מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רנג
והיא להרמב"ם ל"ת קנ"ג. ולהרמב"ן היא מצוה רכ"ח ל"ת קמ"ח
מל"ת שלא להשחית פאת הזקן שנאמר ולא תשחית פאת זקניך. ואמרו חז"ל שחמש פאות איכא בזקן והעובר ומגלח אותם בתער עובר חמשה לאוין על חמשה פאות ואפי' בהתראה אחת דפאות מחלקות כמש"כ התוס' שבועות דף ג' ע"א ואפי' לר"א דחולק וס"ל דפאות אינו חולקת היינו בחדא התראה אבל אם התרה אותו על כל פיאה ופיאה כתבו התוס' דמודה ר"א בזה אבל בריטב"א במכות דף כ' כתב דאפילו בשתי התראות ואפילו בהתראות טובא פליג ר"א ובערוך לנר שם הקשה טובא מכמה מקומות הש"ס דפריך בחולין דף פ"ג אילימא בזה אחר זה מ"ט דר' יודא. ובקידושין דף ע"ז פריך ובשתי התראות מי איכא למ"ד. ולענ"ד גם הריטב"א בשם ר"מ מודה היכא דכל אחד ואחד מעשה בפני עצמו דחייב על כל אחת ואחת ובפרט היכא דחייבו התורה על ההנאה כדאמרינן דמתעסק חייב שכן נהנה. והריטב"א לא כתב אלא היכא דמעשה אחד צריך לחבירו והוי הכל חד מעשה ורק התראות יהיו מחלקות ובענין זה אין התראות מחלקות. ויתר ביאור נ"ל כוונת הר"מ הוא לשון ר"א במכות דף כ' ע"א דאמר אם נטלו כולן כאחת אינו חייב אלא אחת. ונראה כמו דאמרי' בשבת דף קל"ג ע"ב גבי מילה דכל זמן שלא פירש חוזר אפי' על הציצין שאינם מעכבין משום דחדא מעשה הוא וזה ג"כ סברת ר"א אם נטלו כולן כאחת ולא פי' מאותו דבר אפילו התרה בנתיים כיון דחדא מעשה הוא ס"ל לר"א אין התראות מחלקות לדעת ריטב"א הנ"ל וכן בכל איסורים כ"ז שלא פירש כגון בבא כהן על גרושה או בשאר עריות אם התרה בין תחילת ביאה שהוא הערה ובין גמר ביאה אינו חייב שתים כיון דחדא מעשה הוא אין התראות מחלקות וכדמות ראי' הוא מדנקט פלוגתת ר"א לאחר דתנן דעל הזקן שתים מצד זה דבראש קשה לעשות כאחת ב' פיאות דזה מצד אחר וזה מצד אחר אבל בזקן דרק מצד אחד הוא אפשר שיקיף בלי הפסק והיוצא מזה לדינא דאיכא למימר לדידן דלא קיימ"ל כר"א וס"ל דפיאות מחלקות איכ"ל אפילו בחדא מעשה בלי הפסק ג"כ חייב על כל אחת ואחת כנלענ"ד:
ב) וכבר אמרנו דהניקף ג"כ חייב היכא דמסייע וה"ה בהשחתת פאת זקנו אם הניח להשחית חייב. ובס' ערוך לנר במכות דקדק על הרמב"ם למה לא הביא דין זה בהשחתת הראש ג"כ דחייב במניח עצמו להשחית זקנו במסייע עיי"ש ולענד"נ כיון דבזקן מפורש בהדיא פאת זקנם לא יגלחו בלשון רבים כמו לא תקיפו פאת ראשכם ילפינן אחד המקיף ואחד הניקף חייב דכתיב לשון רבים הכא נמי כתיב לשון רבים וממילא ידעינן דגם הנשחת חייב במסייע ובגמ' קידושין ד' ל"ה ילפינן פאת פאת מכהן ולכך פשיטא דגם לענין השחתת הזקן אחד המשחית ואחד הנשחת והנה זה באיש אבל באשה ילפינן שם בגמ' דאשה פטורה והנה בקידושין ל"ה ע"ב מעיקרא ילפינן לה מדכתיב לא תשחית פאת זקניך ולא של אשתך ובסוף יליף לה מגז"ש פאת פאת מכהן ובכהן כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן. ובתוס' ד"ה בהשחתה וכו' הקשו ל"ל גז"ש דפאת פאת תיפק לי' כדמעיקרא מזקנך וכו' ותי' כיון דלמסקנא איכא לפעמים גם זקן אשה חשובה צריך גז"ש. ודברי התוס' אלו צריכים הסבר ולענ"ד נראה ליישב דהנה לכאורה קשה איך מוכח דנשים פטורות בהקפה דלמא פטורות רק בניקף אבל במקפת חייבת בשלמא לרב אדא דאמר אחד המקיף ואחד הניקף חייב ואם הניקף פטור גם המקיף פטור א"ש אבל לר"ה דס"ל לא תלי' זה בזה א"כ מנ"ל לכך נראה דה"ק סברא היא כיון דלית לה זקן ממילא ידעינן דבניקף פטורה ואייתר לן קרא דפאת זקנך לדרוש דגם במקיף פטורה וזה ניחא בהו"א וא"כ שפי' כתבו התוס' דלמסקנא דידעינן דיש להם חשיבות זקן א"כ ליכא סברא בניקף לפטור א"כ צריך הקרא לניקף לכך צריך קרא למקיף ולכך צ"ל דיליף פאת פאת מבני אהרן. ובזה יש ליישב נמי הרא"ש דלא מביא האי דפאת וכו' רק דיליף מדכתיב זקנך וקשה דהא בגמרא צ"ל מדכתיב פאת פאת ובזה מיושב דהגמ' אזיל אליבא דר"ה ושפי' צ"ל מדכתיב פאת וכו' אבל הרא"ש פסק כרב אדא ממילא לא צריך רק חד קרא לניקף ולמקיף: