מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת בהעלותך · ומצוה שפד
ל"ת רל"ב רל"ג
מל"ת שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר שנאמר לא תותירו ממנו עד בוקר:
ומל"ת שלא לשבור עצם מפסח שני שנאמר ועצם לא ישברו בו והמעיי"ח הקשה על הרמב"ם דיליף מיתורא דעצם לא תשברו דפ"ש דגם בעצם שיש בו מוח אסור לשבור וא"כ בעי הכתוב רק ללמד דין מדיני פסח ואינו נמנה במנין ואין לומר דמקרא זה לגופא איצטרך כיון דאין כל איסורים נוהגים בפ"ש אלא מצות שהן בגופו ועל גופו ואיכא למימר דגם עצם לא תשברו בו על העצמות שאינם שייכים לגופו של פסח שהרי אינם בתורת אכילת הפסח והו"א דאין איסור שבירת עצם בפ"ש שהרי הרמב"ם עצמו מביא בל"ת קכ"ד דמיותר הוא לעצם וכו' ונראה לפמ"ש לעיל מצוה ט"ו ליישב הרמב"ם סוף הלכות ק"פ דבפ"ש אין אסור להוציא מן הבית עיי"ש טעמו ובפסח ראשון הנך איסורים כתיבי בחד קרא לא תוציאו ועצם לא תשברו וא"כ פשוט דהוי דרשי' בהיקישא דכל שאינו באיסור הוצאה אינו באיסור ועצם לא תשברו וא"כ איתמעט פ"ש משבירת עצם לכך איצטרך קרא לאו מפורש ואינו מיותר לדידן וברייתא דפסחים דף פ"ה דיליף מיתורא איסור לעצם שבו מוח אתי' כר"ש דף פ"ו דאיסור לאכול פסח בב' חבורות ולדידי' גם פ"ש אית בי' איסור הוצאה לפמ"ש שם וממילא גם איסור שבירת עצם דסמיך לי' בחד קרא ידעי' דנוהג גם בפ"ש ואייתר לי' קרא דעצם לא תשברו ללמד על עצם שבו מוח אלא דע"ז עדיין קשה שהרמב"ם עצמו במנין הל"ת ל"ת קכ"ב הביא ברייתא הנ"ל ולכך נראה ליישב באופן אחר דהנה בזבחים דף צ"ו ע"ב תי' רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ורב אשי תי' על קושי' דהתם יקדש עשה היא וקשה ל"ל יקדש הא מעצם לא תשברו מוכח דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש:
ונראה ליישב תוס' בזבחים הקשו מאיפריך דעשה דאכילה ידחה ל"ת דשבירה הא אינו בעידנא ועיי"ש בפסקי תוס' ואני אמרתי בחדושי לעשה דוחה ל"ת ליישב עפ"י דברי התוס' בפסחים נ"ט ע"א ד"ה אתי וכו' דלענין עשה דאלים דדוחה לעשה הקל לא בעינן בעידנא דסברא הוא משא"כ עשה דוחה ל"ת דחמירא גז"ה הוא ובעי בעידנא והרי"ף ב"מ ל"א ע"א הקשה שם על מה דפריך השבת אבידה עשה ואיך ידחה עשה ול"ת והקשה הא גם השבה ל"ת דלא תוכל להתעלם ותי' דל"ת אינו מועיל לדחות מיהו אע"ג דאינו מועיל מ"מ הל"ת מאלם לעשה אם יש לאו בהדי עשה שבאתה לדחות כמבואר ברמב"ם בפי"ג משחיטה דין י"ט ועפי"ז גם עשה דאכילת הפסח יש בהדה לאו דלא תותירו ועי"ז אלים עשת דאכילה ומסברא דוחה וממילא לא בעינן בעידנא וקשי' שפיר דלידחי ל"ת דשבירה אפי' אינו בעידנא והוכרח רבא לתרץ משום דל"ת דקדשים שאני:
אמנם כ"ז אם אין ב' לאווין שבירת עצם אבל אי איכא ב' לאווין בשבירה ואכילה הוי רק ל"ת בהדי עשה ושוב לא חמור העשה מסברא ודחי רק מגז"ה וממילא בעינן בעידנא. ועפי"ז מיושב רב אשי דרב אשי סובר דבפ"ש בא הכתוב להוסיף לאו בשבירה ומהא דכתיב ככל חוקת הפסח יעשו אותו אתקשי להדדי ואית בין בפסח ראשון בין בפסח שני ב' לאווין בשבירה וא"כ אי עשה ידחה הוי מגז"ה ובעי' בעידנא ול"ק כלל דידחה ואינו מוכח סברת רבא דבקדשים לא דחי ולכך הוכרח לומר תי' אחר גבי יקדש דיקדש עשה הוא וא"ש. וא"כ א"ש כונת הרמב"ם במנין המצות דמכח יתורא דבא ללמד ללאו בפ"ע בפ"ש וממילא גם מהיקש דכל חוקות הפסח ידעי' הן לענין פ"ר ובין לענין פ"ש ב' לאווין ולכך ממילא אפי' עצם שיש בו מוח אין שוברין ואין עשה דוחה משום כיון דאיכא ב' לאווין רק מגז"ה לידחי הא בעי בעידנא וא"ש: