מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רנד
והיא להרמב"ם ל"ת קנ"ד. ולהרמב"ן הוא מצוה רכ"ט ל"ת קמ"ט
מל"ת שלא לכתוב כתובת קעקע בבשרו שנאמר וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם והחינוך כתב דאפילו באות אחת חייב והמעיי"ח העיר שלא ידע אנה מצא זה ועיי' בב"ש באהע"ז סי' קכ"ד ס"ק ט"ז ועיי' בתשובת מעיל צדקה סי' ל"א שביאר בגוף הדין אי צריך דווקא אות או אפי' ברושם נמי חייב תליא בפי' רש"י והרמב"ם לרש"י בעינן כתובת קעקע שבתחלה יכתוב בדיו או בכחל ואח"כ יקעקע במחט או בדבר אחר א"כ כיון דכתיב כתובת צריך דווקא כתב ולא חייב ברושם ולדעת הרמב"ם דמפרש כתובת היינו שיקעקע דהיינו שירשום בתוך הבשר ואח"כ יקעקע בכחל או בדיו ולדידי' אפי' ברושם נמי חייב וכיון דלרש"י בעינן כתיבה וכ' לשון יחיד הוא א"כ אפי' באות אחת נמי חייב עיי"ש ובס' יד הקטנה באמת משיג דאפי' ברושם נמי חייב ובס' ערוך לנר מביא תוספתא דדווקא אם חוקק זה לשם ע"ז ובזה מיושב קו' הב"ש סי' קכ"ד ס"ק ט"ז וזה הטעם ג"כ כתוב בס' גט פשוט דלכך מתיר בתוספתא כתובת קעקע על עבד כדי שלא יברח ולפי הנראה לי כיון דכתבו הטעם דאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו א"כ אין חילוק בין אם עושה לשם ע"ז או משום דבר אחר היכא דלא מוכחא מילתא דעושה משום איזה טעם. ומצוה זו נוהגת בין באנשים ובין בנשים ובין מסייע היינו שאחר חקק בו והוא מסייע גם כן חייב כדאיתא בתוספתא:
והנה לאו דושרט לנפש לא תתנו וגו' לא נמנה כאן שהוא בכלל לא תתגודדו. ולאו דלא תחלל בתוך להזנותה הרמב"ם אינו מונה אותה שהוא בכלל לא תהי' קדשה לפי' הרמב"ם. ובה"ג מונה אותה שהוא מפרש לא תהי' קדשה כדמפרש התרגום עיי"ש ועיי' ברמב"ן בשורש ה' דמפרש אל תחלל במוסר בתו וגם סיפא דקרא ולא תזנה מפרש או ללאו לשוכב או ללאו לבת עצמה. ועיי' ג"כ בר"ן בחי' בסנהדרין ד' ע"ו ע"א קמ"ל אזהרה לשוכב ועיי' בר"ן בסנהדרין נ"ד ע"א דשכיבה כדרכה אין חילוק בין שוכב לנשכב: