מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקנד
ל"ת שכ"ט
ומל"ת שלא יגרשנה כל ימיו שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו:
והנה בנוב"י מה"ת חאו"ח סי' צ"א הקשה דלמה נקנו בברייתא במכות ט"ו אונס שגירש הו"ל למינקט מוציא שם רע דג"כ הדין כן ואפשר לומר דלרבותא נקט דל"מ מוציא שם רע דלא בעי' כלל קרא דלו תהי' לאשה דכבר הוא אשתו כדפריך לקמן עכ"ח הכונה דלו תהי' לאשה כל ימיו שאם גירשה יחזירנה א"כ פשיטא דהוי ניתק משא"כ באונס דאצטרך דאיכ"ל דלו תהי' לאשה אצטרך לגופא דיקחנה הוי שפיר לתשק"ע. ובאמת גוף הקו' דהקשה גמ' דלמה לו תהי' במש"ר הא קיי"ל ביו"ד ססי' א' ובכמה דוכתי דמי שאמר שדבר זה אסור שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ובפרמ"ג שם האריך אם דין זה מה"ת אפי' היכא דאיכא עדים דמכחשן אותו וא"כ אדרבה הרי במש"ר שהוציא שם עלי' שזנתה בעודה ארוסה ושהיא אסורה עליו ונהי שאבותי' מביאין עדי' ופורסי' השמלה לומר ששקר דיבר מ"מ נימא דשוי' נפשי' חתיכה דאיסורא אפי' נימא דחוזר מדבריו כש"כ בנותן אמתלא שנאמן מ"מ רבותא היא וצ"ע ובפרט לר' יודא דס"ל בכתובות דף מ"ו דמש"ר מיירי דוקא בשכר עדי' ועשה מעשה ונגד מעשה יש כמה גוני דלא מהני אמתלא איצטרך קרא לאשמעי' דמותרת לו ואינו מוכרח כלל דלא תהי' לאשה הוא מ"ע וממילא הי' צריך לחזור ר"י מדבריו שאמר בלתשק"ע דלוקה ולכך הביאו רק ברייתא דאונס כנ"ל דמקרא דמוציא שם רע הו"א דבאמת לו תהי' לאשה לא הוי עשה אלא היתר דלא נימא שוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא:
ועפ"י הקדמה הנ"ל נ"ל ג"כ ליישב קושיות התוס' כתובות מ"ו דהקשו על רש"י שפי' דלאו דמש"ר הוא משים לא תלך רכיל בעמך והקשה התוס' א"כ ל"ל קרא ויסרו אותו למלקות תיפוק לי' מידי דהוי ככל ל"ת שבתורה ועפ"י הנ"ל הוא רבותא דהו"א דזה לא מקרי מש"ר דהוא צריך לומר דבר זה וא"כ לא הוי בכלל לא תלך רכיל אם הוא אמת לכך אצטרך ויסרו: