מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תבא · מצוה תרי
ל"ת שס"ה
ומל"ת שלא להוציא מעשר שני או דמיו בשאר צרכים שאינן מאכילה ושתיה וסיכה שנאמר ולא נתתי ממנו למת. והרמב"ן בשורש ח' השיג ע"ז ואינו מונה זה ללאו שבא רק מכלל והסמ"ג מסופק אם יש זה למנותו ללאו או דנימא דמוכח מאכלת חטאת היום דמוכח דנאסר לאכול באכילותו נשמע שמזה שמע מפי השי"ת לאו לאנינות, ועל הלאו שלא לאכל מע"ש בטומאה דמונה הרמב"ם ללאו השיג ג"כ הרמב"ן בשורש ח' מהש"ס ביבמות דף ע"ג אזהרה לטומאת הגוף מלא יאכל מן הקדשים אשר יטהר ולטומאת עצמו מן לא תוכל לאכול בשעריך והמעיי"ח כ' דהמעיין ביבמות שם בתוס' ד"ה והיכן וכו' ובמהרש"א יראה דסוגי' חלוקות הן וכבר הקשה לעיל בסדר אמור למה אינו מונה הרמב"ן ל"ת זו כלל נהי דמכאן אינו נשמע מ"מ הא מבואר מקרא דלא יאכל עד אשר יטהר וגו' ל"ת ומ"מ הוי לי' למנות חדא והסמ"ג סובר בזה כרמב"ן. ועל הל"ת תר"י הרמב"ן בפי' על התורה ובשורש ח' השיג עליו עיי"ש ואינו מונה זה וגם הסמ"ג אינו מונה זה ומונה תחת זה שלא יאכל ערל עי"ש:
וגוף הקושי' ששתי סוגיות סותרות אהדדי דבפסחים כ"ד יליף מלא בערתי ממנו בטמא לאו בטומאה, וביבמות ע"ג יליף מלא תוכל לאכול בשעריך. ולענ"ד נראה ליישב דתרוויי' צריכים דהרי תוס' בשבת דף כ"ה הקשה דילפי' מן הקרא ואני נתתי לך משמרת תרומותי שלך תהי' להסיקה תחת תבשילך ומזה ילפי' דתרומה טמאה מותר בהנאה והקשה שם בתוס' דאפי' יהי' אסור בהנאה מ"מ יהי' מותר לבשל אצלו כמו דאיתא בפסחים כ"ב דאין שבח עצים בפת דהעצים הנשרף הוא כמאן דליתא ותי' שם התוס' דדבר מאכל חשוב בעין טפי בשעת היסק מעצים וזה גופא מנ"ל ואמרתי מלא בערתי ממנו בטמא שלא נהנתי ממנו אפי' ע"י שריפה ואמאי א"ו דע"י שריפה נמי אסור, וא"ש דצריכי תרוויי' דאם לא הוי כתיב רק לא בערתי ממנו בטמא הו"א דאינו אסור רק הנאה של כילוי כמ"ש המשנה למלך בפ"ב מתרומות, משא"כ הנאה שאינו של כילוי הו"א דאינו אסור קמ"ל לא תוכל לאכול משמע כל הנאה, ואי לא הוי כתיב רק לא תוכל לאכול הו"א דוקא הנאה ממש אבל שריפה הו"א דמותר ודלא כהתוס' קמ"ל הקרא דאסור כפי' תוס' הנ"ל, וממילא דבלאו זה משמע כל הנאות כמו אכילה ושאר הנאות והלאוים הנ"ל הוקשו להדדי ע"כ שפיר מונה הרמב"ם ג' לאוים הנ"ל לשלשה לאוים דכאן נמי לא כתיב לאו בפירוש אלא שלילה ואעפ"כ אסור ושפיר מונה לג' לאוים: