מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקפח
מ"ע רל"ו
מ"ע ליתן שכר שכיר ביומו שנאמר ביומו תתן שכרו. והנה הרמב"ם במנין המצות כ' שזו המ"ע מחוייב בכל שכיר יום בגוי בין בישראל וזה דבר תימה ואינו לפי סוגיות הש"ס ב"מ קי"א ע"ב ממעט גוי ונהי דהתם ממעטי' לי' מלא תעשוק מאחיך וגו' וא"כ אפשר דעשה איכא מ"מ ממילא כיון דעשה ביומו תתן שכרו קאי על מאי דכתיבא ברישא דקרא ושם ממועט גוי בודאי גם עשה ליכא דסיפא דקרא ארישא דקרא קאי ובחיבור הגדול של הרמב"ם בפי"א משכירות לא כ' אלא גר תושב עוברים בו משום ביומו תתן שכרו ומזה נראה שודאי ט"ס הוא במנין המצות וצ"ל בין בגר תושב. אמנם בחינוך סי' ר"ל כ' ומה שאמרו בגר תושב מפורש במשנה וגו' וכ' הרמב"ם דהה"ד לבן נח ובחיבור לא כ' הרמב"ם כן ועכ"ח שכונתם על דברי הרמב"ם במנין המצות הנ"ל וסובר נהי דממעטי' גוי לא ממעטי' רק מלאו כשם שגזל גוי לית בי' לאו אלא איסור עשה לדעת הרמב"ם ה"כ לענין שכר שכיר בגוי לית בי' לאו אבל מעשה דביומו שכרו אינו ממועט דאדעתא דהכא עביד אצלו שיתן לו מיד שכרו ואם אינו נותן לו הוי כאלו לוקח משכיר שלא מדעתו והוי לי' כגזל באיסור עשה כנלענ"ד בכונת החיכוך ואפשר שכונת החינוך דנהי דבזה"ז אין מקבלין גר תושב מ"מ אם גוי אחד מעצמו קיבל עליו זי"ן מצות דינו כגר תושב לענין זה וכמ"ש הכ"מ ספ"י מע"ז לענין ישיבת א"י וזה שקרא לי' ב"ב: