אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רסא

מצוה רנט וס

והיא להרמב"ם ל"ת קנ"ח ולהרמב"ן לא נמנה זאת למצוה.

מל"ת שלא לקלל אב ואם שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת ואע"ג דלא כתיב אזהרה ילפי' לה מאזהרה שבסי' רל"ב והרמב"ם לטעמי' שכל שהעונש מפורש נוכל למילף האזהרה אפילו מלאו אחר ונמנה לשנים עיי' לעיל בסי' מ"ז כיוצא בזה ומש"כ שם, והרמב"ן שם במנין המצות סי' ש"ח משיג ע"ז וכולל הלאו הזה בלאו הנ"ל סי' רל"ב כיון דאין בו לאו פרטי אינו ל"ת בפ"ע, והמעיי"ח רצה להביא ראי' להרמב"ן מהא שלא מנו הב' מצות הכניסה והפריש' אע"ג שלמדו בשבועות מקרא דלא תקרב עיי"ש, מיהו גם להרמב"ן קשה דלחשוב מ"ע של פרישה מקרא דותהי נדתה עליו ומש"כ המעיי"ח כיון דאינו מפורש וכו' זה לא סגי להרמב"ן בשורש הב' גום להרמב"ם שמפרש בהדיא שהוא דאוריי' וחייב עלי' ראוי' שימנה עיי"ש בשורש ב', והמעיין בפי' המשניות להרמב"ם בפ' ב' דהוריות דף ב' ע"ב מפרש שם לעשה ול"ת שבנדה בענין אחר עיי"ש והוא תמוה דלכאורה היא נגד הש"ס דשבועות, אמנם נראה דשם קאי אי משמש מת בעריות חייב וא"כ גם באבר מת חייב רק שצריך לפרוש בהנאה מועטת לזה צריך קרא אבל לדידן דקיימ"ל כרבא דמשמש מת פטור א"כ מל"ת שבנדה ידעי' שצריך להמתין עד שימות האבר כמו שכ' הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל וא"ש, מיהו בלא"ה לא קשה מפרישה כמש"כ שם דעד כאן לא קאמר הרמב"ם אלא היכא דחד בלאו וחד במיתה וכיוצא משא"כ היכא דכולם בעונש מיתה אפילו אינם שווין בחד מיתה כמו שהשיג הרמב"ם על בה"ג במנין לאו דלא תנאף אע"ג דכולל א"א בחנק ונערה המאורסה בסקילה אפ"ה הכל חד כמש"כ בשורש ז' כש"כ הכא, מיהו נראה די"ל להרמב"ם שלמד אזהרה למקלל אב מק"ו מה המקלל חרש שאינו במיתה איכא אזהרה מקלל אב דאיכא בעונש מיתה כש"כ דאיכא באזהרה דלהרמב"ם היכא דעונש מפורש יכול ללמוד האזהרה אפי' בק"ו כמש"כ בל"ת קצ"ה והבאתי לעיל בל"ת דלא תאכלו על הדם:

ב) ועוד נראה לי דהמנ"ח הביא קושי' התומים בחו"מ סימן כ"ו דעל הא דאמרי' דאפי' לאחר מיתה מחייב על אב ואם סקילה והא קיימ"ל דאין ענש אא"כ הזהיר והיכן מצינו אזהרה על לאחר מיתה, ולענ"ד נראה דהרי מבואר ארור מקלה אביו ואמו וגם לאחר מיתה מקרי אביו כמו שלמדו חז"ל אביו ואמו קלל וא"כ בכלל מקלה אביו ואמו גם לאחר מיתה בכלל דגם לאחר מיתה אית בי' משום ארור וא"כ לדעת הרמב"ם בוודאי א"ש דלדעת הרמב"ם הנ"ל דהיכא דאיכא איסור בלא"ה שוב יכולין למילף הלאו מק"ו:

ג) ויותר נראה כיון דילפי' סוף שבועת העדות דהמקלל א"ע עובר בלאו השמר לך ושמור נפשך מאוד והתורה כתבה ארור מקלה שחייב בקללות אביו וא"כ הוא עובר על לאו השמר לך ושמור נפשך מאוד:

ד) ובס' מנחת חינוך הביא כאן פלפול על הא דאמרינן בגר דאינו חייב על קללת אמו משום דאינו חייב על קללת אביו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והרי הוא אינו אביו וכיון דלא שייך החיוב על אביו לא שייך גם על אמו והקשה א"כ גם בשתוקי נימא הכי עיי"ש מה שהאריך וכ' שאפשר שחייבו במקלל כל החיים והמתים, ולענ"ד נראה אם קלל סתם אביו אע"ג שאינו יודע אותו חייב ולא צריך כאן לברר א"כ שפיר מחויב אם קיבל עליו בהתראה ואם הי' הבן ממזר אמרי' ביבמות דף כ"ב שהוא בנו לכל דבר גם להכאה ולקללה עיי"ש ומיירי בעשה האב תשובה דאל"כ לא מקרי עושה מעשה עמך, המנ"ח כאן האריך ואני מסתפק לר"ש בן מנסיא בחגיגה דף ט' שאמר מעוות שלא יוכל לתקן זה שבא על הערוה והוליד בן ופי' רש"י שאין מועיל תשובתו א"כ אמאי אמרי' חייב וצ"ל דבתר השתא אזלינן, בעמך לא תאור כיון שעכשיו הוא בעמך אי אתה רשאי לקללו:

ה) ולענין קללה פסק הרמב"ם דבעינן דווקא שם מיוחד והיינו כר' שמחה בר' יוסי בשבועות דף ל"ו והתוס' שם הקשו הא איצטרך למה שדרשו בסנהדרין דף נ"ו דבעינן דווקא לענין מגדף שם בשם וכן הקשו על הרמב"ם, ובתורת חיים בסנהדרין שם תירץ דתרתי שמעינן מני' כיון דבריש קרא נאמר האזהרה והעונש ובסוף הקרא מסייים ובנקבו שם יומת עכ"ח לא קאי על מגדף לחודא דא"כ ליכתוב ברישא דקרא, וגם על אביו לחודא לא קאי דמה שייכות זה לכאן ועכ"ח דקאי אתרווייהו עיי"ש שביאר היטב, ודו"ק:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה