מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקעח
ל"ת שמ"ו
ומל"ת על הפועל שלא יקח בידו ממה שעשה ולא יקח יותר מאכילתו ויתן לאחרים שנאמר ואל כליך לא תתן:
ומה שהקשה ע"ז מהש"ס בפ' השוכר את פועלים דף פ"ז ע"ב עי' בש"מ שם מה שהביא בשם הרמב"ן. והנה המצוה שהתורה נתנה רשות לפועל לאכול ממה שהוא עושה ודוקא במה שהוא עושה במחובר דוקא בשעה שהיא גמר מלאכה ובתלוש אם עושה אינו רשאי לאכול אלא עד שעת גמר מלאכה אבל כיון שנגמר מלאכתו אסור לאכול ועי' חלוקי דינים ברמב"ם ובש"ע:
ודרשו חז"ל ואכלת ולא מוצץ ובמנחת חינוך העיר דהא בעלמא אמרי' שתי' היא כאכילה ולפמש"כ במק"א דאיכ"ל הא דשתי' בכלל אכילה הוא כר' אבו' דלדידי' כ"מ שנאמר לא תאכל כל הנאה בכלל ומכ"ש בשתי' דאין לך הנאה גדולה מזו וכבר כתבו התוס' בסוגי' דחזקי' ור' אבוהו דכל היכא דכתיב אוכל אז גם ר' אבו' מודה וה"נ כתיב ואכלת ודרשי' שפיר מיני דוקא אכילה ולא מוצץ. ועוד נראה לפמ"ש הר"ן בפ' בהמה המקשה בדם שליל דקיי"ל דאסור וקשה הא דרשי' כל בבהמה תאכלו וא"כ הי' צריך לומר דגם הדם מותר ותי' הר"ן בחי' דהרי היתר שליל הוא חידוש ולא מפרשי' הקרא אלא במידי דאכילה ממש דאין לך בו אלא מה שפרט לך דמותר ואע"ג דהנאה גמי בכלל אפ"ה לא אמרי' דדם יהי' מותר וממילא ה"נ אע"ג דהתירה התורה לפועל לאכול הוא חידוש ואין לך בי אלא חידושו ואינו מותר רק אכילה אבל מוצץ אסור כסברת החי' הר"ן הנ"ל, ולפי הנ"ל דדרשי' ואכלת פרט למוצצן דמציצה הוי כשתיה נמצא לפי זה הוי הדין אם אחד אכל ענבים ומוצץ מהם והקליפה נשאר אז צריך לשער ברביעית דהוא כמו ג' זתים:
ב) והנה במצוה זו העיר המנחת חינוך בכמה עניני' אחד איך אמרו חז"ל דאם קצץ בעל הבית עמו ע"מ שלא יאכל דמהני והקשה הא ר"ש ס"ל מתנה על מה שכתוב בתורה אפי' בדבר שבממון תנאו בטל ולענ"ד דכאן הוי ע"ד מה שכתבו התוס' בכתובות דף נ"ו ע"ב בד"ה הרי זה מקודשת כו' דאפי' אי אמרי' דמתנה ע"מ שכתוב בתורה בטל אפ"ה אם רצה למחול בודאי יכול ממילא ה"כ אם הפועל אמר שימחול לו בודאי מהני ואדרבה הקשה לי הרב הצדיק מו"ה יעקב שלום ז"ל סופר והא ר"מ לשיטתי' דס"ל דאין אדם מוציא דבריו לבטלה והי' לנו לומר דאם אמר לה ע"מ שאין לי עליך שאר כסות ועונה בודאי קאמר שימחול לה ואני אמרתי דר"מ לשיטתי' דסובר דלא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן ואמאי הא בודאי מוכח דאם לא יעשה כן לא יתן לו כך א"ו דס"ל אפי' היכא דמוכח אומדנא דקאמר כן אפ"ה לא אמר ר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ממילא ה"כ בודאי מדבריו יש לנו לומר דהוא קאמר שימחול לה אבל א"א לומר כן דלא אמרי' תברא דבריו דקאמר שימחול לה וא"ש, וטעמא הוא משום דתנאי דיבטל מעשה צריך להיות תנאי גמור וא"ש כאן:
ג) והנה המצוה זו הוא דוקא בכרם ישראל שלאמר כי תבא בכרם ריעך ופריך בגמ' אי אמרי' גזל גוי מותר ל"ל קרא למעט ריעך ותי' למעוטי הקדש דאפי' באכילה אסור בהקדש ולהרמב"ם קשה דפסק גזל גוי אסור וא"כ איצטרך ריעך למעט גוי וא"כ מנ"ל לרמב"ם למעט הקדש ואני אמרתי דמשמעות הקרא משמע תרוויי' כמו שכתב התוס' בפסחים דף ה' ע"ב דדרשו לך למעוטי נכרי וגבוה:
ד) והנה בלאו הנאמר ואל כליך לא תתן פלפל ג"כ במנחת חינוך אי אמרי' אם נתן לתוך כליו אי עבר על תרי לאוין על איסור גזל ולאו דלא תתן אל כליך וברמב"ם משמע דעובר רק על לאו אחד ואמר הוא הסברא דתוס' כתבו בעלמא בחולין בזרוע בשילה בתזבח ולא גיזה אמרי' הדרי' לאיסורא קמי' ממילא ה"נ הרי השי"ת היתר כאן האיסור גזל דתורה נתנה לו רשות לאכול ממילא ה"כ אינו עובר אלא על לאו אחד ואני אמרתי דזה תלי' בפלוגתא דאביי ורבא בע"ז דף ס"ח אי אמרי' דהיכא דחידשה תורה אי אמרי' אין לך בו אלא חדושו אי נימא כיון דהתירה התורה ומוציא מן הכלל ממילא לכל הדברי' הוציאו מן הכלל וה"נ חידוש הוא כמש"כ לעיל: