אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה שכח (ומצוה שכט ושל)

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה שכח (ומצוה שכט ושל)

מצוה שכז

ל"ת ר' מצוה שכ"ט ל"ת ר"א מצוה ש"ל ל"ת ר"ב ולהרמב"ן הוא מצוה רצ"ו ל"ת קפ"ט מצוה רצ"ז ל"ת ק"ג מצוה רצ"ח ל"ת קצ"א ומצוה רצ"ט ול"ת קצ"ב.

מל"ת שלא לעבוד אדמה בשנת השמיטה שנ' ובשנה השביעי' וכו' שדך לא תזרע:

ומל"ת שלא לעבוד עבודת אילן בשמיטה שנאמר כרמך לא תזמור:

ומל"ת שלא לקצור ספיח בשמיטה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור:

ומל"ת שלא ללקט פירות אילנות בשמיטה שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור:

ועתה יתפרשו כל הד' לאווין זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב לומר לך שאינו לוקה אלא על זריעה או זמירה ועל קצירה או בצירה אבל על שאר עבודות כגון חפר חרש מסקל מזבל ובאילן נטע או הבריך או הרכיב וכיוצא בהן מכין אותו מכות מרדות ועל קצירת ספיח שהוא מה שתוציא הארץ מן הזרע או מן העקרים שנשארו מקודם שביעית או שעלו מאליהן ע"ז אמר הכתוב ספיח קצירך לא תקצור ואם קצר כדרך הקוצרין שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקרים וכיוצא בו לוקה אלא צריך לקצור מעט מעט וחובט ואוכל מד"ס. והנה הראשונים פליגי בזה אי בא"י בזה"ז נוהג שביעית מה"ת ובגיטן דף צ"ו מוקי שם להלל ותיקן פרוזב"ל כמ"ד דאין שביעית נוהג בזמה"ז ופירש"י אפי' בזמן דבית שני לא הי' נוהג מה"ת משום דבעי' כל יושביה עליה ביובל וכל שאינו נוהג יובל שביעית נמי אינו נוהג ע"כ פירש"י שמיטה ושביעית בבית שני נמי לא הוי מה"ת ולפי"ז הקשתי טובא למאי דאמרי' בע"ז דף ט"ו ע"א רב הונא זבין האי פרה ומקשה שם היכי עביד מר הכי ותי' לשוחטה ואמר שם בגמרא מנא תימרא ואייתי פלוגתא דב"ש וב"ה אי ימכור אדם בהמתו דב"ה מתירין ותלינן דלשחיטה קנה וקשה מאי ראי' מייתי הרי להלל אין איסור שביעית כלל מן התורה בזמן הזה ובריש פ' כל הבשר אמרי' דאין למילף מחלה משום דהוא רק איסור דרבנן וליכא כלל איסור דאורייתא והכא בשביעית נמי לב"ה ליכא איסור דאורייתא משא"כ למכור פרה ואיכא חשש שביתות בהמה כדאמרי' התם ושביתת בהמה לעולם דאוריית' ולכך איכ"ל דתלי' דלא לשחיטה מוכרה. והנה בצל"ח בברכות דף ל"ו בשמעתין דצלף כ' דבלא"ה שביעת בזמה"ז דרבנן לדעת הרמב"ם שכ' בפ"א מהלכות תרומות דתרומה דרבנן דאפי' למ"ד דקדישה שניי' נתקדשה לעתיד לבא מ"מ בתרומה כתיב כי תבוא וכל היכא דכתיב כי תבואו היינו ביאות כלכם ובבית שני לא עלו כל ישראל כולם א"כ גם בשביעית דכתיב כי תבואו וכן גבי יובל ושביעית נמי הוי דרבנן וכן כ' הצל"ח בהדי' דעה שכ' הרמב"ם בפ' ד' מה' שמיטה ויובל דנוהג בין בזמן הבית ובין שלא בזמן הבית הוא רק דרבנן והכ"מ האריך בזה וא"כ גם להרמב"ם קשה קושי' הנ"ל מיהו לפימ"ש הצל"ח שם נראה פשוט ליישב דכתב דוודאי רב עכ"ח סבר תרומה בזה"ז דאורייתא דס"ל דכי תבואו לא משמע ביאות כולכם דהרי רב נקיט שם צלף ושל ערלה בח"ל זורק את האביונות ויאכל את הקפריסין וע"כ ס"ל דבזמנו ג"כ ולא ס"ל כמ"ד דכי תבאו צריך ביאת כלם וגם לא ס"ל דיובל נוהג בזמן הבית שני וא"כ לרב שביעית הוי דאורייתא וברי' פרק מפנין מקשה ר"ה לרב אהדדי משום דהי' תלמוד מסתמא ס"ל כוותי' וא"כ הה"ד הכא דר"ה דאמר הא דינא מסתמא ס"ל כרב ורב ס"ל שביעית באמת בא"י קדוש ולכך שפיר מייתי ראי' משביעית, ואנן באמת לא קיי"ל כר' הונא:

והנה כבר כתבתי לעיל במצוה ק"ד דבשביעית לבד הג' לאווין המפורשים בקרא כאן איכא ג"כ מצות עשה ושביתה שבת לה' וקאי ג"כ על לאו דאילנות דעיקר אילן ארעא היא וכבר הבאתי שם המנחת חינוך יליף זה מעבודה זרה דף ט"ו ע"ב דאמרי' דאדם מצוה על שביתת שדהו ובאמת מהתם אין ראי' כולי האי דלא מבעי' לפי שיטת התוס' דקאי על לפני עור דהיינו אם ישראל עושה בת אבל אם הגוי עושה הישראל עובר זה לא שמענו משם אבל כבר הבאתי לעיל המהרש"ל ב"מ דף צ' דכתוב כן דשביעית אפי' ע"י גוי אסור מה"ת. וכבר פלפלתי לעיל במצוה ק"ד בזה:

ג) והנה בלית ד' יש פלוגתא בזה רש"י ביבמות דף קכ"ב ע"ב ובסוכה דף ל"ט דרבותיו ס"ל דהנשמר אסור וזה פשיטא דקרא ואת ענבי נזירך שהפרשת בני אדם מהם ורש"י ס"ל מת"כ מוכח דנהי דעובר אם שמר כמפורש בקרא משפטים ונטשתה אבל בדיעבד אינו אסור אלא שלא לקצור כדרך שקוצר כשאר שנים כדרך כל הפירות שאסור לקצור בשביעית, ותוס' בסוכה דף הנ"ל ד"ה בד"א דמזין ג' וכו' כך פי' בקונטרס והקשו לפי פי' ר"ת וכו' ופי' ר"ת דמן הנשמר אסור וכו' האריכו בזה ב' שיטות ובס' ערוך לנר הביא בשם הראב"ד בספרו תמים דעים שכ' לחלוק על ר"ת במקצת בוודאי ע"י שמירה אינו נאסר אבל אם עבר וחרש הפירות האלו הנעשים מהם אסור והקשה דאינו יודע סברא לחלק כיון דהשמירה אסור ונטשתה כתיב ובגוי מצד עצמו אינו אסור לא בעבודה ולא בשמירה ולמה יהיו פירות אלו מותרין ופירות אלו אסורים ולענ"ד ליישב דהערוך לנר במס' יבמות דף קכ"ב הקשה על שיטת רש"י דס"ל דאם שמר באיסור אינו אסור דלמה לא יהי' אסור משום לא תאכל כל תועבה דדרשינ' בחולין דף קט"ו דאסור כל שתיעבתי לך, ובמקום אחר כתבתי וכ"כ הצל"ח בפסחים כ"ד היכא דנעשה האיסור בשב ואל תעשה לא מקרי תועבה. אבל בלא"ה באמת מסוגיא דהתם מוכח מדגלי קרא בשבת דהיא קודש ואין מעשיה קודש דמעשה שבת מותרין וילפי' קו"ח דבשאר אסורין בוודאי מותרין אלא בבשר וחלב דנשתנה באיסור ותחילת ביאתו לעולם באיסור דהרי עתה יש לו טעם אחר ממה שהי' ונעשה כדבר חדש ובכה"ג איכ"ל דנאסר יכולים למילף ממעשה שבת להיתר וממילא שאר ענינים כגון הכא דע"י שמירתן עבר עבירה אבל לא נתהווה דבר חדש א"כ יש קו"ח ממעשה שבת דשרי וא"כ לכאורה ל"ק קושי' כלל אלא אפשר דס"ל דהוי כפנים חדשות ע"י שמירתו דלולי השמירה הוי' כבר כלה מבהמות והוי דבר חדש כמו בב"ח אלא אפ"ה נראה דל"ק מידי דדווקא היכא דעושה עבירה גופה אז אסור משום כל מה שתיעבתי לך אבל היכא דלא עשה גופה דעבירה אלא דעשה גרמא כמו הכא ועי"ז יבוא אח"כ עבירה דוודאי דלא אסור מכל מה שתיעבתי לך וא"כ לא קשה מידי קושיתו. והנה אם ישראל הניח לעבוד עבודה לחרוש או שאר עבודה בשדיהו כתב מהרש"ל בב"מ דף צ' בתוס' ד"ה אבל דגבי שביעית אמירה דגוי מדאורייתא דאסור ול"ד גבי שבת דיש פלוגתא אי מדרבנן אסור או מדאורייתא דבשלמא גבי שבת המצוה עליו לשבות ולכך באמירה לגוי אינו אלא משום שבות אבל גבי שביעית דמצוה להניח את הארץ ושבתה הארץ אז אמירה לגוי אסור מדאורייתא כ"כ מהרש"ל שם ונראה דסברת המהרש"ל היא דווקא לענין עבודה כנ"ל אבל לענין שמירה לא משתמע מן ושבתה הארץ א"כ שפיר כ' התמים דעים דבנחרש או זרע בוודאי אסירים הפירות מן ושבתה הארץ באיסור דאורייתא אבל ברק שמר הגוי הפירות מצד כל מה שתיעבתי לך כתבננו לעיל דאינו אסור בגרמא וא"כ יהי' רק אסור משום ושבתה הא כתבנו דמושבתה לא משמע אלא בעבודה כעין חרישה או זריעה או כאינך אבל עדיין קשה דלמה יהי' הפירות אסורין אפילו בחרש הא מצד מה שתיעבתי לך אינו אסור כמש"כ לעיל מחולין דף קט"ו דמעשה שבת יוכיח ונ"ל דכיון דתחילת גידולו באיסור ליכא למילף ממעשה שבת דמעשה שבת תחילת גידולו הי' בהיתר רק שתיקנו אח"כ באיסור לכך אינו אסור אבל כאן מתחילת גידולו ועד סופו הי' באיסור בוודאי לא עדיף מבשר בחלב וכמש"כ התמים דעים דבחרישה אסורים הפירות כנ"ל:

ולפי"ז נראה דאפשר לומר דגם ר"ת מודה דעיקר דרש בת"כ הוא דדרך בצירה אסור לבצור כדי שידע ולא ישכח שהם פירות שביעית אלא מצינו בהיתר דלא בדיל מניה חיישי' טפי ואסור להעלות על שולחן כדקיי"ל ביו"ד סי' פ"ח אבל באיסור בדיל מניה וס"ל לר"ת כקושי' הערוך לנר דלעיל דכיון דאסרה התורה לשמור דע"י הגרמא בו נתגדל ונעשה אינו ראוי' לאכילה חשבינן ליה כתחילת גידולו באיסור ואסור משום לא תאכל כל תועבה וא"כ סק"ד כיון דהוא אסור באכילה ובאסורי בדיל אפשר דאתי' למטעי ויקצור אפי' כדרך קצירה כיון דבדל מניה ולכך דרשי' את ענבי נזירך אפי' מה שנזרו ממנו אפ"ה לא תבצור כדרך קצירה וזה פי' הת"כ מן המופקר אתה אוכל אבל אפ"ה לא תבצור כדרך בצירה ובהיתר בוודאי אסור כדילפי' מספיח קצירך לא תקצור כן אפשר לומר:

ה) ועל קושי' התוס' משומרי ספיחים בשביעית לעומר דיהי' אסור משום ממשקה ישראל יפה כ' בספר מנחת חינוך בפ' משפטים תי' נכון דעיקר איסור הוא רק משום ושבתה דלד' הארץ ומלואה והשי"ת צוה שתשבת הארץ וזה תינח אם קצר לעצמו אבל אם קצר למצוה לשם השם בודאי מותר ואינו שייך לשם משום ממשקה ישראל ולא קשה קושי' התוס' והוספתי עוד דלכאו' י"ל אפי' אם הי' בכלל איסור גם בכה"ג מ"מ י"ל דהעשה דשתי הלחם או דהעומר ידחה ואע"ג דאינו בעידנא הרי כ' המג"א באו"ח סי' תמ"ו בשם השב"ל דעשה דרבים לא צריך בעידנא וא"ת מאי אולמא האי עשה מהאי עשה רק דעשה דעומר או דלחם הוי עשה דרבים דמוציא רבים י"ח ושפיר דחה עשה דשביתה דאסור לשמור דניהו דכולם חייבים אבל אינו מוציא רבים דכל אחד ואחד חייב כמו חמץ כמ"ש המג"א מיהו גוף הקושי' ל"ק דע"כ לא שמענו דדחה רק ודאי עשה אבל כאן עדיין ספק שמא ימצא להקריב בלי שמירה והוי רק ספק מצוה ואינו דוחה עבירה ודאית ואין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ איכ"ל דמצד עדול"ת לא שייך כאן מ"מ כאן לענין שומרי ספיחים דהתירה לשמור שפיר איכ"ל כיון דשמירתן היא רק כדי שיהי' מצוי תבואה לעומר ושתי הלחם ואינו מתכוונים לשמור הוי כדבר שאינו מתכוון לאיסורו ודבר שאינו מתכוון מותר בכל התורה כולה וע"ז יש לפקפק דדבר שאינו מתכוון מקרי דוקא אם רוצה לעשות מלאכה אחרת אבל כל שרוצה לעשות אותו מלאכה לא מקרי דבר שאינו מתכון אלא מלאכה שאין צריך לגופא וזה אסור בכל התורה אלא לר"ש דפטור בשבת, וא"כ עדיין אינו מתורץ נלע"ד דאנו מחוייבים מה"ת להשתדל במקום שיש קצת חשש שיתבטל מאתנו מ"ע אחת שנתאמץ ונעשה כל מה דאפשר שלא יבא ביטל מ"ע זו לא מבעי' מקרא את חוקותי תשמורו אלא מצד יראת וכבוד ה' מחוייבים לעשות האפשר שלא יבא ביטל מצוה לידינו וא"כ אפי' אם הוא רק ספק שיתבטל המצוה אפ"ה הוא מ"ע לשכור שומרים שלא יתבטל המצות עומר ושתי הלחם כנ"ל:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה