מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה שלב
והוא להרמב"ם מ"ע ק"ל ולהרמב"ן מצוה ש"א ומ"ע ק"ט.
מ"ע לתקוע בשופר ביום כיפור בשנת היובל שנ' ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם:
והנה כשם שמצוה דכל יחיד ויחיד לספור ספירת העומר דהיינו הימים והשבועות ה"נ המצוה על הב"ד לספור בכל שנה ושנה השנה לשמיטות למשל שנת עשרים ימנו השנה ההיא שנת העשרים שהוא ב' שמיטות וששת ימים וכן בכל האינך, ותוס' דף י"ז ע"ב הקשה לרבה דאמר שם דמצוה למנות ימים ושבועות ומזה ילפינן תשלומים דהיינו כמו דאמרי' קדש ימים ועשה עצרת כיון דמימנו גם שבועות ממילא יש לו תשלומים, והקש' תוס' שם ד"ה מנה ימים וכו' דגם ביובל נאמר כן ותי' דשנה מימים ליכא למילף ולפי"ז קשה לי מאי פריך בגמרא ר"ה דף ח' ע"ב דל"ל דכתיב בקרא יובל היא ואמר שם בגמ' דא"צ להוסיף מחול אל הקודש כמו בשביעית ולפי הנ"ל לא קשה דצריך יובל היא דהו"א כמו דאמרי' בחג שבועות דיש לו תשלומין כל שבעה ה"נ ביובל לכך כתיב בקרא יובל היא דאין לו תשלומין רק לאותו שעה:
ב) ומבואר שם בגמרא דיובל הוא בא למעט תוס' מחול אל הקודש או לאפוקי מדר"י דס"ל דשנת יובל עולה לכאן ולכאן וממילא משמע אי לית לן מיעוט הו"א כר"י וע"ז לכאורה קשה דהרי בנדרים ס"א וכן הוא בת"כ ר"פ בהר ילפי רבנן דאין יובל עולה לשמיטה מקרא דשש שנים תזרע שדך וצ"ל כיון דר"י השיב דמצינו דהקרא על רוב נאמר כמה דכתיב ועשתה התבואה לשלש השנים וגו' וכן מצינו בכמה דוכתי גם רבנן מודו לר"י דאין ראי' משש שנים תזרע ולכך איצטרך כאן למעט קרא דיובל היא שנת חמישים שנה עכ"פ מלשון הש"ס משמע דלא קיי"ל כר"י וכן מוכח דקיי"ל כר' ישמעאל דסתם משנה וסוגיא דעלמא אזלא כותי' כמ"ש התוס' שם וא"כ קשי' אהדדי דהא לר' ישמעאל לא דרשינן יובל היא לאפוקי מדר"י וכבר הקשה תוס' כן ותי' באמת דלשון לאפוקי מדר"י לאו דוקא דקיי"ל כר"י אבל להרמב"ם לא ניחא ליה בזה ופסק באמת דלא כר"י וכר' ישמעאל וא"כ עמדה קו' התוס' וראיתי בספר התורה והמצוה על ת"כ שהעיר בקושי' זה אמנם א"ש דהרמב"ם לשיטתו לא קשי' מידי דהרי הרמב"ם ס"ל דלא אמרינן תוס' רק בעינוי וממילא אפי' ס"ל כר' ישמעאל לא צריכין למיעוטי דלא יוסיף לאחריו דמהיכי תיתי דאפילו לפניו לא מצינו תוספות ביובל וא"כ אין צריכין למעט לאחריו וא"כ מיותר יובל היא שנת חמישים לאפוקי מדר"י וא"ש. איברא זה א"ש אי הרמב"ם לא ס"ל תוספות בשום מקום רק עינוי ואפי' בשביעית לא ס"ל אלא מהלכה ואין דנין מהלכה א"כ א"ש כנ"ל אבל לפי מ"ש אני במק"א דלפי הנלע"ד הרמב"ם דריש בחריש וקציר לתוס' שביעית וא"כ נראה תוס' צריך להוסיף גם בסופה וא"כ עדיין עמדה הקושי' על פסקי הרמב"ם הנ"ל לענין יובל:
ג) והנה במצות תקיעת שופר ג"כ הציווי על הב"ד אפ"ה דרשו חכז"ל שופר תעבירו בכל ארצכם דגם היחיד חייב לתקוע ולכאורה יש לעיין ר"ה שחל בשבת גזרו חכז"ל שלא לתקוע משום שמא יעבירנו והקשו הר"ן והובא במג"א סי' תרפ"ח דאמאי לא גזרו משום שמא יתקן כלי שיר, ותי' א"כ גם ביו"ט אסור אבל העברה אינו אסור ביו"ט דקיי"ל כב"ה דאמרי' מתוך אבל בשבת שייך וקשה הא ביו"כ ג"כ כתיב והעברתם ואפי' יחיד חייב לתקוע וביוה"כ גם כן אסור העברה וא"כ איכא גזירה שמא יעבירנו ואפ"ה לא אסרו, וכ"ת משום יוה"כ הוא רק בכרת ובשבת הוא במיתה ז"א דמה לי כרת מה לי מיתה. אלא עכ"ח ראי' לשיטת הטו"ז בסי' תרפ"ט דדבר המפורש במקרא להיתר אין כח ביד חכמים לאסור. אלא שעדיין תקשי הרי אנו ילפי' בר"ה ל"ב ג"ש מחודש השביעי בר"ה ויוה"כ וא"כ כיון דגלי התורה גבי יוה"כ אפי' איכא חשש שמא יעבירנו תוקעין ה"נ נימא כן גבי ר"ה והוי כמפורש ובפרט דכתיב תרועה משמע אפי' שבת, ועיי' בפתיחה כוללת לפרמ"ג ח"א סקט"ו, ונראה משם ר"פ יו"ט של ר"ה ילפי' מקרא דאין תוקעין משום דפעם אחת כתיב יום תרועה ופעם אחת כתיב זכרון תרועה ובירושלמי קאי במסקנא הכי ובגמ' דידן דלא מסיק הכי מ"מ ליכא למילף מיום תרועה אפי' בשבת תוקעין כיון דאיכא קרא במק"א דאין תוקעין בשבת וממילא לא הוי מפורש בקרא להיתר ויש כח ביד חכמים לאסור: