מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת חקת · מצוה שצט
מ"ע קס"א
מ"ע שיהי' המת טמא ומטמא שנאמר אדם כי ימות באוהל וכו' הרמב"ם מונה זה לע"ע והרמב"ן במ"ע צ"ו פליג עליו דאין זה מ"ע אלא דין מדיני תורה לידע מה הוא טמא המצוה עליו במקום אחר שאם הוא טמא לא יאכל קודש ולא יבוא למקדש ולדעתי הרמב"ם מונה זה למ"ע מצד שמתעורר לאדם על מהות גופו שאנוש אנוש הוא מלא תאות עלול לחטוא וזאת יעורר אותו להחשיב נפשו ונשמתו ולהרגיל גופו לטוב לעשות מצות עשה כדי לתקן גופו ולהרחיק עצמו מן נטיית היצר וגופו כנלע"ד. והנה המת מטמא בכל חלקיו וכדתנן בפ"ב דאהלות משנה וי"ו דכזית מת מטמא ומת כולו וכו' ובנזיר דף נו"ן ובחולין פ"ט ע"ב פריך כזית מן המת מטמא מת כולו לא כ"ש ומשני ר' יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין שאז לית בי' כזית בשר ותוס' שם הקשו דבנזיר נמי מקשי ומשני כדאמר ר' יוחנן משמע דר' יוחנן עצמו אמר זה על דבר אחר עיי"ש. ולענ"ד נראה ליישב בעזה"י דלכאורה קשה לי מאי פריך לפי מה שכ' המ"ל פי"ד דין כ"א מאבל דעל כזית מן המת אין מצות קבורה אלא א"כ יש ראשו ורובו דלא כתוי"ט בשבת פ"י מ"ה ותוס' ביבמות דף ק"ד ע"א כ' דדבר דטעון גניזה אין לך כתותי מכתת שעורא גדול מזה והוי כאילו לית בי' כזית משא"כ אם אין כאן רק כזית דלא בעי קבורה שפיר נשאר שיעור כזית וא"כ מאי פריך אע"ג דאית בי' כזית איצטרך לאשמעי' דבאמת כולו מטמא דהוי כאילו אין בו כזית ונהי דיש לומר דלענין טומאה גלי לן קרא דלא אמרי' כתותי מכתת כדאיתא ביבמות דף ק"ג ע"ב לענין טומאת נגעים דכתיב לשרוף את הבגד ונתץ את הבית מ"מ נהי דלפי האמת כן הוא מ"מ איצטרך המשנה לאשמעי' זאת:
ועיי' בפר"ח באע"ז סי' קכ"ד ואפשר כיון דבמת גם רקב טמא לא שייך לומר כתותי מכתת וכיון דכבר תנא בסיפא דרקב מטמא אמנם קשה לפימ"ש התוס' בנידה דף כ"ז ע"א ד"ה מ"ט דר"ש וכו' דבנפל שבשליא שאין בו כזית בשר אינו מטמא משום רקב וא"כ בנזיר דלבתר דמשני במת שאין בו כזית בשר פריך כיון דמטמא כזית כולו לא כל שכן דילמא כנ"ל דמכתת שיעורי' ולמה הוצרך לומר בנפל שלא נתקשרו אברי' בגידין אפי' הי' גידין כיון שלא הי' כזית בשר ואין חשיבות אלא מכח אבר שהוא כברייתו וכשנרקב אין לו חשיבות ואינו יכול לטמאות רק משום מת שלם כנראה מלשון התוס' בנידה הנ"ל דבכזית בשר תלי' ולכאורה הי' נראה דמכאן ראי' לדעת הפוסקי' המובאים בש"ע או"ח סי' תקכ"ו סעיף יו"ד דבנפל אין מצות קבורה ולא שייך לומר כתותי מכתת שיעורי' ולכך הוכרח ר"י לומר שלא נתקשרו בגידין דאל"כ קשיא כיון דאבר מטמא כ"ש מת כולו וא"ש:
אמנם המג"א שם בסק"כ הביא ראי' מדברי ר' יהודה בנדה דף נ"ז דס"ל דרק הכותי' דורשי' לעצמם דין הזה דכל שאין לו נחלה אין לו גבול מלשון זה מבואר דבאמת גם בנפל יש מצות קבורה עי"ש במג"א וא"כ שם בנזיר דף נו"ן דקאי אליבא דר"י עמדה קושי' הנ"ל ועכ"ח צ"ל כתוי"ט הנ"ל לכל הפחות למ"ד גם בנפל יש קבורה גם בכזית או פחות מכזית יש קבורה ואפשר דבאמת הו"מ לתרץ כן חדא מנייהו נקטו ועכ"פ לכך אמר כדאמר ר' יוחנן כיון דלר' יהודא הי' אפשר לשיטתי' לתרץ בענין אחר לכך קאמר דר' יוחנן תי' כן על המשנה יש לתרץ כן גם לר' יהודה:
והנה במת אמרי' דחרב הרי הוא כחלל ולדעת התוס' דווקא כלי מתכות ולהרמב"ם כלי הבגדי' וכלים בכלל אם נגעו במת הויין אבי אבות הטומאה ובדין הזה אמרתי ליישב קושי' המפרשים הובא במג"א סי' שי"א סקי"ו שם פסק בש"ע דמת המלובש בבגדיו א"צ ככר ותינוק לטלטלו בשבת והקשה השל"ה הא דהע"ה דמת בבגדיו דהרי אמרו בשבת דף למ"ד דנפחת דרגי' מתותי' ואפ"ה אמרי' שם דפסקו דבעינן ככר או תינוק לטלטלו עיי"ש ולענ"ד ליישב הרי אמרו בירושלמי הובא בתוס' חגיגה דף י"ז ע"א ד"ה אף עצרת דדוד המלך מת בעצרת עיי"ש אע"ג דתוס' הקשו על זה הירושלמי מ"מ בגופא דמעשה נראה דלא פליגי דאפשר דגם ש"ס דידן ס"ל דמת בעצרת שהי' בשבת דבזמן שקדשו עפ"י ראי' לא הי' חוששין על לא בד"ו פסח ועיי' רש"י סנהדרין י"ג ותוס' פסחי' נ"ח ע"ב ד"ה כאלו לא כ' כן ועיי' בס' נצח ישראל שם שתמה עליהם דבחדשי הקיץ מצינו שינויים ועיי"ש או שהי' שבת סמוך לעצרת שהי' חל ביום א' והרמב"ם פסק בפט"ז דין יו"ד מטומאת אוכלין דחייב אדם לזהר סמוך לרגל שלא יטמא הואיל וצריך ביו"ט קרבנות וראי' בעזרה ומה שאמרו ובנבלתם לא תגעו ברגל היינו בטומאת ערב דאסור דווקא ברגל משא"כ טומאת מת וא"כ פשוט דאסור ליגע או לטלטל אז בגדי המת אלא אם יש צורך ליגע במת להצילו מבזיון ולקברו דאז מת מצוה קודם וכדיליף בסוכה כ"ה מזה דעוסק במצוה פטור ממצוה שתבוא אח"כ מכיון דהבגד מצד עצמה אסור אז ליגע ולטלטל אותו לולי המת א"כ אי אפשר שיתיר הבגד לטלטל המת אדרבה הבגד תלי' במת ואם לא יהי' רשאי לטלטל המת ממילא גם הבגד אסור גם משום מוקצה כיון דאינו יכול להשתמש בו אז לצורכו וא"כ לכך הוכרחו להתיר בבי מדרשא גבי דהע"ה דווקא ע"י ככר או תינוק להניח עליו באופן דלא נטמא דנלע"ד נכון. ומצוה זו נוהגת בזכרי' ובנקיבות:
מצוה