטא לי' דניתן להצילו אפי' בשבת כמו כל פ"נ דדוחה שבת וכדדרש נמי בסנהדרין דף ע"ב ע"ב דאין לו דמים ואפי' בשבת וא"כ כיון דילפי' מקרא דעריות דומה לכאשר יקים איש על רעהו וכו' ואתקש לרציחה א"כ אין היקש למחצה ולגמרי איתקש דאפי' בשבת ואדרבה קשיא מאי מספקא לי' למ"ל מיהו אפשר דתלי' זה בפלוגתא דדון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרא דפליגי תנאי בכמה דוכתי ועיי' בחולין ק"כ ע"ב ולפי"ז אין ראי' מהרי"ף סוף אלו עוברין עיי"ש דאיכ"ל דאזיל למ"ד דון מינה ומינה ואין ראי' לדינא ושם בסנהדרין דף ע"ג ע"ב בתוס' ד"ה חד למעוטי ע"ז וכו' וא"ת וכו' ואיך יחלל שבת כדי שחבירו לא יחלל שבת וכו' והנה תוס' כ' דלא חשיב מקלקל ולעיל דף ל"ה ע"א ד"ה אין כתבו דלא הוי מקלקל משום דלהוי לי' כפרה ועיי' מ"ש שם להקשות מיהו כאן עדיף שמתקנו דלא ימות חייב שיחלל שבת ולכאורה הוי לי' לתוס' ג"כ לומר הטעם למה לא חשבי' כה"ג למלאכה שא"צ לגופה דלמה יגרע זה מהורג נחש כדי שלא תזיק לו ובפרט לרש"י בשבת צ"ד דמפרש כל מידי דברצונו לא באה לו חשיב מלאכה שא"צ לגופא מיהו זה ל"ק דכבר כ' התוס' בשבת ק"ה ע"ב ד"ה הא ובשאר דוכתי דהיכא דקעביד מצוה בודאי מקרי צריכא לגופא והה"ד הכא אבל מתקן כ' התוס' שם בדף ק"ו דמשום מצוה לחודא לא חשיב תיקון הוכרחו לומר דמתקן גברא:
ג) אמנם בגוף קושי' תוס' דאיך יחלל שבת כדי שלא יחללו שבת לא אדע וכי לא משכחת לה להרגו ולא יחלל שבת ע"י שניים שעשו מלאכה למ"ד בשבת דף צ"ג דאפי' בזה יכול וזה יכול שניהם פטורין או ע"י גוי או בין השמשות לפמ"ש הר"ן בביצה ריש פ' המביא דלהרמב"ם דסובר ספק דאוריי' מה"ת לקולא בפ"ט מה' טומאת מת ובסוף ה' כלאי' והוי ספק בה"ש של ע"ש הוא מותר מה"ת א"כ משכחת לה ברודף לחלל תחילתו יום השבת וניתן להצילו להרגו בבה"ש וכיוצא לכך איצטרך קרא למעוטי וא"ש: