מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקמג
ל"ת שכ"ב
ומל"ת שלא ילבש גבר שמלת אשה שנאמר ולא ילבש גבר שמלת אשה, האיסור הזה הוא לדעת הב"ח וט"ז וסייעתו אם עושה כדי לדמות אשה לאיש ואיש לאשה ואם אינו עושה כדי ליפות א"ע אלא שעושה מחמת סיבה אחרת כגון מחמת קור או גשם תלבש אשה כלי גבר או להיפך בכה"ג לית בי' איסור לאו דלא תלבש, ובס' יד הקטנה ראיתי שהאריך בזה ותמה על שיטה ההוא מה מועיל שאינו מתכוין בעלמא בדבר שאינו מתכוין מותר היינו שאינו מכוין כלל לאותו דבר כגון שגורר כסא וספסל וממילא נעשה החריץ, אבל אם רוצה לעשות אותו דבר רק שמתכוין לאיזה טעם אחר זה לא מקרי שאינו מתכוין ואסור וה"נ כיון שלבש איש בגדי אשה אע"ג שאינו מתכוין כדי ליפות וכדומה מ"מ הוא אסור וכי אם אדם אוכל טריפות לרפואה ואינו מתכוין להנות ממנו יהי' מותר, והמשל הזה אינו דומה לכאן דבמידי דאכילה קיי"ל דאפי' מתעסק חייב כגון מתעסק בחלבים ועריות. אבל גוף הקושי' קשה כנ"ל. אמנם נראה לי ליישב טעם והסברא ע"ד שכתב הרשב"א בשבת דף קל"ג דפריך שם על מה דאמרי' שם בשר ערלתו אפי' יש שם בהרת יקוץ משום דהוי דבר שאינו מתכוין, והקשה הרשב"א מאי דבר שאינו מתכוין שייך לכאן הוא אינו ומתכוין מ"מ נעשית הדבר והוי רק כמו דבר שאינו צריכא לגופא ובמלאכה שא"צ לגופא בשאר איסורין אמרי' דאסור חוץ משבת עכ"ל. ותי' הרשב"א שם מדכתיב השמר בנגע צרעת כו' כאשר יורוך הכהני' לטהרו ולטמאו משמע דעיקר הקפידא הוא במתכוין לטהר מה שהוא טמא ולכך אם אינו מתכוין לטהרו מקרי שפיר דבר שאינו מתכוין אע"ג דמכוין לחתוך וה"נ נראה כונת הקרא הזה דאמר לא יהי' כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ד' אלהיך כל עושה משמע אלה אם מכוין לעשות תועבה אז אסור אבל אם מתכוין מחמת איזה סיבה אחרת אז ודאי מותר מחמת שהוא דבר שאינו מתכוין דשם משמע מלשון עושה אלה שמתכוין לעשות עצמה לאיש או הוא לאשה וכעין שתי' הרשב"א עיי"ש: