מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רנח
והיא להרמב"ם מ"ע ק"ב ולהרמב"ן היא מצוה רל"ג מ"ע פ"ב. מ"ע לקום מפני שיבה ולכבד ת"ח ולקום מפניו שנא' מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ובכלל המצוה זו לכבדם בכל מה דאפשר והנה קיי"ל ביו"ד חכם שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ מצוה לכבדו ופסק שם דלענין לבזותו אינו מועיל מחילתו. ובזה אמרתי ליישב קו' האוהל דוד ר"פ שבועות העדות שהקשה אמאי אמרינן דאם העדים תלמידי חכמים מושיבים אותם ואתי עשה דכבוד התורה ודחה עשה דועמדו וגו' הא אמרי' בכתובות דף מ' הואיל ואי אמרה לא בעינא לא אתי עשה ודחי ל"ת, ה"נ נאמר כן שאם הם אמרו לא בעינא שמוחלים על כבודם מהני ואז ליכא משום עשה, ולהנ"ל י"ל דזה שהעד צריך לעמוד עיקר הטעם הוא כדי לאיים עליו שלא יעיד עדות שקר ואיכא בזה קצת ביזוי שחושדין אותו שמשקר ואמרי' לעיל דלבזותו לא מהני מחילתו ולכך שפיר אתי עשה דכבוד התורה ודחי עשה דועמדו, ובזה יש ליישב ג"כ לשון רש"י דפי' עשה דכבוד התורה את ה' אלקיך תירא וקשה אמאי לא נקט רש"י קרא מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ועוד קשה לי לפי מה דקיימ"ל דזקן אפי' אינו ת"ח חייבים לכבדו א"כ נימא אם הוא זקן רשאי להעיד בישיבה ולא שמענו זה בגמ', ע"ז בא רש"י לפרש דעיקר הטעם הוא משום את ה' אלקיך תירא וזה שייך גבי ת"ח וגם משום דבעמידה נקרא ביזוי וזה ילפינן מקרא דאת ה' אלקיך תירא ולכך גם הת"ח אינו יכול למחול:
ג) אמנם גוף הקו' של האוה"ד הנ"ל לא קשה לפי מה דאמרי' בכתובות דף מ' ע"א דאין עשה כה"ג דוחה לל"ת מיהו לאו כ"ע מפרשי הכי רש"י פי' שם דלומדין אותה לומר לא בעינא ותוס' ישנים כתבו בחד תי' במאי דקשי' לי' מכיבוד אב ואם דהואיל ובידה רשות לומר לא בעינא א"כ אצלה אינה מ"ע והלאו גם אצלה מצוה היא שהיא מוזהרת כאיש ולכך לא דחי אצלה אבל הרשב"א והרא"ה והר"ן שם סוברים כיון דעשה זו קילא טובא שיש בידה רשות לבטלה עשה כזאת אפי' אם היא בעיא אי אפשר לה לדחות. ולפי"ז נראה דעיקר הדבר תלי' דמ"ע היא רק לטובת האדם והא ראי' שאם רוצה לבטלה אין כאן עשה וכיון דהוא רק לטובת האדם לא עדיפא משאר צרכי והנאות האדם וכממון האדם דמי וכדאמרי' בב"מ דף ל' לא דחינא איסורא מקמי ממונא ה"נ איסור מקמי הנאת טובת האדם לא דחינן ולכך אין לה כח לדחות, וכיבוד אב ואם נראה עיקר הדבר ששם אין המצוה רק לטובת האב והאם ולהנאתם דהוקשו כבודם לכבוד המקום וגם א"א לה לבטל שאם יאמר האב לא בעינא בזה לא נתבטל המצוה אלא שזה כבודו וזה רצונו ורצונו של אדם זה כבודו וכיון שא"א לה לבטל לעולם לכך אלימא העשה זה נראה כוונת התוס' ישנים בכתובות דף מ' בתי' הראשון. והה"ד הכא שת"ח יכול למחול שהתורה דילי' הוא וזה כבוד גדול הנעשה לו דלא נימא שאינו יכול למחול על כבודה של תורה וכדאמרי' סוף ברכות בתחלה כי אם בתורת ה' חפצו אבל ע"י שהוא עוסק בתורה ועמל בה יהי' ובתורתו יהגה יומם ולילה וזה כבוד גדול לו וא"כ לא פסק העשה ולא קשה קושי' האוה"ד הנ"ל:
ג) והנה התוס' בשבועות שם ד"ה והאמר מר וכו' הקשו שם גם באשת חבר דקיימ"ל דהיא כחבר וצריכים לעמוד מפני' הי' לו לר"נ להושיבה ובחד תי' כתבו התוס' דהא דאשת חבר הרי היא כחבר הוא רק מחיים אבל לאחר מיתה לא אמרינן כן, וי"א דאפי' מחיים הוא רק מדרבנן ואני מסתפק דאי אמרי' אשת חבר הרי היא כחבר אם יכולה למחול, ובזה אמרתי דאפשר ליישב קושי' התוס' הנ"ל דרש"י בשבועות דף ל"א ע"א ד"ה כש"כ מלך כתב דהביזוי הוא הואיל דצריך לעמוד וכו' וקשה לי דאי מטעם זה א"כ יהי' מהראוי שהמלך יהי' יושב באמת בשעת העדות כמו ת"ח ולולי דברי רש"י הו"א דזה שצריך לילך להעדות זה הוא זילותא ואפשר דאפי' תימא דרש"י דווקא נקט נראה דס"ל דנהי דעמידה אינו מעכב ולכך בת"ח שרי עדות מיושב כמש"כ המפרשים לעיל וקרא דועמדו שני האנשים היינו למצוה מ"מ בעינן שיהיו העדים ראוים לעמוד אבל עדים שאינם ראוים לעמוד פסולין לגמרי שהרי נאמר בקרא ועמדו וגו' וממילא משמע דבעינן לפחות ראוי' לעמוד ועיין ממש כעין זה בטו"ז באו"ח סי' תרפ"ט סק"א ובש"ס נדרים דף ע"ג ע"א ובחמד משה סי' תרפ"ט דכ' שם כעין זה, וא"כ ה"נ בנידן דידן בשלמא בת"ח דיכול למחול על כבודו ויכול לעמוד קרינן בי' שפיר ועמדו וגו' והעמידה אינה מעכבת משא"כ המלך שאסור לו לעמוד ולמחול על כבודו לא קרינן בי, ועמדו וגו' והוי כאלו מיעוט אותו הקרא להדיא, וא"כ לפימש"כ באשת חבר אפשר דאינה יכולה למחול מיושב היטב קושי' התוס' דכיון שהוא אינה יכולה למחול ואינה ראוי לעמוד צריך דווקא לעמוד ולכך א"א לה בישיבה:
ד והנה ביו"ד סי' רמ"ב סעי' ט"ו כ' דאסור לקרות לרבו בשמו וכ' הרמ"א דווקא אם אמר סתם אבל אם אמר רבי פלוני מותר והש"ך שם ס"ק כ"ד כתב דזה דווקא שלא בפניו ותמהו על הש"ך שהרי מקרא מלא כתיב שיהושע אמר אדוני משה כלאם וקראו בפניו, ולענ"ד נראה דהיכא דשם עצמו של רבו הוא שם המורה על חשיבות וכן אם השם צריך לעניינו של אותו הזכרה בכה"ג נראה דגם הש"ך מודה דאפי' בפניו כשמזכיר מורי או אדוני רשאי להזכירו בשמו כיון שצריך לאותו השם, והנה השם של משה רבינו כתב מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושי אגדות שלו פ' ויקרא דשמו של מש"ה בגימ' א"ל שד"י והביא בשם כתבי האר"י ז"ל דשמו עם הכולל בגימ' צנור שמשה הי' כצנור שעל ידו נשפע השפע על כל ישראל ובפרט בענין הנבואה שצוה ה' לאסוף שבעים זקנים שנאמר ודברתי עמך ואצלתי עליהם וגו' עכ"פ הוא הי' הצינור להשפיע עליהם הרוח והי' בידו למנוע הרוח וזה שאלדד ומידד היו מתנבאים במחנה והי' נראה זה בעיני יהושע כגנאי למשה לכך אמר אדוני משה אתה הוא הצינור ובידך למנוע מהם הנבואה ע"כ כלאם כלומר מנע מהם שלא יהי' נראה כאלו הם אינם תלוים בך, כנלענ"ד:
ה) והנה כבר הבאתי לעיל שת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול ואני מסתפק אם גם נביא ומכש"כ נביא כמשה אם גם הוא יכול למחול על כבודו בשלמא ת"ח זכו ע"י עסקיהם ועבודתם ואפשר גם בשאר נביאים שייך זה, אבל בנבואת משה רבינו ע"ה שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והקשה הר"ן בדרשותיו אולי גם אחר יזכה לזה ע"י מעשיו, ותי' דמדרגת נביאת משרע"ה א"א לאדם שיזכה ע"י מעשיו רק לצורך קבלת התורה הי' צריך לזה המדרגה כי פנים בפנים אדבר עמו וא"כ כיון שאין זה מצד מעשיו אפשר דאינו יכול למחול על כבודו ובזה מובן היטב בפ' בהעלותך שנאמר ותדבר אהרן ומרים במשה וגו' וכתיב והאיש משה עניו מאוד וגו' ולא יראתם לדבר בעבדי במשה וגו' אם יהיו נביאכם וגו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו ולפי הנ"ל נראה שכוונת הקרא כן הוא שמשה רבינו ע"ה שהי' עניו מאוד מיד כששמע מחל להם וע"ז השיב השי"ת דזה לא מהני אם יהי' נביאכם כלומר אם הי' לו רק מדרגה מה שאדם יוכל לקנות ע"י מעשיו הי' מועיל מחילתו אבל לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו שמדרגה זו אין אדם יכול לזכות ע"י מעשיו רק אני נותן לו וע"ז לא מהני מחילה ואיך לא יראתם לדבר בעבדי במשה וגו' כנלענ"ד לפרש: