מהרם שיק תריג מצות חלק א· רבי משה שיק
מצוה רמ
והיא להרמב"ם מ"ע צ"ח. ולהרמב"ן היא מצוה רט"ו ומ"ע ע"ח
מ"ע להוכיח לחוטא שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ויודיענו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים בין בעבירות שבין אדם למקום ובין בעבירות שבין אדם לחבירו מהוכח תוכיח דרשו רז"ל אפילו מאה פעמים, ועוד דרשו חז"ל אפילו תלמוד לרב והקשה הר"ן בב"מ תרי דרשות מנלן והרמב"ם בפ"ו מה' דעות לא הביא זה והלח"מ עמד שם בזה ולענ"ד דברי הרמב"ם נכונים דהרי מצות תוכחה הוא מתחלה בדברים טובים רצוים לטובתו כדי שישמע אבל אם הוא אינו שומע חייבים להוכיחו אפי' מאה פעמים עד הכאה או קללה לכל מר כדאית לי' ולפי"ז קשה על לשון הקרא דנקט הוכח תוכיח לפי מה שביאר בפי' התורה והמצוה על התו"כ דלשון תוכחה לשון בירור שיברר לו הדברים ולא ביד חזקה לצערו וכיון דמצות תוכחה הוא אפילו לצערו ולייסר אותו וכדיליף בפ' אלו מגלחין שאמר הנביא ואמרטם ואכם וכו' ולמה נקט לשון הוכח תוכיח אמנם הא דמחויב להוכיח תלמיד לרב כבר כ' הריטב"א בפ' אלו מציאות כ"ח דדווקא בדרך הכנעה וכבוד צריך להוכיח את רבו כמו שמצינו בגמ' הלא למדתנו רבינו וכיוצא בלשון הזה שהוא דרך כבוד ולפי"ז נראה לי ליישב הסוגיות דיליף שם מהוכח תוכיח אפי' מאה פעמים ושוב ילפינן מהוכח תוכיח אפילו תלמיד לרב ולהנ"ל א"ש דוודאי שיהי' מחויב להוכיח אדם בדרך כבוד זה וודאי ידעינן מקרא דלא תעמוד על דם רעך ומקרא דוהשבותו לו ילפינן השבת גופו כדאיתא בסנהדרין דף ע"ג וק"ו השבת נפשו אם הוא חוטא ולא איצטרך קרא דהוכח תוכיח אלא שאפילו אינו רוצה לשמוע ומסרב כמה פעמים ואז לא יוכל למילף מלא תעמוד ומוהשבותו לו אפ"ה מצווה מצד הוכח תוכיח ומצות עשה בפ"ע על זה וא"כ בתלמיד לרב דאינו מצות תוכחה אלא דרך כבוד זה כבר ידעינן מוהשבותו לו ומלא תעמוד אלא משום דקשיא למה נקט תוכיח שהוא אפילו ק' פעמים לשון תוכחה בלשון ניחותא ולא לצערו ע"ז אמר הכ"מ דבכלל מצות תוכחה תלמיד לרב ותלמיד לרב אינו רשאי אלא בדרך כבוד ע"כ נקט לשון הוכח תוכיח דמשמע בלשון ניחותא כנלע"ד ליישב:
ב) והנה אם אנו יודעין שאין מקבלין התוכחה אם יוכיח פליגי בזה הסמ"ג המובא בהגהות מיימני בפ"ו מה' דעות ס"ל דבכה"ג אין צריכין להוכיח אם אנו יודעין דאינו מקבל וכן ביאר הרא"ם בס' יראים סי' ל"ד דאפילו אם הוא מזיד מוטב שיעשה בלא התראה משיעשנה בהתראה וראי' מיבמות ס"ה דאמרי' כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע אבל הנמק"י ביבמות שם כ' דבמזיד אפילו ידע שאין שומעין לו צריך להוכיח רק בשוגג אמרינן מוטב שיהי' שוגגין והטור באו"ח סי' תר"ח הביא בשם בעל העיטור דבדבר המפורש בתורה אפי' גבי שוגג צריך להוכיח ונראה טעמו וסברתו הוא כיון דמפורש בקרא הו"ל למידע וללמוד והו"ל כמזיד דשגגת תלמיד עולה זדון מ"מ במומר להכעיס או לע"ז או לחילול שבת דדינם כגוי בוודאי אינו מחויב לכ"ע ואני תמה דאפילו בשאר אנשים קלים לכאורה לא הי' ראוי להיות מחויב להוכיח מדכתיב עמיתך ודרשו חז"ל עם שאתך בתורה ובמצות משמע דאין מחויב להוכיח רק מי שאינו רשע ובחו"מ סי' רכ"ח סעיף כ"א לענין אונאה מביא שם די"א דאינו חייב באונאת דברים רק לירא השם ולשומרי מצותיו דכתיב עמיתך וא"כ ה"נ כתיב עמיתך. וקשה לי למה לא הביאו הפוסקים דיעה זו גם הכא וצ"ע: