אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה שמב

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה שמב

מצוה שמא

והוא להרמב"ם מ"ע קל"ד. ולהרמב"ן מצוה שי"א מ"ע קי"ג.

מ"ע לדין דין בתי ערי חומה שנא' איש כי ימכור בית מושב עיר חומה וכו':

דין בית בתי ערי חומה אינו נוהגת עתה אלא בשנים שיובל הי' נוהג ואם מוכר בית בעיר המוקף חימה ודוקא מוקף מימות יהושע בן נון הרי זה גואלי כל י"ב חודש ואם לא גואלו בתוך י"ב חודש נחלט הבית ללוקח ואינו יוצא ביובל ומוקפת חומה לאו דוקא עתה הוא כן אבל אפי' אם נחרב החימה נמי דינו כן. אמנם אם נוהג בזה"ז בא"י תליא בפלוגתא אי קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל והרמב"ם פי"ב מהלכות שמיטה ויובל פסק דאין בזמה"ז בא"י נוהג ערי חומה, ולשי' הרמב"ם שב' לעיל שהעתקתיו אפי' נפלה חומה נמי דינו כיש לו חומה כ' כבר הכסף משנה דוקא בזמן שהי' הישראל על אדמתם, והרמב"ם פ"ו מה' בית הבחירה כ' אע"ג דקדושת הארץ בטלה אבל קדושת מקדש וירושלים קדשה גם לדורות וקדוש הוא מצד שכינה ושכינה לא פסקה כמו שהאריך שם, ובגמ' שבועות דף ט"ז ובמגילה דף יו"ד מדמה קדושת משכן לקדושת מקדש ותוס' בשבועות דף ט"ז כ' אע"ג דקדושת הארץ בטלו לענין מעשרות אבל קדושת מחיצות לענין בתי ערי חומה לא בטלו ושפיר מדמה קדושת הארץ לבתי ערי חומה אבל להרמב"ם דס"ל דבטלה קדושת מחיצה וא"כ קשה האיך מדמה קדושת הארץ לקדושת עיר חומה דרק משום שכינה ס"ל דקודש, וכבר הקשה בזה הט"א וספר מלא הרועים:

ולענ"ד דבאמת תליא זה בפלוגתא בטעם למ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא. יש לומר ב' טעמים א' משום שלא היו' רוצים לקדשו לעולמים משום שהם היו יודעים שיחרב הביהמ"ק, ויהי' מצוה שאי אפשר לקיים לכך לא קדשו כדמשמע נמי שם לשון הראב"ד, ב' משום דהקדושה ממילא בטלה כדאמרי' ע"ז דף נ"ג ובאו בה פריצים ויחללוהו כיון שבאו בה מיד חללוהו. ולענ"ד הכלל זה דבאו בה הפריצים שייך דוקא למחובר לקודש אבל הקרקע המקדש הוא קדוש לעולם מששת ימי בראשית ששם אבן השתי' משם נשתת העולם וממילא זה הנ"מ בין שני הטעמים הנ"ל אי הטעם משום דלא היו רוצים לקדשו ה"נ לא היו רוצים לקדשו וממילא לא רשאים להקריבו אע"ג שיש בו כרת דוקא אקרקע הוא אבל הבנין לא קדוש, אבל להטעם ב' דלא היו' יכולין להקדישו כיון שכבשוה וכמ"ש מרן הגאון בעהח"ס ז"ל חיו"ד בסי' רל"ג אע"ג בעלמא אמרי' נכרים לאו בני כיבוש הם מ"מ בחורבן ביהמ"ק הקב"ה הי' קורא להם שיחרבו וממילא קנאו בכיבוש, וזה דוקא א"י אבל ביהמ"ק דהוא נשאר קדוש ולא מהני כיבוש דידהו משום דעדיין נשאר בקדושתו וכמ"ש בעה"מ בע"ז דף נ"ב דכיבוש שייך דוקא באדם שיכול לכבוש אבל לא גבי הקב"ה, וממילא גם היום לא נתבטל קדושתו וממילא רשאים גם היום להקריב קרבנות, וממילא קדושת בתי ערי חומה עם קדושת הבית לא תלי' זה בזה דקדושת הארץ בודאי בטלה אבל קדושת הבית לא בטלה, וא"ש הגמרא דידן ס"ל כטעם הא' שלא היו רוצים להקדישו וממילא גם הבנין לא היו רוצים להקדישו. אבל הרמב"ם ס"ל כטעם הב' משום שלא היו יכולין שכבשוהו הגוים ובמאי שייך כיבוש גבי א"י כמ"ש בעה"מ הנ"ל אבל בהר הבית בין הבנין בין הקרקע לא היו יכולין לבטלו ושפיר לא מדמה קדושת בתי ערי חומה לקדושת הבית, ושפיר כ' הרמב"ם דבתי ערי חימה אינו נוהג בזה"ז, וחייב כרת משנכנס בהר הבית. ונראה דהרמב"ם יליף דהטעם הוא משום כיבוש מדאמרי' בע"ז דף נ"ב באו בה פריצים וחללוהו ק"ל טובא אם נימא דלא קידשה לע"ל כטעם הא' דלא היו רוצים לקדשו א"כ כשגברו היוונים וכבשו כל א"י ואח"כ נעשה תשועה ע"י החשמונאים א"כ היו צריכים לקדשו מחדש כל א"י ואנן לא מצינו שהי' מקדשים רק ביהמ"ק לבדו כמו שאנו אומרים בנוסח על הנסים ופנו את היכלך וטהרו את מקדשיך, אע"כ הטעם משום כיבוש והביהמ"ק לא הי' יכולין לכבוש כמה שכ' בעה"מ הנ"ל אע"ג דהחומות נתחללו אבל הקרקע נשאר בקדושתה לגמרי וע"כ לא היו צריכים להקדישו מחדש דבלא"ה לא היו יכולין לכבושו רק משום הפקר אבל כשגברו החשמונאים קנאו ההפקר, וממילא יש לחלק בין קדושת הארץ לקדושת המקדש כנ"ל ע"כ שפיר פסק הרמב"ם דדין בתי ערי חומה אינו נוהג ואעפ"כ חייב כרת אם נכנס למקדש בזמה"ז:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה