מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת אמור · מצוה רפז
והוא להרמב"ם ל"ת קע"ט ולהרמב"ן לא נמנה זה:
מל"ת שלא להקדיש בעל מום כדי להקריב למזבח שנאמר כל אשר בו מום לא תקריבו ומפי השמועה למדו שזה אזהרה למקדיש בעל מום למזבח, ומי שהקדיש אעפ"י שלא הקריבה לוקה המקדיש בעל מום למזבח אף שלוקה הרי זה נתקדשה ותפדה בערך כהן ותצא לחולין ויביא בדמיה קרבן ועי' בחינוך שכ' דאינו לוקה דהוי לשב"מ והמעיי"ח הקשה דכן איתא בהדיא בתמורה דף זי"ן ושם ע"ב מוכח דלוקה ממש קאמר ונראה דכוונת החינוך כיון דאנן קיי"ל דאין לוקין על לאו שבכללות וא"כ עכ"ח הא דקתני בשריפה עובר בה' שמות היינו עובר אבל לא לקי וא"כ אין מוכרח דלקי. ובודאי כך הוא האמת דכשם שבמימר מלקין ה"נ במקדיש ובאמת התיו"ט ריש תמורה הקש' על ר"ע מברטנורה כיוצא בזה ולענ"ד כבר כ' השאגת ארי' על הרמב"ם שלא כתב הטעם משום דבדיבורא קעביד מעשה רק מפי שמוע' למדו כך דמימר לוקה, ותי' דהרי בשותפין ובציבור קיי"ל דאין תמורתן תמורה ואפ"ה לוקין ועכ"ח מפי שמועה היא וה"נ לענין הקדש י"ל על פי מה שכ' שיטה מקובצת ס"פ המפקיד דמפגל בקדשים דאמרי' דהוי לאו שאין בו מעשה אע"ג דבדיבורא קעביד מעשה אפ"ה למ"ד פיגול הוי במחשבה אלא דא"א ללקות על המחשבה וא"כ כשמדבר אז לא בדיבורא קעביד מעשה דכבר הוי פיגול במחשבה וא"כ לענין הקדש נמי איכ"ל כיון דקיי"ל דהקדש היי במחשבה וא"כ אז כשמוציא אז הוי שוב לאו שאין בו מעשה ושפיר הקשה, ואפשר לומר דהא דאמרי' בהקדש סגי במחשבה זה דוקא בדבר שמצא להקדישו אבל אם מקדיש בעל מום שעושה עבירה נהי דאם הקדיש בפה גלי לן קרא דמועיל דכתיב ולנדר לא ירצה לנדר דוקא הוא דלא אבל אקדושי קדוש כדאיתא בתמור' דף ה' ע"ב אבל גבי מחשבה לא מצינו כן ואפשר דלא מהני ואז אפשר לומר דבדיבורא קעביד מעשה. אבל החינוך סבר דגם במחשבה נעשית הקדש והש"ס מיירי דהדיבור ומחשבה נעשית בפעם אחד ולכך הניח זה בצ"ע כנלע"ד. ובאמת בתמורה פ' ה' מ"ו איתא אם אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום והא לפי הגמרא הנ"ל משמע מלנדר לא ירצה ילפי' דאם הקדיש לא ירצה אבל מ"מ הנדר נדר משמע דיכולין לאקדשו וצ"ע. ובאמת לדעת הרמב"ם דס"ל כשיטת הרי"ף דס"ל דטעמא דיחסמה בקול דלוקה אינו משום דבדיבורא קעביד מעשה דעקימת שפתיו עצמו הוי מעשה וכמו שביאר הרי"ף בסנהדרין ס"ד א"כ בלא"ה א"ש בהקדש דלוקה וכן במימר: