מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת בחוקותי · מצוה שנד
והוא להרמב"ם מ"ע קל"ח ולהרמב"ן מצוה שכ"ג ומ"ע קי"ז.
מ"ע לדין דין ערכי בהמה שנאמר והעמיד את הבהמה וכו' והעריך כבר הבאתי לעיל דקייל"ן דבעי העמדה והערכה בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית ובחולין דף ל' אמרינן אעפ"י ששחט בה שנים או רוב שנים הוי כחי' לכל דברי' ובעי' העמדה והערכה ותימה על הרמב"ם שלא הביא זה בפ"ה מה' ערכין. ואפשר ליישב עפ"י מה שהקשו תוס' חולין דף ב' ע"ב ד"ה במוקדשין וכו' דאמרינן טמא אסור לשחוט במוקדשין שמא יגע בבשר והקשו שם בתוס' מה הוי כשנגע הא הוי מפרכסת ה"ה כחי' לכל דברי' ודחקו עצמם. ואפשר מהתם מוכח דסוגיות חלוקות בזה, ואני אמרתי דהרי בחולין דף ל"ג אמרינן לר"ל אין מזמנין את הגוי על הבני מעיים כיון דשחט רוב סימן או הושט הוי הריאה או הבכי מעיים כדמנחו בדיקולא דמי והוי כמתה. א"כ למה צריך לומר שמא יגע בבשר הא ודאי נוגע בקנה או בושט והוי כנוגע בבשר ובני מעיים. ואפשר לומר דקאי שם משום דהוי מפרכסת ובמפרכסת לא מטמא ע"כ צריך לומר שמא יגע בבשר, וע"כ עדיין תימה על הרמב"ם למה לא הביא זה:
ב) והנה הטעם דבעי' העמדה והערכה דקייל"ן אין פודין הקדשים להאכילן לכלבים ופי' שם תוס' בפסחים דף כ"ט ע"ב ד"ה רב אשי אמר כי יש חילוק בין אי קדוש קדושת הגוף או קדוש רק קדושת הדמים היכי דקדשי רק קדושת דמים אז אין פודין רק להאכילן לכלבים אבל להסיקן דבר שאין בו בזיון מותר ואי הוי מדאורייתא קדושת הגוף אז אסיר אפילו להסיקו. ובזה מיושב ג"כ דברי התוס' במעילה דף ג' דיש לכאורה סתירה עם מה שכתבו במעילה דף ט"ז וי"ז וי"ח אבל לפי דברי התוס' בפסחים א"ש: