מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ואתחנן · מצוה תכו
מ"ע קע"ט
מ"ע להחרים שבעה אומות שנאמר החרם תחרים אותם, ומשמע מדסתם הרמב"ם אפי' בז' אומות בח"ל ועיי' במעיי"ח שכ' דתלי' בפלוגתא ורמב"ם סובר דלא דרשי' טעמא דקרא. והנה החינוך כ' דהא דמצוה להחרימם אם אין סכנה דוקא לכאורה טעמו דבכל התורה כולה אמרי' אין לך דבר שצריך למסור נפשו אלא ע"ז וגילוי עריות ושפ"ד ומלבד אלו השלושה אין צריך למסור אלא על עבירה שבפרהסיא או בשעת גזירת שמד כמו שכבר כתבנו לעיל בפ' אמור וכ"ז בלאו אבל במ"ע הא קיי"ל אפי' לפזר ממנו אינו צריך כדאיתא באו"ח סי' תרנ"ו וכאן הוי עשה ושפיר כ' החינוך דבמקום סכנה אין צריך למסור אבל קשה ע"ז דהא קיי"ל ביו"ד סי' קנ"ז דגבי ע"ז אפי' בזרי' דע"ז יהרג ועל יעבור וא"כ כל המפרשים כתבו הטעם הא דצווה הקב"ה להחרים השבעה אומות דוקא משום דאצליהם הי' מקור ע"ז ויש לחוש שמא ימשך עליהם ממילא הוי כמו בזרי' דע"ז ובבזרי' דע"ז קיי"ל יהרג ועל יעבור אמנם לפי הנ"ל אפשר ליישב דנהי דהמפרשים אמרו טעם הזה אבל אנן לא דרשי' טעמא דקרא דלא קיי"ל כר"ש דדרש טעמא דקרא אפי' להקל ומי שאינו מחיוב למסור פסק הרמב"ם דאסור למסור דוחי בהם כתיב וא"כ שפיר כ' החינוך דאין להכניס עצמו לסכנה אלא דלכאורה דבריו סותרים דלעיל משמע דאף בשאר אומות רק תלוי' אי דרשי' טעמא דקרא כדכתב לעיל המעיי"ח. אמנם לפי מה שכתבתי במקום אחר דנהי דקיי"ל לא כר"ש דדרש טעמא דקרא להקל אבל באמת חיישי' לדר"ש להחמיר מספק ממילא כאן הוי קולא שיהי' מוסר עצמו דהא וחי כתיב ע"כ שפיר קאמר דלא כר"ש משא"כ לעיל כנלע"ד: