מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רנט וס
והיא להרמב"ם ל"ת קנ"ז ועשה ק"ג. ולהרמב"ן היא מצוה רל"ג ורל"ד ל"ת קנ"ג ועשה פ"ג.
מל"ת שלא לעשות עול במדות ובמשקלות שנאמר לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה:
ומ"ע לצדק המאזנים ומשקלות והמדות שנאמר מאזני צדק ואבני צדק והין צדק יהי' לך, ולהרמב"ם אין הל"ת על השהי' אלא על העול והלאו דסי' תר"ב הוא על השהי' והמעיי"ח העיר בב"מ ס"א ע"ב ובפי' רש"י לא משמע כן אלא דהלאו הזה קאי ג"כ על השהי' דעל הגזל עצמו לא צריך קרא דהוא כמו שאר גזל וא"כ איצטרך עיקר הלאו שלא יעשה עול שלא ישקר במדות, ומטעם זה דס"ל להרמב"ם דאפילו בפחות משו"פ עובר בלאו ועיי' בהגהת החינוך שהקשה מאי פריך שם ל"ל הא איצטרך ללמד דאפי' בפחות משו"פ חייב, ונראה דקשי' לי להש"ס דאי הקרא בא ללמד דאפי' בפחות משו"פ חייב א"כ ל"ל משורה דילפינן שם ממשורה דאפילו על מדה קטנה כמשורה הוא עובר הא כבר נשמע זה מלאו עצמו וע"ז משני דהוי אפשר לפרש על השהי' לכך איצטרך משורה לאסור אפילו פחות משו"פ אבל לפי האמת שפיר איכ"ל דקרא הזה בא על העול ואפי' פחות משו"פ, ואידך לאו דסי' תר"ב על השהי' וקושי' חדא מתורצת באידך, ולכאורה יש לי להקשות עוד דמאי פריך ב"מ דף ס"א ע"ב לאו דמשקלות ל"ל דלמא איצטריך לאסור אפי' בשל גוי וכעין שהקשה המהרש"א שם בתוס' ד"ה לעבור וכו' דהו"א דהקרא בא לאסור אפי' בשל גוי ה"נ קשה לפי האמת, ואפשר דהא בהא תליא הואיל ומשעת עשיי' הוא עובר או אפי' פחות משו"פ א"כ אין הטעם משום חסרון של חברו אלא שהדבר עצמו אסור ולכך הה"ד בגוי, ועדיין צ"ע דזה דוחק, וצ"ל דלא ניחא לי' לאוקמי קרא בשל גוי וגם זה דוחק, מיהו י"ל בפשיטות על ב' הקושי' כיון דהרמב"ם ר"פ ה' מגזלה פסק דגזל נכרי אסור מן התורה וכן חצי שיעור קיימ"ל דאסור מה"ת בכל מקום ועל הלאו הזה בלא"ה אין לוקין כיון דלית בהו מעשה וגם ניתנה להשבון וא"כ אין נ"מ לאפושי בלאוין יתירים:
והנה הא דכתיב בי' ג"כ עשה נראה דגם דעת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא לקולא ולפירוש החוו"ד הוא משום דהתורה רק בוודאי ניתנה א"כ מצד הלאו אם המשקלות הם ספק אם הם טובים ומוצדקים אינו עובר בל"ת אבל על העשה עובר דבעינן מאזני צדק בוודאי כיון דהתורה על וודאי נאמרה כנלפענ"ד:
ובספר מנחת חינוך האריך כאן ומפלפל על מה דאמרינן פחות משו"פ אינו ממון אם הוא משום דמסתמא מחל לו אבל אם לא מחל הוי ממון וא"כ בדבר שאינו יודע ליכא למימר דמחל וכן ביתומים דלאו בני מחילה נינהו, ולכאורה גם בפחות משו"פ חייב, צ"ל דהוי כיאוש שלא מדעת דשטפה נהר שלכ"ע מועיל כדאיתא בב"מ כ"ב ע"ב ואכתי קשה אם הוא טוען ברי לי שלא מחל יהי' מחויב בחזרה ואפשר דעובר בלאו ג"כ לכך גם בלאו דמשקלות שלא ידע דמחל איכ"ל דחייבו התורה אפי' בפחות משו"פ אבל לטעם השני דלא חשיב ממון בעלים כלל זה קשה כמבואר בגיטין דף כ' ע"א גט שהי' כתיב על עלה של זית כשר ומקרי נתינה וא"כ עכ"ח מקרי ממון שלו ומפרש שם הטעם משום דחזי לאצטרופי ולפי"ז יש לחלק דווקא בדבר דחזי לאצטרופי מקרי ממון דידי', ויש ליישב בזה דברי רש"י בסוכה דף כ"ח גבי אזרח דנראה מדבריו דפחות משו"פ לא מקרי ממון שלו והמנ"ח הקשה א"כ איך יוצא בערבה דאין בו שו"פ ולא מקרי לכם ולהנ"ל גם רש"י מודה דווקא סוכה דשייך לכל ישראל לא שייך חזי לאצטרופי ומטעם זה לא מקרי גופו ממון: