אור ברסלב

מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק

מצוה רנב

מצוה רנא

והיא להרמב"ם ל"ת קנ"ב. ולהרמב"ן היא מצוה רכ"ז ל"ת קמ"ד.

מל"ת שלא לגלח פאת הראש שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם וחייב על כל פאה ופאה לפיכך המגלח שני צדעיו אפילו בבת אחת לוקה שתים בין שגלח הפאות לבד ובין שגלח כל הראש כאחד ודווקא איש המגלח לוקה שעשה מעשה אבל המתגלח אינו לוקה אלא אם סייע להמגלח ומדברי הרמב"ם פי"ב מע"ז לפי דברי הכ"מ שם משמע דבלא מסייע אפי' איסור ליכא והמפרשים הקשו ע"ז ועיי' בנוב"י מה"ת סי' ואני אמרתי קצת ראי' לדבריו מהא דאמרינן ריש פרק שני נזירים שנזרקה טומאה ביניהם דמיירי באשה או קטן וקשה האיך רשאי לגלח הפאות לקטן דקיימ"ל דלמיספי בידים אסור לגדול למספי לקטן מה"ת ואיך רשאי לגדול להקיף זה קשה לי שוב מצאתי שהעיר בזה גם בפר"מ באו"ח סי' שמ"ג וכעת מצאתי גם במנ"ח פה אמנם הכ"מ אליבא דהרמב"ם הנ"ל איכ"ל ליישב דכיון דאם אינו מסייע אין איסור כלל על הניקוף והגדול אינו מצוה להקטן שיסייע לו אפי' אם מסייע הוי רק כעושה מעצמו דאינו מצוה להפרישו אדרבה אפשר שהגדול מצוה שלא יסייע לו שפיר משכחת לה דיכול להקיף לקטן ולא חשיב למספי לי' באומר לו שלא יסייע לו והמקיף הוא האשה וא"כ אין כאן איסור כלל. ועיי' לקמן מה שאכתוב עוד בזה:

ב) והנה לדעת הרמב"ם דווקא בתער מוזהר ותוספות ריש שבועות דף ב' ע"ב ד"ה על הראש הקשה ע"ז מש"ס דנזיר מדאיצטריך זקנו לתער תיפק לי' מראשו דבעינן ג"כ דווקא תער ונראה דזה תלי' בב' הטעמים דס"ל להרמב"ם ולמקצת הפוסקים דדווקא בתער איתא איסור להקיף פירשו התוס' בנזיר דף נ"ז דבלא תער ליכא הקפה כלל דהקפה מקרי למקיף פאותיו עם צדעיו וא"א לעשותו חלק אלא בתער ואז מקרי הקפה והריטב"א פי' הטעם משום דילפינן מהיקש מלא תגלחו ולא תשחיתו עיי"ש, והנ"מ בין ב' הטעמים האלו הוא דאי אמרינן הטעם כמו שפירש התו' בנזיר שם דמשמעות הקרא משמע דווקא בתער א"כ אין כאן איסור בשום ענין אלא בתער אבל לטעם הרמב"ם והריטב"א דהא דאינו אסור אלא בתער דילפינן מהיקש דאתקש לזקנו א"כ אי איכא איזה גילוי דלא ילפינן מהיקש שוב נוכל לומר דהקפה אסור אפילו במספרים א"כ לפי"ז מיושב קו' התוס' לשיטת הריטב"א הנ"ל דלעולם איכ"ל דראש אינו אסור אלא בתער אפי"ה שפיר מדייק הגמ' בנזיר דאי לא כתב זקנו הו"א דאף מספרים אסור דאף במספרים יוכל להשוות פאותיו ובזקנו אינו צריך למכתב דמותר דהוא פשיטא דהא זקנו אינו אסור במספרים ולכך צריך למכתב זקנו לאשמעינן דאף על הראש אינו חייב אלא בתער כנ"ל נכון ליישב שיטת הרמב"ם והריטב"א ועיי' בריטב"א מכות שכ' כיוצא בזה:

ג) והנה כבר כתבתי לעיל ראי' לדברי הכ"מ דאם אינו מסייע הניקף אינו עובר, בזה אמרתי ליישב בחידושי הא דאמר רב אדא בר אהבה לר"ה בנזיר דף נ"ז לדידך בניך מאן מקיף להם אמר חובה ואמר ר"א תקברה חובה לבני' והוא דבר תמוה מדוע לטיי' לבני' ועוד יותר תימה דהרי קללה אסור לנו מה"ת דכתיב לא תקללו ובב"מ דף מ"ט אמרינן מי שפרע הוא לטותת ופריך הא כתיב נשיא בעמך לא תאור ומשני בעושה מעשה עמך וזה שייך התם אבל כאן איך רשאי רב אדא בר אהבה למילט את בני' ובחידושי אמרתי דרך מליצה דרב אדא מחולק על ר"ה דס"ל ככ"מ וא"כ אפי' אם אשה מקפת את הקטנים אסור משום למספי וכקושי' דלעיל, אמנם האיסור של למספי כ' התה"ד והובא גם כן בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל חאו"ח משום דלמא אתי למיסרך וא"כ זה שייך אם יגדלו הקטנים עד שיהיו בני מצות אסור למספי הם בקטנותם אבל אם הי' ידוע שימותו הקטנים קודם שיגדלו לא הוי אסור משום למספי וזה שאמר רב אדא בלשון בתמי' תקבר' חובה לבני' וכי יודע הוא שימותו בני' בעודם קטנים דאל"כ אסור משום למסרך. אלא כבר אמרו חז"ל אל תפתח פה לשטן ואסור לומר כן ולכך עלתה להם באמת כך, כן אפשר לומר לרב אדא ומר"ה יש ראי' לכ"מ אלא שאין זה מספיק לכאורה ליישב מה דקשה על דברי התוס' בשבועות דף ג' ע"א ד"ה על הראש שהקשו דלמה אמרי' בנזיר מצורע דעדל"ת נימא להקיף ע"י קטן ושם עדיין קשה הא אסור למספי לקטן בידים ואיך מצוה לו להקיף לגדול ואפשר כיון דבמקום מצוה הוא ואם אין כאן קטן מותר אפי' בגדול שוב קל יותר מאם מקיף לי' גדול מכש"כ מטעם דלמא אתי' למסרך ובמקום מצוה באמת עדל"ת היכא דליכא קטן הוי רק חשש בעלמא שיהי' קטן אתי למסרך בכה"ג אין אסור מה"ת:

ד) והערוך לנר במכות דף כ' מסתפק לי' אי רשאי לתלוש השער בידים מן הפאות ולדעת התוס' אפי' בלי תער מספרים כעין תער אסור בפאת הראש דלא בעינן גלוח שיש בו השחתה כמו בזקן וא"כ איכ"ל דגם בתלישה דלא הוי רק השחתה אפ"ה אסור ובש"ע יו"ד סי' קפ"א הביא פלוגתא דהרמב"ם ותוס' ומסיק דיש להחמיר כדעת התוס' וא"כ גם בתלישה יש לאסור ובתשובות מרן הגאון בעחת"ס ז"ל חיו"ד סי' קל"ט מסתפק דאפשר לומר דאפי' סריקה יהיה אסור דסריקה הוי פסיק רישא דתולש השערות ופסיק רישא אסור ולבסוף מסיק דסריקה וודאי מותר ואפילו בתלישה צידד שאין הלכה פסוקה לאסור עיי"ש בתשובה ולפימש"כ בס' התורה והמצוה פי' על תורת כהנים דלשון לא תקיפו יש לפרש בב' אופנים א' לשון הקפה שמשווה צדעיו לאחורי אזנו כדמפרש הש"ס, וב' לשון תלישה ושבירה כנוקף זית שהוא לשון שבירה ותלישה וא"כ אפשט לן הספק הנ"ל דקרא עצמו כולל ב' דברים דאפי' ע"י תלישה אסור להשוות צדעיו לאחורי אזנו. ובזה מבוארים דברי מרן הגאון בעחת"ס ז"ל הנ"ל דשיעור הרמב"ם ארבעים שערות הוא רק משום מראית העין ועיקר האיסור הוא שמשווה צדעיו לאחורי אזנו כנלענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה