מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ואתחנן · מצוה תיט
מ"ע קע"ג
מ"ע לאהוב את השי"ת בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך. ועיי' ברמב"ם בה' יסודי התורה ובמנין המצות ובחינוך שביארו היטב ענין מצוה הזו ואין צריך להאריך ועיי' בבעל העקרים ובחובת הלבבות שער אהבה. והעיקר לאהוב את השי"ת לא משום צורך עצמי אלא לאהוב את השי"ת משום השי"ת עצמו. והנה חכז"ל למדו ממקרא הזה דצריך אדם למסור נפשו עבור השי"ת דהיינו שאם רוצים לאנסו לעבור ע"ז אפי' בצינעה יהרג ועל יעבור כמו דאיתא בפסחים כ"ה והביא שם ר"א כיון שכבר כתיב בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך אלא לפי שיש בני אדם שממונם חביב עליו מגופו וכו' יעיי"ש. ולכאורה קשה לי דהרי קיי"ל בכל לאו צריך אדם למסור ממנו ולא לעבור כדקיי"ל באו"ח סי' תרנ"ו וביו"ד סי' קנ"ז וכבר הבאתי לעיל דאפי' בלאו שאין בו מעשה פסק הריב"ש דצריך למסור כל ממונו וא"כ למה לי דצריך למכתב בע"ז אדרבה מהכא איכא למילף כיון דגבי ע"ז הוא חמור כ"כ שאפי' בצינעה הוא חייב למסור נפשו ומאודו ומכיון דכתיב בע"ז משמע דגבי שאר עבירות אינו צריך למסור ממונו וכן כ' וצידד בס' תוספת יוהכ"פ יומא ע"ד ע"ז ויעיי"ש:
ונלע"ד דהרי מבואר שם דלולי דכתיב וחי בהם הוי אמרי' דבכל התורה כולה חייב למסור את נפשו וקשה מנ"ל והא רק בג' עבירות הנ"ל כתיבא ועכ"ח הוי אמרי' דילפי' מנייהו בכל התורה וחומרא דיש בזה אין בזה ולכך איצטרך וחי בהם וא"כ נהי דגילה לן קרא וחי בהם למעט שאר עבירות היינו דוקא לענין מיתה אבל לענין ממון לא ממעטי' וילפי' שאר מיני' על כל התורה דנהי דע"ז חמירה דוקא אם עובד ע"ז אבל אם לבו לשמים רק אנסין אותו להשתחוות הרי עושה רק מעשה הבל בעלמא וקילא משאר עבירות לולי החמירה לן התורה דלא, עכ"פ משמע דוחי בהם קאי רק על הנפש אבל באמת ממון חייב ליתן אפי' בשאר עבירות ולא ממעטי' ואפי' אם יש אדם שממונו חביב עליו מגופו בטלה דעתו אצל כל אדם וזה כורת הש"ס התם דפריך ר"א כיון דכתיב בכל נפשך וילפי' מיני' אפי' גופו ומשם הוי ילפי' לכל התורה אלא משום דכתיב וחי בהם ממועט ולא ממועט רק חיות אבל ממון אינו ממועט באמת וחייב ליתן אפי' בשאר עבירות וא"כ ליכא למטע דנמעט' הממון וא"כ בכל מאודך ל"ל ותי' רק משום דיש בני אדם שהם שוטים שממונם חביב עליהם מגופם ולהם צריך למכתב האי קרא דבכל מאודך דגם הם צריכין ליתן ממון: