אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה שי

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה שי

מצוה שט

והוא להרמב"ם ל"ת קצ"ג ולהרמב"ן מצוה רע"ט ל"ת קפ"ג:

ומל"ת שלא לעשות מלאכה בחג השבועות שנ' כל מלאכת עבודה לא תעשו. לענין מלאכה ושביתה יש לו דין ככל יו"ט דרק אוכל נפש מותר ושאר דינים השייכים בי"ט של פסח שייכים ג"כ כאן אלא לענין חשבון הימים האלה יש פלפול שאנו שובתים חג השבועות בוי"ו סיון וכבר הקש' המ"א בסי' תצ"ד דהרי אנו קיי"ל כר' יוסי דז"ן בסיון ניתנה התורה וזה יום נ"א לספירה ואנו עושים בנ' לספירה ועיי' במנחת חינוך שהאריך. ולענ"ד ליישב קצת דהרי אמרו חכז"ל (חגיגה י"ז) דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה ולרבה בר שמואל אמר שם מנה ימים מנה שבועות ולבסוף מסיק דחג השבועות כתיב ואם כן בחג השבועות ילפינן דיש לה תשלומין כל שבעה וא"כ בכלל חג השבועות ג"כ התשלומין כל זי"ן והם זמן מתן תורה ע"כ שפיר אנו אומרים בנוסח התפלה את חג השבועות זמן מתן תורתינו:

ב) ועוד נראה לבאר עפ"י מה ששמעתי ממרן הגאון בעהח"ס זצ"ל כשזכיתי ללמוד בישיבתו טעם למה מסרו הצדוקי' והבייתוסי' נפשם שיבוא עצרת דוקא אחר שבת כמו שמצינו בגמ' כמה דברים ומעשיות ומה טעם שלהם. ואמר כי יש כאן קושי' למה לא קבע הקב"ה יו"ט על זמן תורה דהוא נס גדול כמו יציאת מצרים וכמו בסוכות תשבו. אמנם אם נחשוב זמן עצרת יביא בזמן מתן תורה ויכולין לידע כי באמת יש יו"ט משום מתן תורה ולא צריך לפרסם כי דבר מפורסם הוא בישעי' לא מראש סתר דברתי וגו' ולכאו' יש לומר עוד טעם משום דלא קיבלו עליהם ישראל אלא בכפי' כמו שאמרו חכז"ל ויתיצבו מלמד שכפה עליהם הר כגיגית. ולכך לא נתן טעם אבל זה שקר שכבר הקשו התוס' ורמב"ן דישראל קיבלו התורה בלב ונפש. ותוס' דחקו בזה ורמב"ן פ' דתורה שבכתב קיבלו בודאי ברצון טוב אבל תורה שבע"פ לא רצו לקבל רק על ידי כפי' וממילא כשקיבלו תורה שבכתב ברצון טוב א"א לפרש טעם הב' אלא ודאי טעם הראשון שבאמת הרי בא בזמן עה"ת. וכ"ז דוקא אם כשאנו עושים דהיינו לפי החשבון אבל הם דס"ל דעצרת אחר שבת דוקא וא"כ לפעמים יבוא ג' או ד' הימים אחר מ"ת וא"א ליתן טעם הראשון אלא טעם השני משום דתורה לא רצו לקבלו רק ע"י כפי' ואז צ"ל דכל התורה כולה לא קבלו דהתורה שבע"פ אינם מאמינים רק תורה שבכתב וזה נמי באונס היה לכך אמרו לשיטתם דעצרת אחר שבת ולא לפי החשבון ודברי פי חכם חן. וחכז"ל אמרו באמת רצון הקב"ה הי' ליתן יום אחד קודם כמו שנא' וקדשתם היום ומחר רק מ"ר ע"ה הי' מוסיף יום אחד מדעתו והסכים הקב"ה עמו והיו נכונים לשלושת ימים. ונראה עפ"י הגמ' בנדרים כ' דפלפול התורה רצה הש"י ליתן רק למשה רק משה נהג טובת עין ונתנה לישראל וא"כ יש להבין מדוע הוסיף משה דהקב"ה רצה ליתן תורה שבע"פ למשה ותורה שבכתב לישראל לא היו צריכים להתקדש רק שני ימים אבל מרע"ה שידע שימסרם תורה שבע"פ לכך צוה להוסיף עוד יום אחד. וא"כ לולי שהוסיף משה יום אחד שמסר לנו גם הפלפול התורה הי' נתינת התורה בנ' לספירה לכך קבע השית"ב מתן תורתינו דהיינו מה שנתן לנו תורה שבכתב בנ' לספיר', לכך אנו אומרי' זמן מתן תורתינו בנ' לספירה ואדרבה נראה דעיקר קאי על כ' לספירה כמ"ש מרן זצ"ל:

ג) ובחי' אמרתי ליישב קושי' התוס' שם בשבת דף פ"א דאמרינן דמשה הוסיף יום אחד מדעתו והקב"ה הסכים עמו וקשה דמרע"ה דרש היום ומחר היום כמחר מה מחר לילה עמו אף היום לילה עמו ודרש גם מפי עצמו יכול לדרוש וניתן לדרוש. ואמרתי להסביר דכבר פלפלו הדרשנים ובפרשת דרכים אי ישראל היו להם קודם מ"ת כדין ב"נ או כישראל והנה דרש של מרע"ה שייך דוקא אם היה לישראל קודם מ"ת כדין ישראל ואז ליל' קודם היום ושפיר דרש אבל אי הי' להם כדין ב"נ לא קשה על פסוק זה דלב"נ היום קודם ואח"כ הלילה ושפיר כ' רחמנא היום ומחר דהיינו היום קודם ואח"כ הלילה עמו. רק דמרע"ה סובר דודאי היה לה כדין בר ישראלי' שכבר אמרו נעשה ונשמע וגם אנו בנים לאברהם יצחק ויעקב וכבר קיבלו עליהם את התורה וזה שאמרו חכז"ל שפיר שהוסיף יום אחד מדעתו הי' סובר שהי' להם דין ישראל והיום הולך אחר הלילה וממילא צריך עוד להיות עוד יום א' וזה שהוסיף מדעתו והסכים הקב"ה וממילא מיושב נמי קושי' התוס' הנ"ל דודאי דרש מפסוק הנ"ל אבל אינו מוכרח דלמא יש להם דין בן נח לכך הוסיף יום אחד מדעתו שהי' להם דין ישראל:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה