מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה שמ
והוא להרמב"ם ל"ת ר"ח. ולהרמב"ן מצוה ש"ש ל"ת קצ"ח.
מל"ת שלא למכור נחלה בא"י לחלוטין שנא' והארץ לא תמכר לצמיתות:
והרמב"ן בל"ת רכ"ז השיג עליו בזה שא"כ הוי לי' להש"ס בתמורה בפלוגתא דאביי ורבא להביא זה וביאור בכוונתו המג"א שהו"ל להקשו' לאביי מכאן דלא מהני ולב שמח פי' דהוי לי' למימר א"ב בין אביי לענין מלקות. ולענ"ד דבר כזה שכ' התורה טעם כי לי כל הארץ דהיינו שאין האדמה שלו לעשות בזה כרצונו אלא עד יובל וא"כ פשוט דגם לאביי דסובר מהני היינו אם אין איסור רק מכח עבירה ולא מהני מכח העבירה אבל כאן דהוי כמוכר דבר שאינו שלו ופשוט דלכ"ע לא מהני אם מוכר דבר שאינו שלו וזה הוא טעם האיסור ולכך נראה דלכ"ע אין לוקין דהוי כמו גזל ואינך שניתן להשבון וגם לרבא אינו לוקה הואיל ועיקר האיסור משום דאינו סלו וכיון דלא מהני מכירה וממילא הי' השבה הוי לי' כלאו שניתן להשבון שאין לוקין עליו להרמב"ם וסייעתו ונראה שזה ג"כ כוונת הפרושים שהביא הרמב"ן שם דמפרש לגוי ולענ"ד מאי דקאמר מתניתא מסייע לר"ש הא אם מוכרה חולטה הוא בכרת שאינו דורש הקרא על מכירה לגוי דאם הפי' מכירה לגוי משמע הא מוכרה חולטה מדנקט לצמיתות וזה א"א כיון דהוי כדבר שאינו שלו לענין מכירה עולמית ועכ"ח דלא מהני ואיך קאמר קרא לצמיתות ועכ"ח דלאו במוכר לגוי אלא במוכר ע"מ שלא יחזור ביובל וזה אמר לצמיתות לא שמהני אלא שכך התנה לצמיתות ולפי"ז לא לקה בלאו זה והחינוך שכ' שהוא לקה הוא תמוה:
ב) והנה שם גיטין דף מ"ז ע"א אמר רבה אעפ"י שאין קנין וכו' באמת קשה לי למה לי כלל קרא דאין קנין מלי כל הארץ הא ילפי' פ"ק דע"ז דף כ' ע"א דאסור למכור להם קרקע בא"י א"כ לרבא דכל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ א"כ לא יהי' לנכרי קנין כלל אפי' לחפור בהך שיחין ומערות ואפי' ר"א דסובר דגנך ולא דגן נכרי אין לומר דכאן גלי קרא דמהני דאיכ"ל דלמא קרא אתי' למעט כגון דלא נעבד האיסור וכן משכחת לה במוכר לגר תושב דקרא לא תחנם לא אסר אלא בנכרי עע"ז ועיי' בס' החינוך בפ' בהר במצוה של"ט בשם הרמב"ן דמפרש לקרא דהארץ לא תמכר לצמיתות היינו לנכרי בסתם וא"כ גם בגר תושב יש לומר ממ"נ או מוכר סתם דהיינו לצמיתות א"כ עבר בלאו ונימא דלא מהני ואי מכר במפרש עד היובל א"כ אי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי פשיטא דאין לנכרי קנין בא"י להפקיע מיד מעשר וא"כ לדידי' שפיר י"ל דכאן גלי בקרא דגנך ולא דגן נכרי דעכ"ח מתוקמא היכא דעבר במכירה ובירושלמי עצמו מבואר דממקרא זה יכולין למילף דאם מכר לגוי צמתו דיש קנין ובחי' לגיטין דף מ"ז מהדורא תליתאי הארכתי בזה טובא ואין כאן מקום להאריך ועדיין צ"ע אפי' לר"א ואין לומר דלרבה באמת לא מיירי היכא דעבר איסורא דא"כ מאי ראי' מייתי רבה ממתני' דפיאה דלמא לשם מיירי בכה"ג היכא דעבר איסורא ואי רבה לא סבר כרבא מ"מ לדידן תיקשה וצ"ע. ולפימ"ש הפנים מאירות בתשובה דדווקא היכא דשניהם עוברים בלאו הוא דס"ל לרבא אי עביד ל"מ. אבל אי רק חד מהן עובר לא אמרי' א"ע ל"מ וא"כ גם בישראל קטן אי יש לו קנין מה"ת אי דעת אחרת מקנה אותו ולדעת הש"ך סי' ע"ר דס"ל בכל גוונא אם יש לו דעת יש לו קנין ואפ"ה אינו מצווה על הלאו ולא שייך בי' ל"מ מ"מ מצד הטעם שכ' לעיל משום שאינו שלו ולא מהני מצד עצמו ולא אמרי' דילקה ואפשר דעובר בקטן משום דלא ליספי לי' בידים ואפשר שזה כוונת החינוך שכ' שלוקין אבל זה אינו לפי מה שכתבתי במק"א דזה הוי לאו שאין בו מעשה: