אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת כי תצא › מצוה תקמה

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת כי תצא · מצוה תקמה

מצוה תקמד

מ"ע רכ"ב

ומ"ע שישלח את האם ויקח את הבני' שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבני' תקח לך:

ובגוף המצוה יש פלוגתא בין חו"י ושאר מפורשי' דלחו"י דמספקא בסי' ס"ז דמצות שלוח הקן הוא אם רוצה ליקח הבני' אין כאן מצוה ולבסוף מסיק דהמצוה הוא כך כו' דאל"כ איך אמרי' דמצות שלוח הקן לית בי' חסרון כיס הא משכחת לה אם צריך לילך לשוק אם יש חסרון כיס א"ו היא רק אם רוצה ושאר מפורשי' ס"ל דהוא מ"ע וחיוב. וגוף הדבר נראה דתלי' בפלוגתא שבין הראשוני' דהנה הכ"מ פי"ג משחיטה הקשה לקמן קמ"א ע"א דקאמר דשלוח הוי עשה ול"ת הא מעיקרא לא הוי רק ל"ת ולבסוף הוי רק עשה וע"ש בת"ח דאפ"ה פריך שפיר דאפי' בכה"ג אין חד עשה יוכל לדחות עכ"פ כולן סוברים דמעיקרא אין כאן עשה כלל לרבנן דשלח לאו מעיקרא משמע כ"ש כשאינו רוצה ליקח כלל דפטור וכן מוכח בדברי הרמב"ם פי"ג משחיטה דין ד' שכ' הואיל ומספקא הלכך לא יקח כו' וקשה ומאי בכך הרי עדיין הוא ספק אי עובר והוי לי' למימר הלכך ישלח אלא עכ"ח דלא כחו"י וכן מבואר בהדי' ברבינו בחיי בפ' כי תצא וכבר הבאתי דמלשון הרשב"א נמי מוכח כן וכבר הביאו דגם בר"ן בחי' בשמעתין לקמן דכ' דשלוח הקן אינה מצוה המוטלת עלי' ולכך לא דחי אפי' לאו גרידא מבואר דלא כחו"י ונהי דלא דמי' זה להא דאמרי' בכתובות מ"ם דהואיל ואי אמרה לא בעינא לא הוי עשה וכו' התם הכונה דהמצוה רק לטובתה ואפשר לה לומר אי אפשי ומצוה כי האי לא חשיב כלל אפי' לברך עלי' אבל מצוה כשלוח הקן נהי דאינה חייב ליטול אבל כשניטל חיוב הדבר לשלח האם שפיר הי' אפשר לברך אשר קדשנו דלקדושה ניתנה ולא להנאתינו לכך הוצרך הרשב"א בתשו' סי' י"ח לומר טעם אחר על הא דאין מברכין על מצוה זו ולעולם דהרשב"א סובר דלא כחו"י והוא הפשוט והא דאמרי' שם בחולין קל"ט ע"א אי דהגבהה כו' מעיקרא אחייב בשלוח כו' היינו משעת הגבהה דהיינו הלקיחה והא דלא מוקי לה הש"ס דעדיין לא בא לידו ואפ"ה אפשר לו להקדיש עפ"י מ"ש הרא"ש בנדרי' ל"ד ע"ב דאם הדבר תוך ד' אמות שלו והוא קודם לזכות בו ובידו לזכות יכול להקדיש אע"ג דעדיין לא זכה ונהי דד' אמות דרבנן ולקמן משמע דקאי על דין תורה מ"מ לאו מתורת ד' אמות קשיא לן אלא מתורת ידו דבידו לזכות דהכא אין בידו לזכות דאם יזכה חייב לשלח ותו כיון דאמירה לגבו' כמסירה להדיוט דמי א"כ זה הוא הלקיחה ואתחייב בשלוח אמנם מלשון רש"י לקמן קל"ט ע"א בד"ה איחייב לי' בשלוח כשמצאן כו' משמע כדעת חו"י וכן משמע לקמן קמ"א ע"א בד"ה הא לאו הכי כו' מיהו איכ"ל דמצא היינו דאתי' לידי' משמע כדאמרי' ריש ב"מ עכ"פ מלשון רש"י משמע דאפי' לרבנן דהוי לאו הנל"ע אפ"ה נתחייב בעשה מיד אלא דהוי ג"כ תיקון ללאו ולא קשה קו' הכ"מ הנ"ל בש"ס לקמן קמ"א ע"א ועיי' בחי' לחולין באריכות:

ב) בחולין דף קמ"א פריך עשה ול"ת הוא כו' כבר הבאתי לעיל מה דנתקשה הכ"מ בזה ושעכ"ח הכ"מ לא סובר כחו"י ולדעת חו"י לא קשי' קו' הכ"מ דהרי לדבריו לרבנן אע"ג דהוי ניתוק לעשה מ"מ מעיקרא נמי משמע ועי' בת"ח שיישב קו' הכ"מ ומלשון רש"י דסובר בזה כחו"י בד"ה הא לאו הכי כו' אמנם לקמן שם ע"ב בד"ה עד כמה משלחה אם עבר ונטלה כו' משמע דוקא אם עבר ונטלה יש מצות שלוח וכדעת הכ"מ ובאמת לדינא קיי"ל אנן ביו"ד סי' רצ"ב דהאי עד כמה משלחה אפי' בלא עבר ונטלה והלשון צ"ע בזה והנה תוס' בד"ה לא עבר כו' נראה דסוברין ג"כ כפי' הכ"מ ות"ח מהא דהקשו בשמעתין על דברי הריב"א וכ' דבשמעתין משמע דאפי' הל"ת אינה נדחית ולא ידעתי שום משמעות לזה בשמעתין ונראה דכונת התוס' כיון דהאי שלח לרבנן הוא רק לנתקו ולתקן הלאו וכיון דהעשה דוחה הלאו ממילא אין כאן עשה ולא דמי' זה לשאר ל"ת ועשה דשפיר איכ"ל כריב"א משא"כ בשמעתין דהעשה היא רק לנתק ולתקן ואם אין כאן לאו אין כאן עשה כנלענ"ד כונת קו' תוס' וממילא מוכח דתוס' סוברין כמ"ש הכ"מ והת"ח אמנם ריב"א אפשר ס"ל כחו"י הנ"ל וממילא דל"ק משמעתין:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה