מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ואתחנן · מצוה תלג
מ"ע קפ"ב
מ"ע לירא את ה' שנאמר את ה' אלהיך תירא, ועיי' בחינוך שביאר היטב איך ראוי לאדם להשתדל להעמיד לפניו את כל העולמות והמלכים וכולם רעדים ונחפזים לפני השי"ת כמו שביאר הרמב"ם בפ"ב מיסודי התורה והנה חכז"ל אמרו בכלל יראה הוא ג"כ מוציא ש"ש לבטלה כמו דאיתא בתמורה דף ד' דילפי' מאת ה' אלקיך תירא על איסור עשה המוציא ש"ש לבטלה וברמב"ם סוף הלכות שבועות כתב המוציא ש"ש לבטלה ילפי' מן ליראה את השם הנכבד והנורא וביאר בס' תפארת ישראל על המשניות בברכות סוף פ' אלו דברים להקשות א"כ איך כתב שם הרמב"ם המברך ברכה לבטלה עובר משום לא תשא כיון דמברך ברכה שאינה צריכה הוא לאו דלא תשא מכש"כ מוציא ש"ש לבטלה ולמה כתב הרמב"ם דילפי' מן ליראה את השם וגו' ועוד הקשה דבתמורה דף ד' ע"ב מסיק הש"ס דא"א למילף מן ליראה את ה' דשם כתיב והפלא את מכותך ובעשה אין כאן מלקות ומסיק שם דילפי' מן את ה' אלקיך תירא עיי"ש. ולענ"ד הרמב"ם לשיטתו א"ש דהרי הרמב"ם סובר ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא וביאר החוות דעת דהתורה נאמרה על ודאי כגון לאו דלא תאכל נבילה בודאי נבילה וכמו כן עשה דפסח דוקא ודאי פסח וא"כ ה"נ אי ילפי' מלא תשא הוי דוקא ודאי אסור אבל ספק לא הוי אסור אבל כיון דכתיב ליראה את ה' היינו שמירה שלא יבוא לידי כך וא"כ אפי' הוציא ש"ש בספק ג"כ עובר ומיושב נמי קושי' השני' דאיך אפשר לומר דהאי ליראה אתי' על מוציא ש"ש לבטלה הא התם לא הוי מלקות היינו בספק אבל בודאי איתא מלקות נמי וא"כ יש למילף נמי מליראה שפיר ודוק:
והנה הספר תפארת ישראל הביא עוד שם להקשות על המהרש"א שכתב בתוס' ד"ה הא ר"י בא"ד דאסרי' וכו' דהביאו תוס' בשם גמרא מתמורה קרא דאת ה' אלקיך דמיירי בהזכרת ש"ש לבטלה וכ' ע"ז המהרש"א דלאו מהאי קרא יליף לה הגמרא שם אלא מקרא דליראה את השם הנכבד והאי קרא דאת ה' אלקיך תירא דרשי' לי' בדוכתא אחריתא לרבות ת"ח, ובאמת איכ"ל דהמהרש"א הוי ס"ל כמש"כ התוס' בתמורה דף ג' ע"ב ד"ה ומקלל חבירו בשם מנלן וכו' שכ' א"נ מהאי קרא גופי' ושפיר כ' המהרש"א ובאמת גוף קושי' מהרש"א י"ל כתפארת ישראל דת"ח ילפי' מאת אלא על הרמב"ם שכ' סוף הלכות שבועות מוציא ש"ש ילפי' מליראה השם וגו' וברכה לבטלה מלא תשא וכבר תרצתי לעיל אבל אי הרמב"ם ס"ל כסברת התוס' אז ליכ"ל תי' הנ"ל ונראה דהרמב"ם סובר דמלא תשא לא מוכח אלא ברכה לבטלה ומה שעבר כבר אבל מליראה השם נפקא לן דצריך השתא לשמור עצמו שלא יוציא ש"ש לבטלה: