אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת אמור › מצוה רעט

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת אמור · מצוה רעט

מצוה רעח

והוא להרמב"ם ל"ת קע"ב ולהרמב"ן מצוה ר"נ ול"ת קס"ה:

מל"ת שלא יעבוד במקדש כהן טמא שנאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו והנה הלאו הזה כולל בין בטומאת מת בין בשאר טומאות, וטומאת מת איתא פלוגתא בגמ' אי טומאה דחוי' אוי הותרה יומא דף ח' ובלשון הקרא וינזרו מקדשי בנ"י וכו' ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי ובת"כ ילפי' דגם קרבן של כהנים אית ביה משום הלאו הזה אבל בקרבן ציבור אם אין כאן כהנים אחרים קיי"ל טומאת מת דחוי' או הותרה בצבור ולדינא אי קיי"ל דחוי' או הותרה הנה הרמב"ם פ"ד מה' ביאת מקדש פסק דטומאה דחוי' בצבור וצריך להדר אם אפשר אחר כהנים טהורים אפי' של משמר אחר והיינו כר' ששת וללישנא בתרא ס"ל ר"נ דא"צ להדר אחר כהנים טהורים אפי' באותו בית אב דטומאתה הותר' לגמרי ובאמת הדבר קשה להסביר איך אפשר לומר דלמ"ד הותרה ל"צ כלל להדורי אחר כהנים טהורים, בתשו' שבות יעקב ח' ראשון סי' ל"ז כתב בהדי' דאפי' למ"ד הותרה מ"מ מצוה מן המובחר להדר אחר טהורה והקשה מאי מייתי ראי' דאם יש שם אחרת יביא אחרת דלמא משום מצוה מן המובחר ומכח זה הוכיחו היכא דעוסק במצוה שוב אם נזדמן לו דבר שיכול לעשות יותר מן המובחר אין צריך לדחות את הראשון ובאמת בספר ח"צ סי' מ"ה דחה דבריו וס"ל דלית כאן מצוה כלל לעשות בטהרה ואפי' מצוה מן המובחר ליכא דאל"כ גם להדר אחר כהן אחר היה צריך דטומאת הגוף חמורה. ולענ"ד אפשר לומר כיון דאותו משמר ואותו בית אב זכה במצוה זו וללישנא בתרא אפי' באותו בית אב כיון דאותו כהן זכה בפייס והמצו' דידי' לכך אם טומאה הותר' אין אנו יכולין להעביר ממנו. ובגוף הפלפול של שבות יעקב וחכ"צ אם יש מצוה מן המובחר לעשות בטהרה מבואר במגיני שלמה שבת דף ק"ל בתוס' ד"ה שלא ברצון וכו' וכ' ב' סברות בזה ואם עי"ז ממהר בקיום המצוה ואם עושה בטומאה ויש לה מעלה דזריזין מקדימין נראה ודאי כדעת ח"צ מהש"ס דהתם שאמרו שהביאו דרך גגין שלא ברצון ב"א דכתבו התוס' דק"ל ע"א ד"ה ר"א וכו' דהיכא דממהר במצוה אין נהדר לר"א וא"כ אין ראיית שבות יעקב ראי' מהכא דאיכ"ל דקושית הש"ס מהא דתני' סתמא באם יש אחרת מביא משמע אפי' אם יתאחר בהקרבת עומר אפ"ה יביא אחרת ולמ"ד הותר' ודאי בכה"ג לא מהדרינן אחר טהרה ואם כן אין ראי' שב"י ראי' ונראה כמ"ש הח"צ מראיות אחרות:

ולכאורה קשי' לשב"י מלקמן דף ח' ביומא. אי ס"ל לר' יוסי הותרה למה ומאי קושי' דלמא לעשות מצוה מן המובחר ועכ"ח כח"צ אפי' מצוה מן המובחר ליכא ואפשר לדחות כמש"כ תוס' שם בד"ה אי סבר כיון דליכא רק חשש הכא דהותרה ליכא למיחש משום ממה"מ ואדרבה אפשר להבין יותר תי' הש"ס דמשני מעלה עשו ולמה עשו מעלה זו. אמנם רשב"י משום ממה"מ מיהא אין ראי' מזה לשב"י דאיכ"ל לכך עשו מעלה זו משום קו' התוס' ותירוצם ד"ה אי דלגבי אילו מדרבנן אמרינן דטומאה דחוי' וכיהי דמדינא אין לחוש מספק דרבנן עשו מעלה זו ועפ"ז ישבתי קושי' השעה"מ שקשה לפי תירו' התוס' בד"ה מכלל שכתבו דיש חילוק בין קרבן פסח דאתי' בכנופיא לא חשיב לגמרי קרבן צבור והקשה השעה"מ דס"ל לרבא הותרה א"כ מאי קאמר רבא הלכך כה"ג דלאו בדידן תליא מאי קאמר דמ"ש רביעי משלישי הא בכל הימים אינו רק משום מעלה בעלמא ולפי הנ"ל א"ש דבשלישי איכא עכ"פ מעלה משום חשש וכמש"כ לעיל אבל ברביעי אינו אפי' חשש וא"ש. ועפי"ז אפשר ליישב גם כן לשון רש"י לקמן דף ח' ע"ב ד"ה כל אימת וכו' כ' רש"י אע"ג דמבטל שני ימים והקשו על דברי רש"י הא בכה"ג מבטל שלשה ימים דהא אם אינו מזה בשלישי גם בשביעי אינו מזה וגם בשביעי בלא"ה אינו מזה ולהנ"ל כונת רש"י אע"ג דמבטל ב' ימים היינו מן הימים דראוי' לחוש עליהם שנטמא משא"כ רביעי דבלא"ה אין נ"מ להזות בו:

ב) והנה לפי מה שכ' למעלה קיי"ל טומאה דחיי' וכן פסקו כל הפוסקים ואפ"ה הביא הרא"ש בפ' יוה"כ אות י"ד בשם הר"ת לענין פקוח נפש בשבת הותרה ולכאו' קשה זה דבסברא תליא זה בזה דאי אמרינ' ט"ד ה"נ בשבת דחוי' לענין קרבנות והה"ד לענין פקוח נפש וכ"כ הב"י באו"ח סי' שכ"ח וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהלכת שבת דלענין פ"נ שבת דחוי' כמו לענין טומאה וצ"ע על הה"מ דלמה כ' דבפקוח נפש שבת הותרה. ובאמת גם על ר' חסדא ביומא דף מ"ו דמתרץ רבא אליבי' דלכך לענין שבת אפי' סיפו דהיינו אברים ופדרים אינו דוחה לעשות מערכה בפ"ע מהם וקשה הא שבת וטומאה מחד קרא נפקא מבמועדו ואמרינן במועדו אפי' בשבת במועדו אפי' בטומאה במועדו מ"ש בשבת דהותרה ועוד מלשון הגמ' משמע דפשיטא לי' דשבת הותרה וקשה קושי' אביי לעיל הא כלהו מחד קרא נפקא ומ"ש בשבת מבטומאה וצ"ע ואפשר משום דילפי' ספ"ק דשבת ומובא בתוס' שם ד"ה אבל לא משלם וכו' דילפי' מקרא דלא תבערו בכל מושבותיכם אבל אתה מבער אברי' ופדרי' שאינן מעכבין ואפ"ה מותר להקריבן ומזה ילפי' דשבת הותרה לענין קרבן ומזה ג"כ נוכל למילף דמילה הותרה כדאיתא בשבת דף קנ"ב ופקוח נפש ילפי בסוף יומא לרשב"א ממילה בשבת:

ג) והנה כבר כתבתי ריש פ' תזריע דהקש' על הרמב"ם בפ"ד מביאת מקדש שכ' דטבול יום דעבד עבודה חייב מיתה בידי שמים ובגמ' שבועות דף י"ז הקשה תיפוק לי' דחייב כרת משום ביאה ותי' כאן בדרך הלוכו הפך בצנורי וכגון שנטמא במקדש וצריך לצאת דרך קצרה עיי"ש ובטבול יום לא שייך זה. ולהנ"ל אמרתי דהרי בזבחים דף ל"ב ע"ב פליגי אביי סובר אמרינן דהואיל והותר לצרעתו הותר לקרי' ואידך מ"ד סובר גבי אשתרי לא אמרי' הואיל אבל גבי דחוי אמרי' הואיל ואידחה אדחה וא"כ אפשר דגם בטומאה שייך זה דהיינו אם עבד בטומאה בציבור אי דחוי' אמרי' הואיל ודחוי' היתר להשהה שם אפי' על דבר אחר א"כ ל"ק קושי' הש"ס דמצד שהי' ליכא איסור דשהי' כבר דחוי' דזה הכל חדא אבל עבודה כל עבודה הוא בפ"ע שאם עבד שם עבודה של יחיד חייב על כל עבודה וא"כ לא קשה קושית הש"ס דאיכ"ל דקושיות הש"ס קאי לאידך מ"ד דלא אמרי גבי אשתרי הואיל והותרה הותרה. אבל רמב"ם לשיטתו פסק דחוי' ואמרינן כיון דאידחי אדחי א"כ שפיר משכחת לה כגוונא דלעיל דהודחה לענין עבודת ציבור שוב אינו חייב על ביאת מקדש:

ד) עוי"ל עפימ"ש בחי' לשבועות על הא דקמבעי לן שם דף י"ז דאם תלה עצמו באויר העזרה אי חייב על השהי' ובתוס' הק' שם ועיי' מל"מ פ' י"א מהלכת שגגות דין ד' שהקשה כמה קושי' ואמרתי ליישב דהרי שם בשבועות אמרינן צריכותא דלכך כתיב מקדש ומשכן דמקדש לא נמשח אבל היא קדושת עולמים ובמשכן הוא נמשח אבל אינו קדושת עולמים עיי"ש והנה קרקע בודאי הוא קדושת עולמי' דשם האבן השתי' דמשם נשתת כל העולם אבל אויר העזרה אי עולמית אמרינן דלא נתקדשה על עולמית אפשר דאינו חייב כרת על השהי' שם והיינו דקמבעי ליה דוקא משכן דכל אחד יש לו מעלה דהיינו קרקע אבל האויר קמבעי ליה אי הוא חייב עליה אי הוי קדושת או לא אבל לענין שאר דברים אמרי' דהוא נתקדש ומיושבים הקושי' א"כ משכחת לה בתלה עצמו באויר ועבד עבודה חייב מיתה אלא דא"כ תיפשוט האבעי' ופרי' שפיר. אבל לדינא שפיר משכחת לה תלה עצמו באויר ולפי הסברא דאינו חייב כרת ועבד עבודה ואצטרך לאשמיענן דכה"ג חייב על עבודה מיתה בי"ש. כנלע"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה