אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת בחוקותי › מצוה שנח

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת בחוקותי · מצוה שנח

מצוה שנז

והוא להרמב"ם מ"ע קמ"א ולהרמב"ן מצוה שכ"ז מ"ע ק"כ.

מ"ע לדין דין חרמים שנאמר אך כל חרם כו' הנה בגמ' פליגא אי סתם חרמים לבדק הבית או לכהנים והרמב"ם פסק כחכמים המובאים בת"כ וכן נראה מפשטות הפסוק עצמו דכתיב לעיל מיני' כי שדה החרם יהי' לכהן משמע דסתם חרם לכהנים מיהו הפסוק עצמו מדבר בשניהם כמו שדרש בת"כ ומאותו קרא עצמו ילפינן מדכתיב מכל אשר לו דאין אדם רשאי להקדיש כל נכסיו ולר"א בערוכין כ"ח ס"ל אפילו בדיעבד אינו קדוש ובת"כ ילפינן מכאן ק"ו שלא ימכור או יפקיר כל נכסיו, ומטעם זה הקשה ג"כ בס' אוהל דוד מה דאמרי' בכמה דוכתי מגו דהוה מפקיר לנכסי' והוה עני וחזי לי' הא לא רשאי להפקיר ולר"א לשיטתו אפי' בדיעבד לא מהני, ומטעם זה אמרתי הא דאמרינן בסוכה ל"ה דיוצאין באתרוג של דמאי מגו דאי בעי מפקיר לנכסי' והוה חזי לי' ובתוס' הקשו למה לי' האי טעמא תיפוק לי' כיון דחזי לעניים כמו דאמרינן בתרומה ולענ"ד הא דאמרינן מאכילין את העניים דמאי בפ"ד מדמאי והרמב"ם שם כתב דהם יכולים לאכלם אבל ליתן להם אינו רשאי והטעם דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וממילא דרבנן תקנו דיתנו לכהנים וללויים ואם נתנו כולו לעניים מבטל מ"ע דרבנן, אבל הם בעצמם יכולים לאכול דעליהם לא תקנו רבנן תקנתא, וממילא אם יש לו מגו דיכול להפקיר והוה עני אז ממילא לא הוה מוטל עליו ליתן לכהנים וללוים. ובזה א"ש קו' התוס' הנ"ל דבזה לא הוה דמי לתרומה דבשלמא בתרומה עליו החיוב ליתן לכהן וכל העומד ליתן כנתן דמי אבל כאן בדמאי דאם אמר הטעם משום דחזר לעניים אז אינו יוצא בו לכתחלה דאסור לבטל מצוה דרבנן לכך קאמר הטעם משום דאי בעי מפקיר לנכסי' ואז לא מוטל עליו החיוב לכך שפיר יוצא באתרוג של דמאי. ובזה א"ש נמי מה דאמר שם בגמ' תנינא ב"ה אומרים מאכילין העניים דמאי וב"ש אומרים אין מאכילין את העניים דמאי ולהנ"ל כל אחד לשיטתו ב"ש ס"ל כר"א אפילו בדיעבד לא מהני ואז אין לו מיגו לכך אין מאכילין העניים דמבטל למצוה דנתינה וב"ה לא ס"ל כר"א ושפיר יש לו מיגו דאי בעי מפקיר לנכסי' וחזי לי' ואז לא מוטל עליו החיוב ושפיר יכול להאכיל את העניים אפילו לכתחלה:

ב) והנה חרמי בדק הבית כולן לגבו' יכול לפדותו אבל חרמי כהנים קודם שבאים ליד כהן אין לו פדיון כנאמר לא ימכר ולא יגאל מעולם אבל כשבאו ליד כהן הם ממילא יצאו לחולין לגמרי, ובמנחת חינוך הביא בשם קצוה"ח פלפול אם רשאים ליתן לקטן חרמי כהנים אם מקיים בזה מצות נתינה וגם אני בתשובה אחת הנדפסת בתשו' מרן הגאון בעח"ס זצ"ל חיו"ד בה' פדיון הבן שאלה הזה אם רשאים ליתן לכהן קטן וגם קושי' על מה דאמרינן סוף פרק לולב הגזל דנותנין לכהן קטן תרומה והקשיתי הא לקטן אין קנין רק אם יש דעת אחרת מקנה אותו, והמרדכי ב"מ דף י"א קאמר אי אמרינן טובת הנאה אינה ממון אז אין כאן דעת אחרת מקנה אותו וא"כ אמאי רשאי ליתן לקטן. ובאמת הי' נ"ל דהא דאמרינן טובת הנאה אינה ממון אם אינו יכול לתשל עליו ואנן קייל"ן הואיל ובעי מתשל אז יכול לומר טובת הנאה ממון דיהי' שלו וא"ש דהמרדכי קאי אי אמרינן דלא יכול למתשל עליו כגון שאכל ממנו וכיון שאכל אינו יכול למתשל עליו ואז שפיר אמר דטובת הנאה אינו ממון אבל שם מיירי דלא אכל ממנו ושפיר יכול למתשל עליו ואז טובת הנאה ממון ושפיר מקרי דעת אחרת מקנה אותו ויכול לתנו לקטן וממילא כאן נמי בחרמים יכול לתנו לכהן קטן ומרן הגאון בעח"ס זצ"ל תירץ דבאמת מצות מתנת כהונה אינו קאי רק על הנותן אבל על המקבל יכול להיות מי שירצה ובזה א"ש הקצוה"ח הנ"ל שיכול ליתן לכהן קטן דהמקבל יכול להיות אפילו קטן. ובזה א"ש נמי מה דאמרינן ביבמות דלחרש ושוטה משלחין מביתו תרומה בשוק אינו רשאים לתן לו אבל משלחין לו מביתו וקשה הא לשוטה וודאי אין בו דעת ולהנ"ל א"ש דעיקר רק על הנותן ולא על המקבל:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה