מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקצה
ל"ת שנ"ז
מל"ת שלא להוסיף על ל"ט מלקות שנאמר פן יוסיף ופן הוא ל"ת. והנה הרמב"ם פ"י מה' סנהדרין ה' א' נראה מדבריו דס"ל מה"ת באמת מחוייבים ללקות מ' אלא שרבנן אמרו למעט אחת כדמשמע לישנא ואתא רבנן ובצרו לי' חדא דהרבנן בעצמם בצרו לי' מיני' והכ"מ שם מסתפק כיון דהרמב"ם סובר דכל דבר שאינו מפורש באורייתא נקרא רק מדרבנן ואפשר שגם זה שאין לוקין רק ל"ט הוא מדאורייתא רק כיון שאינו מפורש נקרא מדרבנן אבל הלח"מ אמר דהוא רק מדרבנן. ובס' ערוך לנר כתב לפי"ז אם הכוהו ארבעים ומת תחת ידו פטור מגלות, ועוד מסתפק שם בספק אם הלקוהו פחות אי חייב וגם מסופק שם באמדוהו לקבל כ' דאין לוקין אלא י"ח שאין עומדין אלא במכות הראוית להשתלש ואם הוסיף לו אחד ולקה י"ט ומת אי גולה על ידו או לא אי נימא כיון שאמדוהו לקבל י"ט לא מקרי מוסיף על האומדן ואינו גולה או לא עיי"ש. ולענ"ד צ"ע וודאי בכה"ג חייב דהנה בשבועות דף י"ח אמרי' אם פרסה אשתו נדה תחתי' חייבים כקרבן. אע"ג דהם אונסים שלא הי' בשעת ווסתה אבל כיון דרבנן אמרו שצריך לפרוש מאשתו סמוך לווסתה והוא לא פרש לא מקרי אונס וכן כתב הצל"ח ליישב שיטת הטור שפסק דאם מצא חמץ בתוך פסח עובר בכל יראה אע"ג דהוא אונס מ"מ כיון דרבנן אמרו הבודק צריך שיבטל ואיהו לא בטיל לא מקרי אונס, וממילא ה"נ כיון דרבנן אמרו דאין לוקין אלא ל"ט משום דחשו לחיות האדם והוא לקה אותו מ"מ בוודאי כה"ג חייב גלות וצע"ג. ולכך נראה לענ"ד פשוט אפי' כדעת הרמב"ם שמה"ת הוא חייב מ"ם אלא רבנן בצרו חדא ואפי' אם נימא דמת חייב גלות מ"מ איכא נ"מ אם התרו בו שלא יוסיף להכות מל"ט אז מחייב מלקות הלוקה ע"ז אמר הרמב"ם דמלקות אינו חייב הלוקה אע"ג דהתרו בו וא"ש:
ב) והנה לפמש"כ לעיל דהטעם דרבנן דבצרו לי' הוא משום דחשו לחיות האדם אפשר לומר דזה הוא הטעם מה דאיתא סוף יומא וספ"ק דכתובות דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב והטעם כנ"ל משום דהתורה צותה להכותו ארבעים רק רבנן חשו ואמרו דאינו לוקה רק ל"ט ושפיר הוכיחו דאין הולכין בפיקוח נפש אחה"ר: